מר ואהלות נו

וכדיהיב טעמא ה"ר מנוח אבל יחיד אינו מחוייב למכור ס"ת שלו ללמד לאחרים שאין הדבר מוטל עליו לבדו אלא מצוה דרבים היא באופן שלע"ד שאין מכל זה הכרח לדחות דברי הדרישה והש"ך שם תי' דברי הב"י עש"ב ולכאו' עלה בדעתי לו' שגם תי' זה לא יתכן שהרי כיון דפ"ש מצוה רבה א"כ כמו דקי"ל שמוכרים ב"ה בשביל תיבה ובודאי דהאי דינא איירי אפי' אפשר בענין אחר לגבות מן הצבור ולקנות דברים אלו וכן יראה מדברי הב"י בקושייתו על הרמב"ם והוכרח לתרץ דס"ל דיש חלוק בין דיעבד לכתחי' ואם איתא דהאי דינא איירי בא"א בענין אחר א"כ הו"ל לתרץ דשאני דין הרמב"ם דמיירי דאפשר בענין אחר ותו דא"כ אמאי סתם מרן בא"ח וכתב מוכרים ב"ה וכו' הו"ל לפרש דהיינו דוקא דא"א בענין אחר

אמנם שוב ראיתי למרן הב"י בסי' ע"ד שפירש כוונת ה"ר מנוח דלפי מאי דאין מוכרים ס"ת וכו' אלא כשאין לו דבר אחר למכור א"כ נראה דבכרכים נמי לא שרי אלא א"כ אין להם על מה שיסמוכו והם עניים איכו השתא יש לי לחבר תי' מרן הב"י ותי' הש"ך דאלו ואלו דברי אלהים חיים ויתיישב הכל בטוב טעם והוא דהיכא דאפשר בענין אחר אין מוכרים לכתחי' אפי' מקדוש' קלה לקדושה חמורה אבל היכא דא"א בע"א בה שעתא יכולים למכור אפי' לכתחי' קדושה קלה לחמור' ומש"ה סתם מרן בא"ח דלכתחילה מוכרים ב"ה ותשמישי קדושה משום הספקת תלמידים וכו' דודאי איירי דא"א בענין אחר ולא הוצרך לפרש זה כיון דכייל דין ב"ה ותשמישי קדושה עם הס"ת ובס"ת הדין פשוט דאין יכולים למוכרו אלא היכא דא"א בענין אחר הה"נ ב"ה ותשמישי קדוש' בהכי איירי היוצא מכל האמור שזכינו לדין לדעת מרן דכל היכא דאפשר בע"א אין יכולים לכתחי' למכור אפי' ב"ה בשביל פדיון שבויים אלא דוקא היכא דא"א בענין אחר שהרבי' הם עניים הרבה בה שעת' יכולים לכתחי' למכור ב"ה ואפילו ס"ת להספקת תלמידים וכו' וכ"ש פש"ב שהיא מצוה רבה וא"כ בנ"ד בהני רמוני כסף דליכא למימר על כל הצבור שהם עניים ואין להם על מה שיסמוכו בודאי שאין יכולים לכתחי' למכור ואפילו בשביל פ"ש אמנם בדיעבד שכבר מכרו יכולין להוציא הדמים בשביל פ"ש אפי' אפשר בע"א

עוד ראיתי להש"ך שכ"כ משם רבו דודאי ס"ת מותר למכור לצורך פ"ש משום דכל היכא דקאי בקדושתיה קאי וכו' וסיים וכתב שאם עפ"ז דברי הב"י נכונים וכ"נ נכון הוא ובשטה זו הלוך הלך הר' מחנה אפרים בה' צדקה סי' י"ב שכתב וז"ל אם יכולים למכור רמונים וכו' לכאורה וכו' דהוי עלוייא וכו' עש"ב כל לשונו ולע"ד יראה שהמעיין בסדר דברי מרן בש"ע א"ח סימן קנ"ג יראה דפליג על ס' זו שהרי בתחילה כת' מוכרים ב"ה להספקת תלמידים וכו' ואחר כך פירש והא דב"ה נמכר הני מלי של כפרים וכו' ובסעיף ט' פירש כשמוכרים אנשי כפר ב"ה יכולים למכרו ממכר עולם וכו' חוץ ממרחץ וכו' הרי מפשט דברים הללו יראה דס"ל דיכולין להוציא ב"ה חולין ביד הלוקח חוץ מ"ד דברים כשרוצים למוכרו להספקת תלמידים ובודאי דכ"ש לפ"ש וא"כ הה"נ רמוני כסף שנתבאר לעיל בדברינו שדינם שוה לב"ה שיכולין ולין להוציאם לחולין בשביל ת"ת ופ"ש ומה שנ"ט הר' מ"א לס' זו דבמאי תפקע הקדושה לא ידענא מאי קאמר שהרי הקדושה פקעא וחיילא אדמים כמו ב"ה שהוא יוצא לחולין והקדוש' חיילא אדמים ואף על גב שהמעות קדושה חיילא עלייהו יכולים להוציאם בת"ת דהוי עלוייא וכ"ש פ"ש ומה שהכריח לזה מדברי הרא"ש ע"ש אנכי הרואה שמדברי הרא"ש בתשו' משמע להפך שהרי בתחי' כתב וכיון שמוכרים ספרים ללמוד תורה כ"ש פ"ש וכ"ש מעות שהתנדבו לצורך ב"ה ומשום הזמנה אין לאסור וכו' ע"ש הרי שאפי' ב"ה דחיילא קדושה עילויה מתיר למכור אותו ולהוציאו לחולין כדי ללמוד תור' מק"ו דס"ת וא"כ מה שסיים וכתב במעות ומשום הזמנה אין לאסור וכו' לאו למימרא דאם חיילא קדושה על המעות אין יכולים להוציאם בת"ת אלא קושטא דמלתא קאמר דבמעות אין בהם קדושה כמו ב"ה וכ"ש הוא שיכולים להוציאם בת"ת אבל ודאי אה"נ אף אם חיילא קדושה עלייהו יכולים להוציאם בס"ת כמו ב"ה ואין לדחות ולומר דהא דמתיר הרא"ש למכור ב"ה מק"ו דס"ת היינו היכא שאין מוציאין אותו לחולין דומיא דס"ת שהרי מתחלת דבריו כת' דכיון שמוכרים ב"ה ליקח ספרים כ"ש שמוכ רים אותה ללמוד תורה וכשמוכרי' ב"ה ליקח תורה וספרים בודאי הדין הוא שמוכרים אותם לחולין וכמו שנתבאר להדייא בדברי הטור ומרן בש"ע וא"כ בודאי דומה לזה קא יליף מק"ו שמוכרים ב"ה לחולין ללמוד תורה באופן דמדברי הרא"ש אין ראיה לס' זו ואדרבה מסתמיות דבריו מש' איפכא ואין לנו אלא תירוץ הש"ך לפסק הלכה לדעת מרן וממנו נקח להורות את הדרך אשר ילכו בה וכפי מה שנתבאר לעיל כנלע"ד ברור

איברא דלכאורה יראה דכל זה לא שייך בנ"ד דודאי ארם צובה יע"א דין כרך יש לה ובגמ' אמרינן על מתני' ל"ש אלא ב"ה של כפרים אבל של כרכים כיון דמעלמא קא אתו לה לא מצו מזבני דהו"ל דרבים ופי' רוב המפרשים ומכללם הרמב"ם והרא"ש דאפי' בנו אותה בני הכרך משלהם אפ"ה אינם יכולים למוכרה מפני שהם בונים אותה ע"ד כל העולם והרי הם כמקדישים אותה לכל העולם וכן פסק מרן בש"ע וכתב הר"ן ומסתבר' וה"ה לכל מה שנשנ' במשנתנו כגון תיבה וכו' וכן פסק הש"ע אם כן לכאורה נראה דהה"נ רימוני כסף כנ"ד שדינם כמו ב"ה ואם כן אפי' אם מכרו אותה זט"ה במא"ה שהרי הם מוקדשים לכל העולם ולא בדידהו תליא מלתא . והנה לכאור' יש לדקדק בדברי הר"ן שהרי תיבה ומטפחו' כל היכא דקיימי בקדושתייהו קיימי ואמאי אינם יכולים למוכרם בני הכרך והרי אינם מפקיעין אותם מקדושתם במכירה זו ודוקא ב"ה שמוכרים אותה והיא יוצאה לחולין ביד הלוקח להשתמש בה איכא למימר שאינם יכולים בני הכרך למכור שאינו שלהם אבל תשמישי קדוש' שבכ"מ בקדושתייהו קיימי אמאי אינם יכולים למכור ואפי' נימא דהר"ן פליג