מר ואהלות מו

אחר אחר רבו הרי"ף שבתי וראיתי להטור בסימן תע"ג שכתב וז"ל ובשכירות מותר אפי' במפרש בהדיא וכו' עכ"ל. הרי לך בהדיא שפי' דמצי דשרינן להרבות בשכירות היינו היכא דשויא דמים שקצב לזמן וכן משמע להדיא מפשטא דלישנא דתלמודא בעיקרא דהאי דינא דהכי איתא התם בפ' אזרא נשך על מאי דתנן מרבין על השכר וכו' מ"ש רישא ומ"ש סיפא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שכירות אינה אלא לבסוף ודאי כיון דלא מטא זמניה למגבא לאו אגר נטר ליה משוא הוא דהכי שויא והא דקא"ל אם מעכשיו וכו' אזולי הוא דקא מוזיל גביה סיפא כיון דזביני נינהו ובעי למשקל דמי מעכשיו הילכך אגר נטר ואסור ע"כ הרי דקאמר תלמודא גבי שכירות משויא הוא דהכי שויא דמים שקצב לזמן כמו שפי' הטור ז"ל וא"כ דומיא דידיה דאסר במכר אפי' בכה"ג דשויא הדמים שקצב לזמן כל שהוא מפר' אם מעכשיו בי' וכו' ה"ז אסור דהוי אגר נטר וכן יראה לפע"ד מדברי רש"י ז"ל ומדבריו אנו למדין טעמא דמלתא שכת' וז"ל אבל סיפא גבי מכר משמשך המקח וכו' עד סוף לשונו ע"ש וצריך להבין דבריו אם איתא דס"ל דלא תאסר תלמוד' גבי מכר אלא דוק' כשמותיר לזמן ולא שויא אלא דמים שקצץ השתא א"כ מהו זה דקאמר וכו' א"ל אם מעכשיו תתן הרי היא לך באלף הן הן דמיה דמשמע דבשביל דבורו שאמר אם מעכשיו תתן הרי היא לך וכו' והרי לאו מפיו אנו חיין אלא כך היא שויא בשוק דמים שקצץ השתא והו"ל לרש"י למימ' ומאי דאמר ליה מעכשיו תתן הרי היא לך באלף הן הן דמיה דהוה משמע מהאי לישנ' דקושטא דמלתא דהיא שויא בשוק דמים שקצב השת' ואוקיר גביה בדמים שקצב לזמן אלא ודאי יראה דס"ל לרש"י ל ז"ל דכל שהוא מפרש אפי' שוה בשוה אסור ומש"ה פירש דה"ט דמלתא משום דכי א"ל אם מעכשיו תתן הרי היא לך באלף הן הן דמיה דהיינו שכבר נתרצה עכשיו המוכר באלו הדמים אף דאוזיל גביה מחמת דוחקו מ"מ כבר נקנית היא ללוקח במשיכתו באלו הדמים שקצץ השתא והן הן שויא לגבי מוכר וכיון שדינא הוא גבי מוכר ליתן לו המעות עכשיו אם כן הא דמוסיף עליו לגורן הוי שכר המתנת המעות כיון שהוא מחוייב מן הדין ליתן דמים מעכשיו אבל גבי שפירות שאינו מחוייב מן הדין ליתן לו מעות מעכשיו לא שייך למימר דבשביל אגר נטר הוא מוסיף עליו לזמן אלא ודאי אמרינן דכוונת המשכיר לשכור אותה בשוויה לזמן כמנהגו והא דקא"ל אם מעכשיו וכו' אוזולי הוא דקא מוזיל גביה ומיגר ליה בפחות משוייו כמ"ש רש"י ז"ל משום דלגבי שכירות לא אמרינן שויא דמים שקצץ השתא לגבי משכיר אלא דמים שקצב לזמן כיון דהכי קי"ל דאין שכירו' משתלמ' אלא לבסוף באופן שעלה בידנו מזה דגם רש"י והטור אזלי בס' הרמב"ן ז"ל דלגבי מכר כל שהוא מפרש. אפי' שוה בשוה אסור איכו השתא מוכרחים אנו לו' דמ"ש הטור גבי מכר ובלבד שלא יפרש אם תתן לי וכו' לאו למימרא שדוקא בכה"ג דאיירי ביה הטור דאוקיר גביה בסתם אם הוא מפרש אסור אלא בכל גוונא אם הוא מפרש אסור אפי' דשוייא דמי' שקצב לזמן כיון דאיהו גופיה פי' גבי שכירות דלא שרי במפרש אלא כשהיא שויא דמים שקצב לזמן

אמנם לגבי שכירות יראה דאיכא פלוגתא בין הטור והרמב"ן דהטור יראה דס"ל דלא שרינן גבי שכירות אלא כשהיא שויא דמים שקצב לזמן אמנם הרמב"ן כתב דמתני' בין רישא בין סיפא מלתא פסיקתא נקט בין דשויא דמים שקצב השתא בין דשויא דמים דלקמיה רישא לעולם מותר וסיפא לעולם אסור יראה להדיא דס"ל גבי שכירות אפילו במוקיר ממש גביה לזמן מותר ולדבריו צריכין אנו לו' מאי דקאמר תלמוד' גבי בי שכירות משווה הוא דהכי שויא לאו למימרא דקושטא דמלתא הוא דהכי שוויה בשוק לגבי שוכר ומשכיר דמים שקצב לזמן אלא כיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ולא שייך אגר נטר אמרינן דלגביה משכיר משווא הוא דהכי משויא דאין רצונו להשכיר חצירו אלא באלו הדמים שקצב לזמן וכך היא שויא בעיניו וחביבה עליו שאינו שוכרה אלא באלו הדמים שקצב לזמן אבל אם נותן לו המעות עכשיו הוא מוחל לו משויא לפי דעתו וחיבתו בחצירו. אמנם לגבי מכר יראה דגם הטור קאזיל כס' הרמב"ם דאפי' שוה בשוה אסור במפרש מעתה יראה שזו היא דעת הרב מ"ל דס"ל דכל שהוא מפרש אסור אף דלא אוקיר גביה וליכא מאן דפליג בזאת הסברא ומש"ה הוכרח לאפוקי לישנא מפשטיה זהו מה שעלה בדעתי לכאו' אמנם אחר כך הראה אותי עמיתי בתורה לשון הטור בקצור פסקי הרא"ש ז"ל שכתב ש"ל בית ששוה שכירותו עשרה אם יפרע לו מיד יכול להשכירו בי"ב לקבל השכירו' לחדשי' אבל בית ששוה עתה לימכר בעשרה אסור למוכרו בי"ב כדי לקבל המעות לי"ב חדשים עכ"ל. הרי. להדיא שהוא פי' הפך מה שפי' דעתו בחיבורו דלא אסרינן גבי מכר אלא בדאוקיר גביה דלא שוייא אלא דמים שקצב השתא ולכאו' היה נראה לו' דלא דחינן מאי דמשמע מדבריו בחיבורו ממ"ש בקצור פסקי ל הרא"ש די"ל דהדר בחיבורו דודאי אין לומר שט"ס. נפל בדבריו וצ"ל ב"י כיון שמצינו שכך היא הגירסא בכל הספרים שבידנו גם בלשון הטור שהובא בס' ב"ח שהוא מדוייק כך היא הגירסא ששוה י"ב ולא מצינו שום פוסק שהגיה י"ל דהדר ביה הטור בחיבורו

אמנם במעט התבוננות יש ליישב דברי הטור בחיבורו שגם הוא הולך ומסכים למ"ש בקיצור פסקי הרא"ש ז"ל דמ"ש בית ששוה שכירותו י"ב היינו למי שפורע השכירות כדינה לבסוף אבל אה"נ מי שרוצה לפרוע מיד אינו שוה עכשיו אלא עשרה כמ"ש בקיצור פסקיו והכא נקט בלישניה דבר שהוא שוה השכירות לבסוף והתם נקט מה שהוא עכשיו שיו שוה בתורת מוקדם ותרוייהו עולות בקנה א' לענין דינא וא"כ לפ"ז דומיא דידיה במכר אסור דאוקיר גביה דשויא עכשיו עשרה ולאחר זמן י"ב אזלינן בתר דשויא עכשיו והוי אגר נטר כיון שדין המוכר ליתן המעות עכשיו אבל אם שויא מהשתא דמים שקצב לזמן עדין י"ל דהטור ס"ל דמותר ופליג אסברת הרמב"ן ז"ל והדרינן לפרש דברי הטור מ"ש ובלבד שלא יאמר לו וכו' כפשטייהו דאוקיר גביה כמו דינא דמכר בסתם והשתא דאתינא להכי בפי' דברי הטור י"ל דגם הרמב"ם ס"ל בשכירות כס' הטו' ז"ל ומ"ש גבי מכר בין דשויא דמים דקצץ השתא בין דשויא דמים דלקמיה רישא לעולם מותר דהיינו