מר ואהלות מט

בהו כשמוכר בי' אוזולי הוא רקא מוזיל כמו שביאר הרשב"א להדיא הטעם

המורם מכל זה דהאי דינא דמוכר שוה בשוה לס' הרמב"ם והרמב"ן ז"ל גם הרי"ף לפי דעתו של הרמב"ן ז"ל והנ"י גם בעה"ת לדעתו של הגד"ת כולהו ס"ל דאסור אמנם לס' הטור לפי מ"ש בקיצור פסקי הרא"ש יראה דס"ל דמותר וראיתי להרב מחנה אפרים דף צ"ד בסי' ל"א שהביא לישנא דתלמודא וכתב ונרא' דלא הותר בשכירות אלא כדשוה י"ב וכו' והקש' ע"ז שהרי מסיפא דמתני' נלמוד לרישא דקתני ואין מרבין על המכר וההיא איירי וכו' ודלא כהרב מהריק"ו בב"י וכו' וזה אינו זהו תורף דבריו ע"ש הנה הרב אזיל ומודה בדעת מרן הב"י שעל מ"ש הרמב"ם בלוקח חפץ בשוויו וכו' פי' דאיירי אפי' שוה בשוה אסור ומה שדחה דבריו מלישנא דהרמב"ם כבר נתבאר לעיל משם הר' מ"ל כוונתו בזה דאינו נותן לו אלא צ' והוכרחנו פי' זה בכמה ראיות גם מ"ש לא מצינו זאת הסברא נעלם מכבודו דברי הרמב"ן בס'המלחמות שכ'זאת הסבר' להדיא לאסור גם מה שהק' על לישנא דתלמוד' דקאמ' גבי שכירות משוה וכו' מסיפא דמתני' גבי מכר לפי מה שנתבאר לעיל בדעת הטור ל"ק דמאי דקאמר משוה דהכי שוייא היינו לסוף הזמן אבל למי שנותן מעות מיד בתורת מוקדם לא שויא אלא עשר' וא"כ דומיא דידיה במכר דשויא מיד עשרה ולאחר זמן י"ב אסור דאזלינן בתר דשויא השתא כיון שדינו ליתן מעות מיד גם מה שפי' בכוונת המשנ' והג"מ יע"ש לא אתי לפי מ"ש הטור להדיא קרקע ששוה שכירותו י"ב דמשמע דשוה לכל מי ששוכרו בי"ב ממש ולאו משום דאין אונאה לקרקעות ואיך שיהיה כיון שהרב מודה דאיהו פליג עם מרן הב"י אם כן לדברי מרן אנו שומעין וכבר הכרמנו סברת מרן בזה בכמה הכרחות ועפ"י מה שפי' בדעת הטור הנה מקום אתי ליישב דברי הרמ"ך ז"ל הובאו דבריו בשטה מקובצת להר"ב ז"ל שכתב על מתני' וז"ל מרבין על השכר דא"ל אם מעכשיו אתה נותן שכר' הרי היא שכור' לך בי' לשנ' ואם אתה פורע שכר של כל חדש וחדש הרי היא בדינר לחודש וכן הוא שכרו הרגיל ליטול והוי כמוכר חובו בפחות דשרי ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ודוקא שהחזיק במה ששכר ע"מ ליתן י"ב דינר לחדש שכבר נתחייב בהם ואחר כך מחל לו ב' דינרים בענין זה מיגו אע"ג דלא החזיק כיון דאוגרי ניהליה לההוא ביתא בי"ב אקנייה ניהלי' בחליפין אי בעי בתר הכי מצי א"ל אם תפרעני עכשיו לא תתן לי אלא עשר' שהרי גם זה חובו הוא שמוכר בפחות וצ"ע עכ"ל ודבריו צריכין אצלי תלמוד בהאי פירושא דא"כ לפי"ז צריכין אנו לו' דבכי האי גוונא שפי' גבי שכירות הוא דומיא דידיה גבי מכר אסור שהחזיק בה ע"מ לפורעו י"ב לאחר זמן ואחר כך א"ל אם תפרעני עכשיו הרי הוא לך בי' שאסור ליקח ממנו י"ב לאחר זמן והיינו ממש דין התוספת' שפסקו אותה הרי"ף והרמב"ם וכל הפוס' ז"ל שהיא מותר ליקח י"ב לאחר זמן גבי מכר וכמו שכת' לעיל מיהו בהא יש ליישב דהרמ"ך ס"ל דהתוספתא לא אתא לאשמעי' אלא שמותר עכשיו ליקח עשרה ולא הוי רבית מלוקח למוכר אבל אה"נ כשאומר לו כך אסור ליקח י"ב לאחר זמן ופליג על הנ"י והב"י אבל עדיין קשה כיון שפי' גבי שכירות וכן הוא שכרו הרגיל ליטול א"כ דומיא דידיה במכר כשלקח אותה מתחל' והחזיק בה בי"ב לזמן צריך לפרש שכך היא שויא ולא אוקיר גביה לזמן וא"כ אם א"ל אח"כ אם תתן לי עכשיו הרי היא לך בי' הא ודאי דאוזולי הוא דמוזיל גבי' ומוחל לו קצת מן החוב ואמאי אסור ליקח י"ב לאחר זמן כיון שזו היא שווייה וכבר נתחייב בזה החוב מתחלה אמנם עפ"י מה שפי' גם דברי הרמ"ך א"ש דמ"ש וכן הוא שכרו הרגיל היינו לזמן אבל מי שנותן מעות בתורת מוקדש אינו שוה שכירותו אלא עשר' וא"כ דומיא דידיה במכר איירי בכה"ג דשויא י"ב לזמן דכיון שאומר לו אם תתן לי עכשיו הרי לך בי' א"כ גלי אדעתי' דמעקרא שמכר אותה בי"ב לזמן ואוקיר גבי' הוא בשביל אגנ"ט ומש"ה אסור ליקח י"ב לאחר זמן כנלע"ד ליישב דבריו ז"ל ואי לא דמסתפינא כדי שלא לשוויי הרמ"ך פליג עם הנ"י ומרן הב"י אמינא דמ"ש ודוקא כשהחזיק במה ששכר ע"מ ליתן י"ב וכו' ואין הכוונ' שלא הוזכר אלא תנאי זה בלבד מתחל' קודם שהחזיק אלא דודאי מתחיל' קודם שהחזיק הוזכרו הב' תנאים גם תנאי אם מעכשיו הרי היא שכור' לך בי' וכדמשמע מריש דברי הרמ"ך אלא שבא ללמדנו שדוק' כשהחזיק חזיק במה ששכר ע"מ ליתן י"ב דינר דינר לחדש דהיינו שתנאי לזמן נמי עדיין עומד במקומו בה שעתא אמרינן שתנאי מעכשיו בי' שאמר אותו מקודם ועכשיו נמי עומד בו מותר דכיון שהחזיק בתנאי לזמן כבר נתחייב בי"ב משום דשכירות אינה אלא לבסוף ומה שאומר מעכשיו בי' מחיל' הוא דמחיל לגבי' וכוונת הרמ"ך בזה שבא למעוטי דאם לא נתרצ' השוכר קודם שהחזיק במה שא"ל המשכיר ליתן י"ב דינר דינר לחדש אלא שא"ל השוכר איני מתרצ' לשוכר' אלא בי' ואני נותנם לך מיד והחזיק על תנאי זה לבדו אסור אח"כ לו' לו המשכיר אם תרצה תתן לי י"ב דינר ואני ממתין לך דינר לחדש כיון שהחזיק בתנאי מעכשיו לבדו ואינו חייב אלא עשר' א"כ מה שמוסיף יותר לזמן הא ודאי רבית וכמ"ש תלמידי הרשב"א הביא דבריהם הב"י בסימן קע"ו דבשכירות נמי משכחת לה דאסור כגון אם השכיר לו חצירו מעכשיו שיו במנ' והחזיק בה ואחר כך א"ל אם תפרעני בכל חדש וחדש יתן לו בשכירות סלע בחדש רבית גמור הוא וכת' מרן על דבריהם שהוא פשוט והאי דינא ממש אתי לאשמעי' הרמ"ך ז"ל שהוא רבית ולפ"ז אין אנו צריכין לפרש לדעת הרמ"ך ך דסיפא גבי מכר דאוקיר גבי' ממאי דשויא השתא לזמן אלא דאפי' שוה בשו' אסור וכמו שנתבאר לעיל שכך היא דעת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן ובעה"ת לבד מהטור ז"ל

אמנם שוב ראיתי להרב מחנ' אפרים דף ה' ע"א שהביא דברי ת"ר וכת' עליהם וז"ל ונרא' דאיירי בשאינו שוה י"ב דאי היה שוה וכו' דאדעתא דהכי וכו' עכ"ל עש"ב ולפי מה שפי' בדעתו של הרמ"ך ירא' דפליג ע"ז שהרי גבי שכירות לזמן לא אוקיר גבי' אלא שזהו שכרו הרגיל ליטול ועכ"ז פירשנו דכוונת הרמ"ך לאשמעי' דאם החזיק על תנאי מעכשיו בי' אסור אח"כ ל' בי"ב דינר