מר ואהלות נח

לכוס או דילמא דהא דקאמר בגמרא ודילמא פת חטים לאכול ושעורים לכוס אינה אלא דחייה בעלמא איתמר אבל לענין דינא בודאי לאכול קאמר אפי' שעורים והוי שפיר לישנא יתירא וחייב ב'

תשובה נראה דדין זה הוא פלוגתא דקמאי הביאם הר"ן בחידושיו פ"ג דשבועות וז"ל יש מי שאומר שאין הדין כן אלא כל מאי דאמרי' לפום דעתיה דנודר קאמ' דדילמא אינו טועה בהכי אבל בודאי לאו דינא הכי אלא מי שאמר פת חטים ושעורים אינו אסור אלא בפת שהפת מושך את כולם וכו' והרמב"ן ז"ל כת' שבאלו וכיוצא בהם סתם נדרים הם ופירושן כפי מה שלבו גומר ושואלים אותו ואם אמר איני זכור דנים בהם להחמיר ומיהו אם לשון אותם בני אדם ידוע כלל גדול אמרו בנדרים הלך אחר לשון בני וכן בשבועות עכ"ל עש"ב א"כ איפה מי שאמר שבועה שלא אוכל פת חטים ושעורים לס' יש מי שאומר חייב ב' כשאכל פת חטים ופת שעורים ולהרמב"ן שואלי'. אותו אם אומר שדעתו היה בפת שעורים ג"כ חייב ב' דהוי לישנא יתירה אבל אם אומר שדעתו היה שעורים לכוס א"נ שאינו זוכר שהדין הוא שאסור בשעורים בין לאכול בין לכוס אם אכל פת חטים וכס שעורים או פת שעורים נמי אינו חייב אלא א' דלא קאמר לישנא יתירא דמוכרח לומר הכי שרוצה לאסור עצמו בשעורים לכוס א"נ בין לכיס בין לאכול ודו"ק

נאום אבי"ע ס"ט

שאלה ה'

נשאלתי עמ"ש הרשב"א בתשובה הובאו דבריו בכ"מ בפ"ה מהלכות יסודי התורה הלכה ה' וז"ל סיעה של נשים עוברת וא"ל כותים תנו לנו א' לכם ונטמאה ואם לאו הרי אנו מטמאים כולכם אפי' היתה א' מהם מחוללת יטמאו את כולם ואל ימסרו אותה להם ע"ש דבירוש' מבואר להדיא הפך דברי הרשב"א דאיתא התם על האי מתני' וז"ל ולא מסתברא אם היתה כבר טמאה לא מסתברא אם היתה שפחה עכ"ל ודברי הירוש' מבוארים דה"ק לא מסתברא אם היתה אחת מהם אשה שכבר היא טמאה שיטמאו כולם ולא ימסרו אותה אלא ימסרו אותה ואיך פסק הרשב"א להפך וראיתי בנימוקי אדוני אבי ז"ל וז"ל ומה שיראה לע"ד ברור הוא לו' דהרשב"א הכי גריס בהירוש' לא מסתברא אם היתה כבר טמאה והיינו דקאי על מאי דתני התם שאם היה עובר ממקום למקום וככרות תרומה בידו א"ל נכרי תן לי אחד מהם ואטמאה ואם לאו הריני מטמאה את כולם ר"א אומר יטמא את כולם ולא יתן לו אחת מהם ועל זה קאמר לא מסתבר אם היתה ככר טמאה שהדין כך אלא יתן אותה לו ואל יטמא את כולם ועמ"ש במתני' וכן נמי נשים בא הירוש' ופירש דלא מסתבר אם היתה שפחה א' מהם שיטמאו כולם ואל ימסרו אותה אלא מוסרים אותה להם ויש ראיה לזה מדברי הרשב"א גופיה שכתב ולא דמי למ"ש שם שאם היתה ככר של תרומה טמאה ימסרו אותה ואל יטמאו את כל הככרות וכו' וקשה דהיכן אמרו הכי להדייא והרי במתני' בפ"ח דתרומות ליתיה לדין זה בהדיא אלא ודאי שכוונתו הוא על הירוש' הנז' שהבאנו והיינו משום דהכי גריס כמ"ש ועוד ראיה לזה מן הירוש' גופיה שמשך דברים אלו על הלכה יו"ד ובהלכה הנז' אין דין הנשים אלא דין הככרות אלא ודאי הגירסא היא כמ"ש וזה פשוט ודבריו נאמנו מאד ואין אנו צריכים לידחק כמו שנדחק בס' מעשה רוקח שם וכתב דברים שהם רחוקי' מן הדעת ע"ש ודו"ק נאום אבי"ע ס"ט

שאלה ו'

נשאלתי על הא שפסק מרן בש"ע י"ד סימן רכ"ח דאם נדר על דעת חבירו שאין מתירין לו אלא א"כ הודיעו אפילו אם יש מצוה בהתרתו דהא הכא מרן סתם ולא חלק בין כשיש מצוה בהתרתו וכמו שחלק אח"כ להדיא בנודר על דעת רבים או דילמא ל"ש

תשובה קודם שנבא לפרק נגמר הדין נשא ונתן בהאי עניינא כיד ה' הטובה פל עלינו ולהביא בתחלה מה שראיתי בגנזי דר' אבא זלה"ה מה שהאריך ופלפל בהאי עניינא וז"ל עמ"ש רש"י בפ"ט דנדרים דף ס"ה וז"ל מהו במדין וכו' וא"ר ת"ח מתיר לעצמו עכ"ל וקשיא לי על דבריו הללו ממאי: ז דתנן התם בתחלת פרקין ועוד אר"א פותחין ב בנולד וחכמים אוסרין וכו' ואמרינן בגמ' מ"ט דר"א אמר רב חסדא וכו' ופרש"י כי מתו כל האנשים לפי שנדר משה וכו' בשביל שנדרה וכו' עכ"ל והשתא לפי מה שפרש"י דהדירו יתרו למשה שלא לשוב מצרימה מה"ט גופיה מפני אותן האנשי' המבקשים את נפשו להורגו א"כ איפה מאי מייתי ראיה ר"א ממשה דפותחין בנולד והא תנן התם בו בפרק סמוך ונראה לזה רמ"א יש דברים שהם כנולד וכו' כיצד אמר קונם שאני נושא את פ' שאביה רע א"ל מת או שעשה תשובה וכו' ופרש"י דדמו לנולד אבל אינם נולד ממש ופותחין בהם ופריך בגמרא מת נולד הוא אמר רב הונא נעשה כתולה נדרו בדבר ופרש"י כתולה נדרו בדבר ברשע אביה דמשמע כל זמן שאביה קיים דודאי אם אמר שאיני נושא את פ' סתם ודאי כדקאמרת השתא דאמר שאביה רע לפי שהוא רשע אינו נושא את בתו ולהכי פותחין לו אלו היית יודע שמה עכ"ל א"כ ה"נ בשבועת משה ליתרו כיון שיתרו הר הדירו למשה שלא לשוב מצרימה להדייא מה"ט מפני אותם האנשים המבקשים את נפשו ואי לאו הכי לא היה מדירו א"כ נעשה כתולה נדרו בדבר ומש"ה פתח ליה הקב"ה בהאי פתח למשה שמתו אותם האנשים ומאי מייתי ר"א ראיה ממשה דפותחין בנולד גם