מר ואהלות מח

דהמקח קיים ויתן כשער של היתר ואין אחד מהם יכול לו' המקח בטל עש"ב

עוד יראה לע"ד להביא ראייה אחרת מדברי הרמב"ם שפסק סמוך ונראה לדין זה וז"ל הלוקח מחבירו חפץ וכו' ואינו חושש משום רבית וכתב על זה הרב המגיד תוספתא באה בהלכו' וכת' הרב ז"ל חפץ בשוויו לפי שכבר נתבאר לדעתו שאסור למכור מטלטלין ביותר מדמיהן והמרדכי כתב וז"ל ונראה לאבי העזרי דדוקא לאחר גמר המכר א"ל תן לי בפחות אבל מעיקרא לא דתנן ואם לגורן בי"ב אסור גם הנ"י כתב וז"ל וכן הדין במכר דאלו מכר את השדה בי"ב לגורן ואחר שנגמר המקח וזכה בו לוקח רשאי המוכר לו' לו תן לי אלף זוז עכשיו שאף מכר זה כיון שלא היה משתלם עד הגורן אוזולי הוא דקא מוזיל גביה משום שיפרע לו מיד וכ"כ הרי"ף דאיתא בתוספתא עכ"ל. ומרן בב"י בסימן קע"ג אחר שהביא האי לישנא דהרמב"ם הביא דברי הנ"י והמרדכי שכתבו דבעינן שיגמר המקח וכתב עליהם וז"ל ואם לו' דאל"כ אסור לקבל ממנו עכשיו בפחות הא ודאי ליתא אלא עכ"ל דאסור לקבל ממנו אחר זמן כמו שפסק דהו"ל כמפרש וכו' דפשוט הוא עכ"ל ותמיהא לי מלתיה דרב דאיך מסתם לה סתומי ואם לומר דאל"כ אסור לקבל ממנו עכשיו בפחות וקא אזיל לבית הספק אף בדברי המרדכי והרי פירש להדיא דאל"כ אסור משום דתנן ואם לגורן אסור כמו שפי' מרן בב"י כוונתו לבסוף ודקארי לה מאי קרי לה בדברי המרדכי ואף שהתנה עמו מעכשיו במאה ולאחר זמן בק"ך כיון שתנאי דק"ך שהוא לזמן בטל שהוא תנאי של איסור גם תנאי של עכשיו במאה הוא בטל שאין התנאי והדיבור מתקיים לחצאין גם בדברי הנ"י מוכרח הדבר דקא יהיב טעמא כיון שלא היה משתלם אלא עד הגורן וה"ט לא אצטריך אלא שמותר ליקח י"ב לאחר זמן כמו שמבואר ועיין בתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י בסי' קנ"ד בד"ה וכת' עוד וכו' שיש קצת ראיה לסברא שכתבתי

ואיך שיהיה מסתמות דברי מרן הב"י שהביא תחילה ס' הרמב"ם ואח"כ הביא דברי המרדכי והנ"י ופירש כוונתם משמע דאף לסברת הרמב"ם שהוא מפרש התוספתא במוכר חפץ בשיוויו אמרינן האי דינא א"כ יראה דס"ל לדעת הרמב"ם ז"ל כס' הרמב"ן ז"ל דגבי מכר אפי' שוה בשו' אסו' במפרש דאי לאו הכי הו"ל לפרש להדיא דלדעת הרמב"ם אין אנו צריכין לפרש דבעינן שיגמר המקח כמנהגו בכל מקום שהוא מברר הדין לדעת הרמב"ם ז"ל גם הרב בעל התרומות הביא האי דינ' דתוספת' ופי' אותה כדעת תרמב"ם והביא על דבריו הגד"ת דברי המרדכי והנ"י ומה שפי' בהם מרן הב"י וביאר טעמו של דבר יעש"ב ואם איתא דהאי דינא ופירושא לא נאמר לדעת הרמב"ם והר' בעל התרומות איך לא ביאר הגד"ת דלדעת בעהת"ר אין אנו צריכין לו' דבעינן שיגמר המקח כיון שעיקר חבורו ופירושו על דברי בעל התרומו' אלא ודאי יראה דס"ל להגד"ת דאף לס' הרמב"ם והבע"ת צריכין אנו הכי שנגמר המקח בקנין דאל"ה אסור ליקח י"ב לאחר זמן אף שמכר בשיויו וכס' הרמב"ן ז"ל

ותו אעיקרא דמלתא יראה לע"ד שהדבר מוכרח מדברי הנ"י שסיים וכתב על דין זה וכ"כ הרי"ף דאיתא בתוספתא יראה שפי' התוספת' שהביא הרי"ף הוא מפרש אותה כמו שפי' אותה הנ"י דבעינן שיגמר המקח והרי הרי"ף קא אזיל כסבר' הרמב"ם שהשמיט טרשא דר"נ כמו שהעידו הרמב"ן והרא"ש ז"ל והרב המגיד א"כ מוכרח שהוא מפרש התוספתא שמכר חפץ בשוויו לזמן כמו שפי' הרמב"ם והבעה"ת ועכ"ז כתב הנ"י דפי' התוספתא לדעת הרי"ף דבעי' שיאמר המקח דאל"כ אסור ליקח י"ב לאחר זמן ואף שהנ"י הביא אח"כ טרשא דר"נ ופי' אותה לענין דינא היינו לס' רבי' האי גאון ור"ת והרשב"א שפסקו כר"נ אבל בודאי גם הוא קאזיל ומודה דהרי"ף לא פסק טרשא דר"נ דאי לאו הכי הו"ל לבאר להדיא שגם הרי"ף פסק טרשא דר"נ ולאפוקי מדע' הרמב"ן והרא"ש וכיון שדעת הנ"י כדעת הרי"ף דאפי' בשוה אסור כדעת הרמב"ן ז"ל בודאי שגם דעת הרמב"ם בפי' התוספתא שהביא כך הוא פי' דבריו דבעינן שיגמר המקח ואף שהרמב"ם בעיקר האי דינא כתב אינו חייב ליתן לו וכו' כבר הכרחנו לעיל פי' דבריו כמו שפי' אותם הרב מ"ל ז"ל

ובאמת אי לאו דברי הנ"י וסתמות דברי מרן הב"י היינו יכולין לומר דעיקר דינא דהאי תוספתא לדעת הרמב"ם אתא לאשמעי' דמותר עכשיו ליקח ממנו פחות ולא אמרינן דמחילה זו שמוחל לו מקצת החוב נחשבת רבית לו' שיהיו כאלו הלוה לוה למלוה עד הזמן בעבור אותה המחילה וכמ"ש מרן הב"י ז"ל אח"כ בשם המרדכי אבל לענין ליקח י"ב לאחר זמן בכל גוונא מותר אף שלא נגמר המקח אבל כיון שמצינו שהנ"י פי' הדין כך לדעת הרי"ף ומרן נמי מסתם לה סתומי לדעת הרמב"ם משמע דס"ל דאף לדעת הרי"ף והרמב"ם צריכין אנו לפרש הכי דאל"כ אסור ליקח י"ב לאחר זמן אף שמכר שוה בשוה והוא מוזיל גביה עכשיו

עוד יראה לע"ד להביא ראיה אחרת מדברי הרמב"ם באותו פרק שכתב וז"ל היו לו פירות וכו' וכן כל כיוצא בזה ע"ש וביאר הרשב"א טעמו של דין זה והביא דבריו מרן הב"י בסי' קע"ג וז"ל כלו' דמאחר שהם שוים עכשיו י"ב שכן יקנם כל הבא לקנותם אלא שהמוכר בשוק בפחות אוזולי הוא דקא מוזיל מפני שצריך למעות עכ"ל. והרי מדברי הרמב"ם מבואר להדיא שלא הותר האי דינא אלא במוכר בסתם לי"ב חודש אבל אם פי' מעכשיו. בי' ולאחר זמן בי"ב ה"ז אסור דאי לאו הכי הו"ל לאשמעינן האי דינא במפרש וכ"ש בסתם ואם כן מעתה לפי טעמו של הרשב"א יש להקשות דאמאי במפרש אסור והרי אוזולי הוא דקא מוזיל גביה שאם יתן לו עכשיו רוצה בי' מפני שצריך למעות ואמאי הוי אגר נטר אלא ודאי צריכין אנו לומר בטעמא דמ דמלתא דאף דאוזולי קא מוזיל גביה כיון שנתרצה עכשיו בי' ומשך המקח בתנאי זה ודינו הוא ליתן המעות עכשיו הוי אגר נטר מה שנותן לו יותר לאחר זמן א"כ מזה אנו למדין נמי אף היכא שמוכר שוה בשוה ממש שאף אם מוכרם בשוק הם נמכרים בי"ב כל שהוא מפרש אף דאוזולי אסור מה"ט דאין לחלק בזה מהאי דינא להאי דינא כיון שתרוייהו אמרי'