מר ואהלות נ

לחדש אף דאוזיל גביה מעיקרא וטעמא דמלת' יראה לע"ד דאף שהתנ' עמו לתת לו מיד לא אמרי' דנתבטל' החזק' והשכירות אלא דמים הוא לבד שחייב ליתן לו עכשיו עשר' בדין ואם מסרב ליתן לו עכשיו שאומר אין בידי לתת אינו יכול להרחיב לו הזמן ולשוכר' לו בי"ב כיון שכבר החזיק ואינו חייב אלא עשר' דוקא מיהו עפ"י תורתו של הר' מחנ' אפרים בכוונת ת"ר הנה מקום אתי ליישב מה שהקשו הב"ח והגד"ת על ס' חכמי לוניל הובאו דבריהם בס' בעה"ת והביא דבריהם מרן בב"י בסימן קע"ג שפירשו דכי תנן באיזהו נשך מכר לו בית או שדה וא"ל אם מעכשיו וכו' אסור התם דוקא כשהחזיק בו הלוקח מעכשיו כדי ליתן לו עכשיו אלא דינר ואח"כ א"ל אם לגורן בי"ב ולא א"ל כן קודם שהחזיק דהמכיר' נתקיימ' באלף זוז כי שקיל י"ב לגורן שכר מעותיו עומד ונוטל והקשו עליהם הרבנים הנז' א"כ לפ"ז ברישא גבי שכירות דאיירי בכה"ג אמאי מותר והא פשיטא דאסור כמ"ש ת"ר והניחו בצ"ע:

אמנם עפ"י דברי הרב מ"א הנז' אשכחנא לה פתרי והוא דכד דייקינן שפיר בדברי הר' ז"ל שכתב כי לא נתן לו מיד נתבטל שכירות הא' אין הכוונ' לו' שהחזק' כמאן דליתא דודאי עדיין חזק' שלו מהנייא שאין יכול המשכיר לחזור בו ולשוכר' לאחר לא באלו הדמים ולא בדמים אחרים וכן לגבי דידי' נמי מהנייא חזקתו שאינו יכול המשכי' לו' לאחר יום או יומים ולחזור ולומ' לו שאפי' תתן לי עכשיו איני שוכר' לך אלא בי"ב אלא התנאי של הדמים בלבד שא"ל מעכשיו בי' הוא שנתבטל וכמו שלא התנה כלו' דמי ומש"ה יכול מעכשיו להתנות מחדש ולו' לו אם מעכשיו בי' ואם לאחר זמן בי"ב מטעמא דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וזאת היתה דעתם של חכמי לוניל בריש' גבי שכירו' שמותר דמיירי בדאוזיל גביה ואפ"ה גבי מכר אסור דכיון שהחזיק הלוקח עכשיו ליתן לו אלף דינר אפי' דאוזיל גביה ע"מ ליתן לו עכשיו אפי' נימא דנתבטל התנאי של דמים מ"מ אינו יכול להתנות מעכשיו ב"י ולאחר זמן י"ב אפי' שוה בשוה כיון שסוף סוף הדין הוא גבי מכר שצריך ליתן דמים מעכשיו הוי אגר נטר מה שמוסיף כיון שכבר החזיק בתנאי מעכשיו ב"י ואינו יכול המוכר לחזור מתנאי של עכשיו שהוא בעשר' אבל קודם שהחזיק מותר מטעמא שפי' חכמי לוניל דכל זמן שלא החזיק הלוקח יכול המוכר לחזור ולו' אתנהו לך אלא בי"ב באופן דלס' חכמי לוניל צריכין אנו לומר שהם מפרשים רישא וסיפא בדלא אוקיר גביה אלא שוה בשוה ואפ"ה מכר אסור לאחר שהחזיק אבל קודם שהחזיק אפי' אוקיר גביה. ס"ל דמותר מטעמא שכתבו דאין אונאה לקרקעות זהו מה שנלע"ד ליישב סברתם בדרך שקלא וטריא

עוד ראיתי להראד"ב בסי' י"ד שכתב וז"ל ולדעת חכמי לוניל קש' לי פשטא דשמעת' שהקשו לר"נ ממתני' דאם לגורן וכו' ותי' התם קץ וכו' דלדידהו לא הו"ל למתלי הדבר בקץ וכו' אלא לו' שאני התם דכבר לקח והחזיק וכו' עכ"ל ע"ש ולא ירדתי לסוף דעתו בזה דשפיר קפריך שהרי מה שהצריך התנא להחזיק היינו דוקא בקרקעות דאין להם אונא' אבל במטלטלין דאית בהו אונאה בודאי יוצא הדין אפילו קודם שהחזיק עשה תנאי זה אסור ליקח י"ב לאחר זמן ומש"ה הוכרח לתרץ דהתם קץ והכא לא קץ דר"כ איירי בפירות דאין חלוק בהם בין החזיק ללא החזיק וממוצא דברים הללו הנך רואה שדברי הרב תמוהים עוד במה שהרגיש תחל' בנדון שלו הוא מכר לו סחור' של מטלטלין מס' חכמי לוניל והוצרך לומר דבנ"ד מודו דרביתא הוא דכבר בא בשאל' דהמכר היה נגמר ונשלם וכו' וא"כ לכ"ע יש רבית בנ"ד דאמאי הוצרך לו' חילוק זה לדעת חכמי לוניל והרי מפורש ובא הדבר להדיא דס"ל דדוקא קרקע אבל במטלטלין מודו דאפי' קודם שהחשיך התנה אסור וצ"ע

וממוצא כל האמור דלית שום רבית בנדון דידן ששמעון חייב חוב גמור יותר מסך הנז' הרב' בדינא ובדיינא ואין כאן חשש העלאת דמים כלל וכמו שהעל' מורי מהרש"ל בספרו הבהיר ב"ד של שלמה בי"ד סי' א' עש"ב

נאום יצחק בר שבתי ס"ט

שאלה ג'

אנשי ק"ק אר"ץ יע"א צרות רבות סבבום הן מכובד המס הן מעלילות רשע ומט' ידם לפרוע הנטל הכבד הזה ויש להם תיקין ורימונים כסף וזהב של ס"ת אשר המה מוקדשים לק"ק הי"ו והן עת' שאלו אם יכולין למכור אותם כדי לפרוע חובות אלו אם לאו ואת"ל שיכולין למכור אותם בצרכיהם אם יכולין למכור אותם אפי' שיצאו לחולין לגמרי או דילמא שיכולים למכור אותם שישארו עדיין בקדושתם דהיינו שימכרו אותם ליסידי ק"ק ויניחו אותם בקדושתם כמו שהיו ואת"ל שאין יכולין להוציאם לחולין בחובות אשר עליהם אם אירע להם מצו' רבה כמו פדיון שבויים אם יכולין להוציאם לחולין או לאו ועל הכל יורנו ושכמ"ו

תשובה גרסי' בפ' בני העיר במתני' בני | העיר שמכרו וכו' ואמרינן בגמ' אמר רבא ל"ש שלא מכרו זט"ה במא"ה וכו' עש"ב והנה בפי' למשתי ביה שכרא פירש"י לקנות בדמים שכר לשתות דהיינו שיכולין להוציא המעות בכל מה שירצו וגם יכולים להפקיע הקדוש' מב"ה שהלוקח יעש' בה כל מה שירצה וכן דעת התו' והרמב"ן גם הרא"ש הכי ס"ל והוסיף לומר וה"ה בבה"כ יכול לעשות בה הלוקח כל צרכו אפי' דברים שאסרו חכמי' כגון מרחץ וכו' וכן פסק הטור א"ח סי' קנ"ג ועפ"ז למד הרא"ש דה"ה יחיד שמכר ס"ת יכול להשתמש בדמיו כי לדעתו הוא מוכר' ודינו כמו שמכרו זט"ה במא"ה גם הראב"ד הכי ס"ל שיכולי' להשתמש בדמים בכל מה שירצו גם הלוקח יכול להשתמש בב"ה אמנם חוץ מד' דברים כגון מרחץ וכו':