מר ואהלות נא

אמנם הרמב"ם בפי"א מה' תפלה יראה דס"ל דלא מהני תנאי זט"ה אלא לענין ב"ה שיכול להשתמש בה הלוקח אפי' ד' דברים אבל לא לענין שיכולין להוציא כל הדמים לחולין אלא לענין המותר שאם הקנו מן הדמים קדושה אחרת כגון ב"ה והותירו הדמים יכולין להוציא המותר בכל מה שירצו וכן פי' שם מרן בכ"מ דעת הרמב"ם והכריע מרן שם בדעת הרמב"ם דהא דאמר רבא שם למשתי שכרא אינו לענין להוציא הדמים לחולין משום דא"כ מה שאמר כי אמר רבא למשתי ביה שכרא ש"ד ליכא מאן דפליג עליה וכי קאמר דמהני תנאי למותר אותביה אביי עש"ב ודבריו נפלאו ממני ולא ידעתי מאי ראיה איכא דהמעיין שם בסוגיא יראה דלא אמר רבא דמהני תנאי למותריהן וע"ז אותביה אביי אלא רבא קאי אמתני' שמכרו בני העיר בלא זט"ה או איפכ' שאין יכולין להוריד הדמים מקדושתן אלא לעלויינהו וע"ז קאמר רבא ל"ש אלא שמכרו והותירו אבל גבו והותירו מותר מש"ה אותבי' אביי מברייתא דתני שלא התנו וכו' היכי דמי אלימא שמכרו והותירו כי התנו מאי הוי אלא שגבו והותירו והוכרח לתרץ לעולם שמכרו והותירו וה"ק שלא התנו זט"ה במא"ה וכו' באופן שאביי הבין דהבריתא מיירי בשלא מכרו זט"ה במא"ה ומש"ה אותבי' אביי לרבא דאיך קאמר דאף זט"ה שלא במא"ה אם גבו והותירו יכולין להוציא המותר בכל מה שירצו וא"כ מה שייך לאותוביה אביי על דברי רבא שאמ' בשמכרו זט"ה במא"ה אפילו למשתי שכרא בדמים ש"ד מן הברייתא דמיירי כשלא מכרו זט"ה במא"ה בזה דוקא י"ל דבעינן תנאי אפי' כשגבו מעות והותירו משא"כ כשמכרו זט"ה במא"ה שפיר אמר רבא דמותר למשתי ביה שיכרא בכל הדמים וצ"ע

היוצא מזה שדעת הרמב"ם שאין יכולים זט"ה ' במא"ה להוציא כל הדמים לחולין אלא דוקא המותר וא"כ לפי דעתו ה"ה יחיד המוכר את שלו כגון ב"ה או תיבה או מטפחות שאין יכול להוציא כל הדמים לחולין אלא צריך שיקח מהדמים קדושה אחרת והמותר יעשה בו מה שירצה דודאי דין היחיד בשלו כמו זט"ה במא"ה כמו שיראה מדברי הרא"ש להדייא וכן בא הדבר מפורש בדברי הריב"ש בתשו' וכ"כ ב"י בסי' קנ"ג להדיא

והנה בפ"י מה' ס"ת כתב כלשון הזה וכן רמוני כסף וכו' עש"ב וכת' עליו הטור בי"ד סי' רפ"ב ומהו בפ' בני העיר דקאמר וכו' ולפ"ז התפוחים יוכל לעשות בהם כל מה שירצה ע"ש: וכת' עליו מרן בכ"מ שם ובב"י וז"ל ואני אומר שאין זה סותר וכו' עש"ב: ואנכי העבד לא זכיתי להבין דברי מרן הללו שאם כוונתו לו' דהרמב"ם לא איירי אלא כשמכרו התפוחים זט"ה שלא במא"ה בזה דוקא צריך לקנות בדמיהן ס"ת אבל כשמכרו זט"ה במא"ה וכן יחיד בשלו יכולים למכור אותם להשתמש בדמיהם וכס' הרא"ש ז"ל הנה מלבד דלישנא דהרמב"ם גופיה לא אתי לפ"ז דמדכת' אא"כ מכר אותם לקנות בדמיהן וכו' דמשמע דאיירי ביחיד המוכר את שלו ואפ"ה אין יכול להוציאם לחולין אלא כדי לקנות ס"ת אלא מוכרח הדבר מדברי הרמב"ם בעצמו מדין ב"ה דנתבאר דעתו דס"ל דאפי' מכרו זט"ה במא"ה אין יכולין להוציא כל הדמים לחולין אלא דוקא המותר ובודאי דלפ"ז דינא נמי הכי ביחיד המוכר ב"ה שלו דשוים הם בדיניהם וכמו שנתבאר וא"כ כ"ש רמוני כסף שתשמיעו קדושה הם בודאי בין יחיד המוכר את שלו בין זט"ה במא"ה אין יכולי' להוציאם לחולין ולהשתמש בדמיהם לדעת הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל לשיטתי' אזיל דאית ליה שיכולין זט"ה במא"ה למכור ב"ה ולהשתמש בכל הדמים ומש"ה אית ליה דה"ה יחיד המוכר את שלו דינא הכי אפילו בס"ת וכמו שנת' וא"כ איך משוה מרן דעת הרמב"ם עם הרא"ש חוץ מס"ת והלא מוכרח הדבר שהם חלוקים אף ברמוני כסף מדין ב"ה

ותו קשה שהרי מרן בעצמו בש"ע י"ד סי' רפ"ב כת' כלשון הזה יחיד שמוכר ס"ת שלו וכו' ויש מי שאוסר ע"ש ובודאי דהאי מי שאוסר היא ס' הרמב"ם הרי מבואר מזה להדיא דס"ל דהרמב"ם פליג אפי' ביחיד המוכר תכשיטי ס"ת דאין יכול למוכרו להשתמש בדמיו וא"כ דבריו סתרי למ"ש בכ"מ ובב"י ואם כוונת מרן לומר דלעולם ודאי הרמב"ם פליג על הרא"ש ביחיד המוכר את שלו וכן זט"ה במא"ה אבל הרא"ש מודה להרמב"ם דוקא בב"ה של כפרים ולא מכרוהו זט"ה במא"ה וכו' ודייק לישני' דמרן שלא כת' דרבי' איירי בב"ה של כפרים ולא מכרוהו זט"ה וכו' אלא דדינו של הב"י איתיה גם לדברי הרא"ש בב"ה וכו' דמשמ' דלעולם הרמב"ם איירי אפי' ביחיד אבל הרא"ש מודה לדינא של רבי' בב"ה וכו' עדיין קשה דלא שייך למימר ע"ז שאין זה סותר דברי רבי' כיון שהאמת הוא דביחיד המוכר את שלו וזט"ה במא"ה פליגי הרמב"ם והרא"ש דלהרמב"ם אין יכול להוציאם לחולין ולהשתמש בדמיהם ולהרא"ש יכול א"כ שפיר כת' הטו' דהרא"ש פליג אהרמב"ם ז"ל ובדוחק י"ל דלעולם מרן בכ"מ הבין דהרמב"ם ל"פ אמנם בש"ע חזר בו והסכים לדעת הטור מטעמא דכתי' דמוכרח לומר שכך היא דעת הרמב"ם מדין ב"ה וכ"ש הוא וצ"ע

שוב ראיתי להר' מגן אברהם בסי' קנ"ג ס"ק כ"ג עמ"ש מרן שם י"א וכו' וז"ל ויש מי שאוסר ולדבריו אף זט"ה במא"ה וכו' קאי רק אס"ת עכ"ל עש"ב ותמהני עליו דאיך החליט לומר דאף לדעת הרמב"ם תשמישיה מותר היחיד למכרן וכו' והא אפי' בב"ה אית ליה דאין יכולין זט"ה במא"ה להשתמש בכל הדמים ולפ"ז יוצא בודאי דה"ה יחיד בשלו דדינם שוה כמ"ש הריב"ש והרא"ש א"כ כ"ש בתשמישי קדושה דאין היחיד יכול למוכרם ולהשתמש בדמיהם וה"ה זט"ה וכו'

מיהו יראה בלא"ה דברי מרן בי"ד שם שכתב הפלוגתא גם בתשמישי' המה תמוהים אף שבאמת הרמב"ם הכי ס"ל והנה מצאנו למרן בש"ע א"ח סי' קנ"ג פסק כדעת התו' והרא"ם וכל הפוס' דס"ל בב"ה אם מכרו זט"ה במא"ה רשאין להוציא המעות לכל מי שירצו אבל של פרים אינו נמכר וכו' וסיים וכת' וה"ה לכל דברי קדושה דכולהו גרירי בתר ב"ה ומפשט לשון זה משמע דס"ל דכל דברי קדוש' שהזכיר לעיל כגון תיבה ומתפחת וחומשי' וס"ת אם מכרו בני הכפרים זט"ה במא"ה יכולין להשתמש בכל הדמים כמו ב"ה ולא כת' ע"ז פלוגתא כלל