מר ואהלות נב

וא"כ איך בדין היחיד בשלו בס"ת כת' הדבר בפלוגת' ולא עוד אלא שכת' יש מי שאוסר באחרונה דמ"ש דהכי ס"ל והרי כללא כייל לן הרא"ש והריב"ש ובב"י עצמו דלא עדיף זט"ה במא"ה מיחיד ומוכר את שלו מיהו להא יש ליישב בדוחק ולו' דמ"ש מרן וה"ה לכל דברי קדושה וכו' לבר מס"ת אמנם בי"ד שכת' הפלוגת' גם בתשמישי דבר קדוש' דהיינו ס"ת וכת' יש מי שאוסר באחרונ' קש' הדבר לשמוע והרי בא"ח כתב להדיא דכל דברי קדוש' דינם כמו ב"ה דאם מכרו זט"ה וכו' יכולין להשתמש בדמים ולא חש לס' הרמב"ם ואיך בדין היחיד בשלו חש לס' הרמב"ם והא לא עדיף זט"ה במא"ה מיחיד המוכר את שלו ואם כן לפי זה מוכרחים אנו לו' כמ"ש המ"א דהיש מי שאוסר קאי רק אס"ת ולאו מטעמיה דבאמת הרמב"ם אסר בזה אלא מטעמא דכתב דמרן לא חש לס' הרמב"ם אלא דוקא בס"ת ולא בתשמישו כמו היכא שמכרום זט"ה וכו' וכן יראה מדברי מור"ם שהרי סיים וכת' ואם היו בה טעיות לכ"ע שרי הוא מדברי הריב"ש שכת' דהוי כחומשים וימכרוהו זט"ה במא"ה וקש' הרי החומשי' קדושתן למעלה מתשמישי ס"ת דקי"ל דמוכרין מטפחת לוקחין בדמיה ספרים וא"כ אמאי בתשמישי ס"ת איכא פלוגתא אם יוכל להשתמש בדמיהן ובספרי' לכ"ע שרי אלא ודאי מזה יראה שמור"ם נמי מפרש דלא קאי יש מי שאוסר רק אס"ת והנה מרן בי"ד סי' רפ"ב ס"ט הביא האי לישנא דהרמב"ם תפוחי כסף וכו' ואח"כ כתב כל מה שאסור וכו' אם מכדו' זט"ה כמא"ה מותר

ולכאודה מזה יראה דס"ל למרן דתשמישי קדושה יוצאין לחולין אמנם אם לא מכרום זט"ה צריך לקנות בדמיהם ס"ת וכו' ואם מכרום זט"ה במא"ה מלבד מה שיוצאין הם לחולים אלא הדמים יכולין להוציא אותם בכל מה שירצו וכדין ב"ה וא"כ יש לתמוה על הר' מג"א בא"ח סי' קנ"ג שעל מ"ש מרן וה"ה לכל דברי קדוש' וכו' כתב וז"ל פי' דאם מכרו וכו' בשם הרמב"ן עכ"ל ע"ש דאיך פי' כוונת מרן על ס' הרמב"ן דאית ליה דתשמישי קדושה אין יוצאין לחולין והרי מרן פסק כהרמב"ם דאית ליה דאף תשמישי קדושה יוצאין לחולין

ולכאורה עלה בדעתי לומר דמ"ש המג"א דלדעת הרמב"ן וכו' היינו היכא שרוצים להשתמש אבל אם מכרום כדי לקנו' בדמיהם דבר עלוייא פקעה קדוש' מנייהו וחיילא אדמי' וכס' הרמב"ם ולפ"ז מה שסיים מרן בי"ד וכת' כל מה שאסור וכו' לאו למימרא דתשמישי קדוש' יוצאין לחולין וכן הדמים נמי אלא לענין הדמים דוק' קאמ' שמותר להשתמש בהם

אמנם אחר העיון בדברי הר"ן משם הרמב"ן נראה דס' הרמב"ן היא דתשמישי קדוש' א"א לעולם שיצאו לחולין אפי' היכא שרוצה לקנות דבר עילוייא וכן ראיתי להר' מחנה אפרים בסימן י"ב ל"ו ה' צדקה עש"ב שעשה פלוגתא בין הרמב"ן והרמב"ם דלדעת הרמב"ן אינם יוצאין לחולין אפי' לקנות בדמיהם דבר עלויא ולדעת הרמב"ם יוצאין בתנאי שיתנו בדמיהם קדושה חמורה ואם כן הדרא קושיא לדוכתה על המג"א ז"ל שאיך פי' כוונת מרן על דעת הרמב"ן כיון שמרן פסק כהרמב"ם דאין תשמישי קדושה יוצאין לחולין

אמנם כדי לעמוד על אמתת הדבר תחיל' יש לדקדק דמאי מייתי המג"א ראייה ממ"ש מרן בסימן קנ"ד דתשמישי קדושה נגנזים דאינם יוצאין לחולין והרי דין זה תלמוד ערוך ופסקו הרמב"ם בפ"ו מהס"ת ואפ"ה כת' אח"כ שיכול להוציא רמוני כסף וכו' לקנות בדמיהם ס"ת אע"ג דתשמישי קדוש' הם ותו קשה לי בלישנא דהרמב"ם דאמאי לא כייל דין רימוני כסף וכו' עם דין התיקין והמטפחות בחדא בבא והו"ל לסיים ולו' ואסור להוציאם לחולין וכו' דמזה הוה משמע דאף התיקין וכו' יוצאין לחולין לקנות בדמיהם ס"ת ותו ק"ל על הטור ז"ל שאיך למד מדברי הרא"ש שהתיר ליחיד למכור ס"ת דהתפוחין וכו' דאימא דהרא"ש לא התיר אלא בס"ת שבכל מקום בקדושתו עומד ולא ילפינן מזה אלא היכא שהתפוחים נשארים בקדושתם אצל הלוקח שיכול המוכר להשתמש בדמים אבל היכא שהוא רוצ' להוציאם לחולין אימא דגם הרא"ש מודה דאין המוכר יכול להשתמש בדמים ואע"ג שהרא"ש ס"ל בדין ב"ה שיכול היחיד להוציאה לחולין לגמרי וישתמש בדמים שאני ב"ה דלא הוי תשמישי קדושה ויותר יגדל התימ' על מ"ש הרב מחנה אפרים דאף הרמב"ם מודה בתפוחי כסף וכו' דכל שאין המוכר מוציאן לחולין אלא שמוכר אותם לנהוג בהם קדושה שרי לאשתמושי בדמייהו א"כ י"ל דגם הרא"ש הכי ס"ל ולא קאמר אלא דוקא בס"ת שיכול למוכרו ולהשתמש בדמיו משום דכל היכא דאיתיה בקדושתיה קאי

אשר ע"כ יראה לע"ד לומר דגם הרמב"ם ס"ל דתשמישי קדושה כגון תיקין ומטפחות אינם יוצאין לעולם לחולין ואין להם תקנה אלא גניזה ויש סעד לס' זו בדעת הרמב"ם מדלא פי' בפי"א מהלכות תפלה אלא דוקא בב"ה שיכולין להוציאו לחולין ולא סיים וכת' וה"ה לענין מטפחות וכן יש לדייק מדברי הטו' והש"ע סי' קנ"ג דלא פירשו דבריהם אלא דוקא בב"ה שיכול הלוקח וכו' ולא בתשמישי ס"ת ואם איתא דאית להו דגם אלו שהם תשמישי קדושה יוצאין לחולין אדרבה הו"ל לפרש כדי לאפוקי מס' הרמב"ן אלא ודאי משמע שגם הם מודים דא"א שיצאו לחולין אמנם דוקא ברמוני כסף שהם עשויין לנוי דוקא קאמר דאפשר להוציאם לחולין לקנות בדמיהם ס"ת והוי דינם כמו ב"ה לפי שיטתי' דאע"ג שיוצא לחולין מ"מ צריך שתחול הקדוש' על הדמים לקנות בהם קדושה חמורה והשתא י"ל דלא פליג הרמב"ן ע"ז דגם איהו מודה בהני שיוצאין לחולין וליכא פלוגת' בינייהו כלל ומש"ה יליף הטור מדברי הרא"ש דיכולים בעליהם למוכרם והלוקח יעשה בהם כל מה שירצה דכיון דהרמב"ם עשה דינם כמו ב"ה א"כ לסבר' הרא"ש דאית ליה בב"ה שיכולים זט"ה וכו' והיחיד בשלו להוציאו לחולין לגמרי ולהשתמש בדמיו א"כ ה"ה בתפוחים גם מרן נמי כיון שפסק בדין ב"ה כסב' הרא"ש וכל הפוס' מש"ה כתב סמוך להאי דינא כל שאסור לשנותו אם מכרוהו זט"ה וכו' מותר לו' שיכולים להוציאם לחולין ולהשתמש בדמיהם ובודאי דלפי זה הה"נ ביחיד בשלו יכול להוציא התפוחים לחולין ומשתמש בדמיהם דשוים הם ובזה עלו דברי הרב המגן אברהם כהוגן