מר ואהלות נג

דשפיר פירש דברי הש"ע בא"ח עפ"י דע' הרמב"ן דתשמישי קדושה בקדושתייהו קיימי דהיינו דוקא תיקין ומטפחות וכדומה שאינם עשויין לנוי אבל התפוחים אליבא דכ"ע יוצאין לחולין שאין להם אלא דין קדושת ב"ה גם נמי יתיישב מ"ש דתשמישי ס"ת אף לדעת הרמב"ם יכול היחיד למוכרם ולהשתמש בדמיהם כיון שבכל מקום בקדושתייהו קיימי ודוקא בב"ה שמוכר אותו לחולין קאמ' דאינו יכול להשתמש בכל הדמים אלא מן המותר ודומיא דידיה התפוחין שעושים לנוי שיוצאין לחולין

היוצא מכל הני שקלא וטריא דלדעת מרן לפסק הלכה הני תפוחי כסף שעושים לס"ת לנוי הוי. דינם כמו ב"ה שיוצאין לחולין ואם לא מכרום זט"ה וכו' חלה הקדושה על הדמים וצריכין ליקח בהם ס"ת או חומש ואם מכרום זט"ה וכו' וכן היחיד בשלו יכולין להוציאם לחולין ולהשתמש בכל הדמים כמו שירצו ולפי מה שדייק הרב מחנה אפרים מלישנא דהרמב"ם דכל שאין המוכר מוציאם לחולין אלא שמוכר אותם לנהוג בהם קדושה שרי לאשתמושי בדמייהו ופסק מרן להאי לישנ' דהרמב"ם לענין שלא מכרו זט"ה וכו' וכמו שפי' הט"ז אם כן לכ"ז יוצא הדין אם מכרו הרמונים והתיקין ליחידי סגולה באופן שישארו עדיין בקדושתן אף אם לא מכרו זט"ה וכו' יכולין להשתמש בדמים בכל מה שירצו וכן הדין בב"ה אם אינם מוציאין אותו מקדושתו ודוקא בתשמישי מישי קדוש' כגון תיקון וכו' אע"ג שבכל. מקום בקדושתם הם עומדים אם לא מכרו זט"ה וכו' אינם יכולין להשתמש בדמים אלא צריכין ליקח בהם קדושה חמורה כגון חומש או ס"ת אחרי כתבי זה ראיתי בספר פרח מטה אהרן סי' קי"ח שכתב בתחל' דבריו דס"ל בכל דבר של תשמישי קדוש' כגון ב"ה של כפרים ותיבה ומטפחות ספרים וכיוצא אם מכרו זט"ה וכו' יש כח בידם להוציא המעו' לחולין והלוקח יעשה בהם מה שירצה והביא ראיה מדברי רש"י ע"ש וסיים וכ"כ הרמב"ם והרא"ש והריב"ה סי' קנ"ג עש"ב ותמוהים דבריו דאיך זיווג דעת הרמב"ם עם הרא"ש והטור לענין שיכולין להוציא כל המעות לחולין והרי הרמב"ם אית ליה אפי' בב"ה אינם יכולין להוציא כל המעו' לחולין אלא דוקא המותר וכ"ש המטפחות שהם תשמישי קדושה וכמו שנתבאר לעיל גם מ"ש נמי דמטפחות ספרי' וכדומה יש כח בידם וכו' לע"ד יראה כמ"ש דאף הרמב"ם והרא"ש מודו לס' הרמב"ן ז"ל דאלו אינם יוצאין מקדושת' לעולם וכל היכא דקאי בקדושתייהו קיימי ודוקא רמונים שהם עשויין לנוי אית להו שיוצאין מקדושתן ואף הרמב"ן מודה לזה ול"פ שוב ראיתי ג"כ בתשובו' הר' משפטי שמואל סימן ט"ו שיראה מדבריו דאף המטפחו' דינם כמו ב"ה והביא ראיה מלישנא דהרמב"ם גופיה עש"ב ולא ידענא מאי ראיה איכא דדוקא לענין כלי ב"ה כגון הבימה והלוחו' כמו שפי' כ"מ יש ראיה שיוצאין לחולין ע"י זט"ה כמו ב"ה אבל המטפחו' וכדומה שהם קדושתם למעלה מב"ה מאי ראיה איכא מלישנא דהרמב"ם דס"ל שיוצאין לחולין ואדרבה אי איכא למידק אפכא הוא דמדלא פי' הרמב"ם גם במטפחו' ס"ת שיוצאין לחולין דהוי רבותא יותר משמע דס"ל דאינם יוצאים לחולין לעולם וכמו שנתבאר לעיל וכנראה ששני הרבנים הללו לא ראו ס' הרמב"ן ז"ל דאית ליה דתשמישי קדושה לעולם בקדושתם עומדים ומש"ה כתבו בפשיטו' דדין המטפחו' כדין ב"ה

עוד ראיתי להר' הנ"ל שפי' דברי הרמב"ם בדין רמוני כסף וכו' דאיירי דלא מכרו זט"ה וכו' ולא ביחיד המוכר את שלו ותמה על הטור שאיך הבין דבריו ביחיד יעש"ב גם בזה דבריו תמוהים שהוא הביא הגירסא פמו שהיא לפנינו ואסו' להוציא' לחולין אלא א"כ מכר אותם לקנות בהם ס"ת וכו' דמלשון זה יראה דאיירי ביחיד המוכר את שלו וכמו שדייק הב"ח והרב מחנה אפרים ואע"ג שמרן עלה על דעתו לפרש כך יש לו' שהיתה גירסתו כמו שה שהביא אותה בש"ע ואסור להוציאם לחולין אלא א"כ לקנות בהם ס"ת וכו' דלשון זה אפשר לפרשו דלא איירי ביחיד המוכר שלו אבל איהו שהביא הגירס' אא"כ מכר אותו וכו' קשה דאיך אפשר לפרש דלא איירי ביחיד גם מ"ש נמי דהרמב"ם ס"ל שאם בדיעבד וכו' בודאי דבריו דחויים מקמיה הריב"ש ומרן הב"י ז"ל שהם פרשו דלהרמב"ם א"א למכור היחיד ספר תורה שלו ואם עבר ומכר צריך ליקח בדמיו ס"ת | אחר

ואיך שיהיה לא נפקא מנה לענין דינא בנ"ד שהם רמוני כסף שעשויין לנוי דודאי אליבא דמרן לפסק הלכה יכולין זט"ה וכו' אבל אם מכרו זט"ה שלא במא"ה או איפכא אמרינן במתני' ומרן פסקה בסימן קנ"ג שאם מכרו ב"ה יש להן ליקח בדמיו דבר עילוייא דהיינו תיבה מכרו תיבה יש להם ליקח בדמיה מטפחות או תיק לס"ת מכרו מטפחות לוקחים בדמיהם ספרים ספרים לוקחין בדמיהם ס"ת באופן שאין להם להפקיע הקדושה מהדמים להוציא אותן לחולין ואם רצו ליקח מן הדמים דבר השוה לקדושה הא' כת' מרן בב"י לדעת הר"ן אסור כל היכא דאפשר לעלויי ומהרי"א כת' דלדעת הטור שרי לקנות דבר השוה לקדושה א' ושכן מצא כתוב בשם רבי' יונה ועפ"ז כתב מרן בש"ע יש אוסרין ויש מתירין וראיתי למרן בכ"מ שפי' דעת הרמב"ם כהר"ן ע"ש ולכאורה דבריו תמוהים שהרי הרמב"ם אח"כ כתב בני הכפר וכו' או לקנות בדמיה ס"ת וכו' הרי מלשון זה משמע דס"ל דיכולין לכתחי' למכור ב"ה כרי לקנות ב"ה אחר וכבר עמד על זה הרב בעל תי"ט ומחמת זה דחה דברי מרן בדעת הרמב"ם גם המג"א הבין מדברי הרמב"ם הללו דס"ל דמותר ליקח מן הדמי' וכו' ע"ש ולע"ד יראה ליישב והוא במה שתחילה יש להקשות דבלא"ה דברי הרמב"ם תמוהים דאיך מתיר לכתחי' למכור ב"ה כדי לקנות ב"ה אחר והרי קי"ל בדין ופסקו הרמב"ם שם בפי"א מהל' תפלה דאין סותרין ב"ה כדי לבנות אחר במקומו וכו ואפי' יש להם ב"ה אחר וכמו שפי' שם מרן בכ"מ ואפי' גבו זוזי וקנו מהם לבני אין סותרין איתא וכו' דילמ' מתרעי להו פדיון שבויים וכו' ואם כן איך מתיר הרמב"ם למכור ב"ה ולהוציאו לחולין כדי שאח"כ יבנו ב"ה אחר בדמיו או לקנות תיבה או ס"ת והלא איכא למיחש דילמא מתרמי להו פדיון שבויים ואזלי הדמים ואין לו' דמיירי הרמב"ם שמוכרים אותו על תנאי שאם לא יבנו בדמיו ב"ה אחר אי לא קנו תיבה וס"ת שיחזרו מן המכר דודאי לא משמע הכי