מר ואהלות נד

מדבריו אלא שמוכרים אותו מעכשיו ללוקח ממכר עולם כדי שאח"כ יבנו בדמיו ב"ה אחר או לקנות ס"ת אשר על כן יראה לע"ד דהרמב"ם מיירי בב"ה דחזו ביה תיוהא שחרבו יסודותיו או נטו כותליו ליפול שבזה סותרין אותו כדי לבנות אחר במקומו והה"נ שיכולים למוכרו כדי לבנות בדמיו ב"ה א"נ דמיירי שאין יכולים להתפלל בו מחמת גזרת המלכות שבזה נמי יכולים למוכרו לכתחילה כדי לבנות בדמיו אחר דזה נמי הוי כמו תיוהא וכמ"ש כל זה הרב משפטי שמואל שם סי' י"ד ע"ש וא"כ ז"ל דדוקא בכה"ג הוא דהתיר הרמב"ם ומה שפי' מרן בכ"מ דלדעת הרמב"ם כל היכא דאפשר לעלויי וכו' היינו בב"ה דלא חזו בו תיוהא שיכולין להתפלל בה כנלע"ד ליישב דעת מרן נאמן ביתו של הרמב"ם דאיך אפשר לו' שלא דייק בדברים הללו שהם בתכ"ד לדבריו ועפ"ז יתיישב נמי מה שיש להקשות מהאי לישנא על הרמב"ם מרן בכ"מ בב"י שפי' דעת הרמב"ם דס"ל דאפי' לקדושה חמורה אין יכולים למכור וכמו שיבא לקמן בע"ה דמהאי לישנא משמע דאפי' לכתחי' יכולים למכור אמנם לפי מה שפרשתי ניחא וממוצא דבר זה הנך רואה שדברי המג"א שפי' דמ"ש בש"ע ויש מתירין הוא דעת הרמב"ם עש"ב המה תמוהים וכבר עמד עליו בס' יד אהרן והניח דבריו בצ"ע והנראה לע"ד ליישב דמ"ש המג"א ולהכי כתב הרב"י כאן ויש מתירין אין כוונתו לו'שמרן ז"ל גופיה היתה כוונתו על הרמב"ם ז"ל דודאי דבר זה לא יתכן בדעתו שהרי בב"י ששם מקור דבריו לא כת' אלא שהר"ן ס"ל דאסור והטור אליבא דמהרי"א ס"ל שמותר ושכן מ"כ בשם הר"י ולא הביא כלל דעת הרמב"ם מה היא סברתו ואם איתא דכוונת מרן בש"ע על הרמב"ם בודאי היה מביא דבריו בב"י ומפרש שכך היא דעתו כמנהגו בכל מקום אלא כוונ'הר'המג"א המג"א היא לפי שבתחי' כתב והב"ח כתב וכו' וא"כ לפ"ז היה עולה על הדעת דאין מקום לפלוגתא זו שכת' בש"ע דליכא יש מתירין כלל וע"ז סיים וכ' דמלשון הרמב"ם משמע דלכתחי' מותר למכור ב"ה כדי לקנות בדמים ב"ה אחר ולהכי כתב כאן ויש מתירין דהיינו לפ"ז יש מקום ליש מתירין דכתב מרן שהיא דעת הרמב"ם אף על גב שמרן בודאי לא כיון על הרמב"ם אבל קושטא דמלתא לפי דעת המג"א שהיש מתירין שכתב מרן יש לפרש אותה על דעת הרמב"ם כנלע"ד ברור

איברא דדברי מרן תמוהים שאיך הסכים לדברי מהרי"א שפי' דעת הטו' דס"ל דלקדושה אחרת כיוצא בה שרי ופליג על הר"ן והא איהו גופיה בי"ד סי' ע"ד פי' כוונת הטור כדעת הר"ן ז"ל וכיון דאפי' בס"ת שא"א לעלויי ס"ל להטור דאסור למכור ישן כדי לקנות חדש א"כ בודאי דכ"ש בשאר קדושות דאפשר לעלויי בהו דאסור למוכרם כדי לקנות כיוצא בהם וכבר עמד ע"ז הט"ז בס"ק א' ולבסוף הניח קושיא זו בצ"ע עש"ב ולכאו' עלה בדעתי ליישב לפי הצעת דברי מרן הב"י שם בי"ד שכתב ומ"ש אפי' למכור וכו' שם בעיא וכו' וכתב הר"ן וכו' לחומרא וכו' וכן פסק הרמב"ם וכת' ה"ר מנוח דטעמא וכו' עכ"ל הנה מפשט דבריו שכתב וכתב ה"ר מנוח וכו' משמע דס"ל דה"ר מנוח לא פליג על מ"ש בתחיל' בדעת הטור והרי"ף והרמב"ם והר"ן אלא דס"ל שהטעם שאסור למכור ס"ת ישן וכו' הוא משום פשיעותא וכל היכא דליכא למיחש לפשיעותא מותר וא"כ לפ"ז י"ל דמה שפי' מהרי"א בדעת הטור דמותר למכור וכו' הוא בגוונא דליכא למיחש לפשיעותא

אמנם אחר העיון בסוגיא שם לד' דהיכא דאיכא למיחש לפשיעותא לא הוי הבעיא דודאי אסור אלא הבעיא הוי כגון דכתיב ומנח לאפרוקי דליכא למיחש לפשיעותא וא"כ אם כוונת מרן הב"י במ"ש וה"ר מנוח וכו' הוא דלא פליג אמ"ש בתחי' בדעת הטור והר"ן וכו' שפסקו בהאי בעיא לחומרא בודאי שדבריו תמוהים שהרי הבעיא היא בגוונא דליכא למיחש לפשיעותא וה"ר מנוח מוכרח דס"ל דפסקינן בהאי בעיא לקולא וכמו שהאריך בזה הב"ח ע"ש אלא ודאי מוכרחים אנו לו' שט"ס נפל כדברי מרן וכצ"ל וה"ר מנוח כתב וכו' והיינו שה"ר מנוח פליג אמה שפי' מרן דעת הטור והרי"ף והרמב"ם שפסקו בבעיא דלא אפשיטא לחומר' אלא הוא מפרש דעתם דפסקו בהאי בעיא לקולא ומה שאסרו למכור ישן וכו' הטעם משום פשיעותא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא שאיך הסכים מרן לדברי מהרי"א שפי' דעת הטור דס"ל דלקדושה כיוצא בה שרי וכדי ליישב דעת מרן בטוב טעם תחיל' יש לדייק בדברי מרן בש"ע אם מותר לקנות וכו' יש אוסרין ויש מתירים דאמאי כתב האי לישנא דמשמ' דאיירי בדיעבד שכבר מכרו ובזה הוא דפליגי אם מותר לקנות וכו' הכי הול"ל אם מותר למכור קדוש' א' כדי לקנות כיוצא בה יש אוסרים ויש מתירין דמזה הוא משמע דאפי' לכתחי' מתירין וכוחא דהתירא עדיף למנקט אלא ודאי מזה יראה לע"ד דדעת מרן כך היא דלכתחילה למכור קדושה א' כדי לקנות כיוצא בה ליכא מאן דפליג דאסור דכיון דפסקינן בבעיא דס"ת לחומרא דלכתחלה אסור למכור ישן כדי לקנות חדש משום דא"א לעלויי בודאי דכ"ש בשאר קדושות דאפשר לעלויי שאסו' לכתחי' למכרם כדי לקנות כיוצא בהם אמנם פלוגתא דהר"ן והטור לדעת מהרי"א הוא דוקא לענין דיעבד שכבר מכרו הקדושה הר"ן ס"ל דאפי' בדיעבד אסו' לקנות מן הדמים קדושה אחרת כיוצא בה אלא צריך לעלויי בדמים וכן יראה מדברי הר"ן להדיא בפי' ההלכות על מתני' מכרו ספרים וכו' עש"ב ודעת מהרי"א לדעת הטור דבדיעבד מותר לקנות בדמים קדושה אחרת כיוצא בה וטעם פלוגתייהו הוא במה שאמרו בתלמודא מתני' דיעבד כי קא מבעיא לן לכתחי' דהר"ן מפרש כפרש"י שפי' מתני' דיעבד שמכרוהו כבר כדקתני מכרו תורה וכו' מש"ה מותר ליקח בדמיה ס"ת דמזה יראה דס"ל דדוק' ס"ת דא"א עוד לעלויי מש"ה בדיעבד יקחו בדמיו ס"ת אחר אבל בשאר קדושות דאפשר לעלויי אפי' בדיעבד לא יקחו כיוצא בהן וכן דעת הרמב"ם שכת' כדברי רש"י שכתב וז"ל אבל אם מכרו וכו' ומזה דייק מרן בכ"מ דס"ל כהר"ן ז"ל ומתני' איידי דנקט אם מכרו. תורה לא יקחו ספרי' בגרוע נקט ה"נ בכולהו ואה"נ דבשוין ג"כ אסור ודעת הטור אליבא דהרי"א והר"י