מר ואהלות נה

הוא דס"ל דמאי דקאמר תלמודא מתני' דיעבד אין הכוונה אין הטעם משום שא"א לעלויי אלא יש חלוק דבדיעבד מותר לקנות ס"ת אחר והה"נ בשאר קדושו' בדיעבד מותר לקנות כיוצא בהם וא"ש לפ"ז לישנא דמתני' דנקט בכולהו בגרוע ולא נדחוק לו' דנקט אגב ס"ת ובזה עלו דברי מרן כהוגן שהסכי' לדברי מהרי"א לדעת הטור ואין בהם נפתל ועקש ומ"ש המג"א משם הב"ח דל"פ הר"ן והטו'אליבא דמהריא שהר"ן מיירי בלכתחי' ומהרי"א איירי בדיעבד באמת שדבריו תמוהים שהרי המעיין בדברי הר"ן יראה להדייא דאפילו בדיעבד אין לקנות קדושה אחרת כיוצא בה אמנם שוב עיינתי בדברי הכ"מ וראיתי דכוונתו היא כמו שפירשתי בדע' מרן דלכתחי' דוקא הוא דמודה מהרי"א לדעת הר"ן אבל בדיעבד ודאי גם הב"ח מודה דפליגי הר"ן ומהרי"א וא"כ דברי המג"א תמוהים שהביא דברי הב"ח בלישנא דליכא פלוגתא כלל בנייהו וצ"ע היוצא מזה לדעת מרן לפסק הלכה דאסיר למכור לכתחי' שום קדושה כדי לקנות כיוצא בה וליכא מאן דפליג בזה וא"כ בודאי בנ"ד הני רמוני כסף אם לא מכרום זט"ה במא"ה אסור למוכרם ולהוציאם לחולין אפי' לקנות בדמים כיוצא בהם כ"ש אם מוכרי' אותם כדי לפרוע חובות' מן הדמים דודאי ישתקע הדבר ולא יאמר דאפילו בדיעבד אסור וליכא מאן דפליג בזה כלל אמנם אם רוצים למכור אותם בשביל פדיון שבויים שהיא מצוה רבה שאין למעלה הימנה הנה לכאו' יראה מדברי מרן בש"ע סימן קנ"ג דמותר שכתב וז"ל מוכרים וכו' להספקת תלמידים וכו' ע"ש וא"כ כ"ש פדיון שבויים וכ"כ שם המג"א להדייא דה"ה דמוכרי' ס"ת בעבור פדיון שבויים

אמנם הרמב"ם כתב בפ"ח מה' מ"ע ופסקו בש"ע סי' קנ"ג ובי"ד ריש סימן רנ"ב וז"ל גבו מעות וכו' אלא יגבו לפדיון מן הצבור והקשה על זה מרן בב"י דהיכי קאמר הרמב"ם דאין מוכרים אותו לשום מצוה חוץ מפדיון שבויים דהא משמע במתני' שמותר למכור ב"ה כדי לקנות תיבה ותי' דשמא הוא סובר דמכרו דמתני' דיעבד היא אבל לכתחי' אין מוכרים ב"ה וכו' וא"כ לפי זה יש לתמוה על מרן דאיך נקט האי לישנא דלכתחי' מוכרים ב"ה וכו' להספקת תלמידים וכו' והרי הדין יוצא לדע' הרמב"ם דאפי' אבנים וקורו' לא ימכרום לכתחי' לדבר מצוה חוץ מפדיון שבויים וב"ה שהוא בנוי אפי' לפש"ב לא ימכרו אותו כמ"ש להדיא. וראיתי להט"ז שתי' לקושית מרן דמאי דפסקינן דימכר ב"ה להספק' וגו' י"ל דמיירי שיש להם ב"ה אחר והרמב"ם איירי שאין להם וכו' עש"ב ודבריו תמוהים מאד דאיך כ' דבחנם כ' ב"י בזה ענין אחר שהרי מרן לשיטתיה אזיל שפי' בסימן קנ"ב דדע' הרמב"ם והרי"ף והרא"ש הוא דלטעמא דפשיעות' דקי"ל כוותיה לא ליסתור איניש ב"ה אפי' יש להם ב"ה אחר וכו' וא"כ לפ"ז מוכרח מרן לתרץ דע' הרמב"ם דס"ל דלכתחלה אין למכור שהרי לשיטת הרמב"ם מוכרח דהאי דינא איירי אפי' להם ב"ה אחר ואע"ג שהט"ז שם נחלק על מרן והעלה דליכא פלוגתא עש"ב מ"מ כיון שמרן לא ס"ל הכי איך כ' עליו דבחנם כ' ב"י בזה ענין אחר ועוד דאעקרא דמלתא שכתב דליכא פלוגתא בין הרא"ש והר"ן דבריו תמוהים שהרי מדב' הרא"ש דמרימר ומר זוטרא דסתרי וכו' משום דסברי טעמא משו' צלויי ולא קי"ל כוותייהו א"כ מזה יראה דס"ל דלטעמא דלפשיעותא אפי' יש להם ב"ה אחר לא ליסתור איניש בי כנישתא דאל"כ הול"ל משום שיש להם ב"ה אחר וכמ"ש הר"ן ז"ל דמזה הכריח דאף לטעמא דפשיעותא כל שיש להם ב"ה אחר שרי וכן יישבו התו' דעת מרימר ומר זוטרא ע"ש ואמאי הרא"ש הוכרח לומר דסברי טעמא משום צלויי ולא קי"ל כוותייהו אלא ודאי מזה יראה דהרא"ש פליג עם הר"ן וס"ל דלטעמא דפשיעותא אפי' יש להם ב"ה אסר לא סתרינן ומש"ה הוכרח לו' דס"ל משו' צלויי ולא קי"ל כוותינו ואם כן בודאי לפ"ז גם הרי"ף והרמב"ם שסתמו דבריהם משמע דס"ל כהרא"ש וגם הטור אזיל ומודה לאבא ז"ל באופן שדברי מרן ברור מללו ומוכרח הוא ליישב דע' הרמב"ם דס"ל דיש חלוק בין דיעבד לכתחי' אבל עדיין קשה מה שהקשינו דאיך פסק דמוכרים לכתחי' ב"ה להספקת תלמידים וכו'

עוד ראיתי להט"ז בי"ד סי' רנ"ב שפי' דמ"ש הרמב"ם שאם בנו וגמרו וכו' לאו משום איסורא וכו' אלא דרך העולם וכו' ועפ"ז יישב קושיית הדרישה שהקשה על מרן הב"י עש"ב והנה גם לתי' זה צריכים אנו לו' לפי דעתו דדוקא בשאין להם ב"ה אחר אמרינן דאין דרך למכור אבל כשיש להם ב"ה אחר לא אמרי ה"ט ומש"ה פסק מרן בא"ח דמוכרי' ב"ה להספקת וכו' דאיירי כשיש להם ב"ה אחר אמנם לפי מה שנתבאר לעיל דלדעת מרן ז"ל האי דינא נמי מיירי דאפי' יש להם ב"ה אחר א"כ הדרא קושייא דאיך פסק מרן בא"ח דלכתחילה מוכרים ב"ה להספקת וכו' ויותר יגדל התימא על המג"א שכתב בס"ק ה' דמ"ש הרב"י דלהרמב"ם לכתחילה אין מוכרים וכו' היינו כשאין להם ב"ה אחר והיינו מ"ש סי"ג שהרי איהו גופיה בסי' קנ"ב פי' דהאי דינא דאין סותרים ב"ה אפי' יש להם שני וכו' וא"כ מוכרח לפי זה דהרמב"ם איירי אפילו יש להם ב"ה אחר דבהכי איירי תלמודא וראיתי להש"ך בי"ד שדחה דברי הרב הדרישה וכתב דפשט דברי התו' משמע דקאי אפדיון אחרים ועוד וכו' ואהא כתבו התו' וכו' עש"ב ולדידי אי מהא לא ארייא כלל דלעולם אין מוכרים שום קדושה בשביל פדיון יון אחרי' אלא דוקא בשביל פדיון נפשיה ואפ"ה שפיר קא מקשו התו' דכיון דחזינא דקאמר תלמודא דכשיש בידם מעו' ורוצים להוציאם במצוה רבה אין לך מצוה רבה יותר מפדיון שבויים דאחרים א"כ הא דאמרי' אין מוכרים ס"ת אלא ללמוד תורה וכו' ומוכרח דהאי דינא הוא בת"ת דנפשיה ומש"ה הותר לו למכור ס"ת א"כ אמאי לא קאמר נמי פדיון שבויים דנפשיה ומש"ה הוכרחו לתרץ דמלחא דפשיטא היא אבל לעולם בשביל פדיון אחרים י"ל דודאי אין מוכרים ס"ת דכ"ש הוא מב"ה עוד הביא ראיה מדברי ה"ר מנוח שהביא רבי' בסי' ע"ד שכ' דרבים וכו' וכ"כ הריב"ש והמחבר בא"ח סי' קנ"ג ס"ו ע"ש ומהא נמי לא ארייא לע"ד די"ל דדוקא רבים יכולי' למכור ס"ת ללמוד תורה ליתום משום שהוא מוטל עליהם