מר ואהלות מד

אמנם עדיין יש מן הדוחק קצת על דברי רש"י דאמאי בכל המקומות שהובא האי דינא דשתויי יין דמחללי הוא מפרש מקר' דוהבדלתי כיון שאין אנו צריכים לו' זה אלא דוקא לס' ר"י

ויראה ליישב בדרך אחרת דברי הרמב"ם ורש"י ז"ל והוא יותר חרוץ עפ"י תורתם נמי של רבותי' בעלי התו' בזבחים שהקשו דבפ' הנשבעין בעי שתויי יין ושלא רחוץ ידים מנ"ל וקאמ' בגופייהו כתב בהו מיתה בהדיא והשתא ל"ל למכתב מיתה ת"ל מג"ש דחוק' ממחוסר בגדים כדילפינן בהו חלול מהתם ותי' דלקמן בפרקין אמרינן דהוו ג' כתובים הבאים כא' דאינם מלמדין מחוסר בגדים ושתויי יין ושלא רחץ ידים ורגלים והשתא א"ש גם קושיית הר"י דהשתא בשלשתן כתוב מיתה מיותרת למימר דבהני זרים דוקא דמקרו זרים בג"ש דחוקה איכא מיתה אבל יושב אע"ג דקרוי זר אינו במיתה עכ"ל והנה התם בפ"ד דזבחים דכ"ג ע"ב הכי איתא א"ל רבא לר"נ מכדי יושב כזר דמי ומחיל עבודה אימא מה זר במית' אף יושב במיתה ותי' משום דהוי מחוסר בגדים ושלא רחץ ידים ב' כתובים הבאים כא' שאין מלמדין ולמ"ד מלמדין שתויי יין הו"ל ג' כתובים וג' כתו' אין מלמדין וגם התו' שם האריכו בזה והיוצא מדבריהם הוא דה"ט ב' או ג' ואין מלמדין משום דבחנם נכתב' מית' ברחוץ ידים ושתוי יין דכיון דילפי' בהו חוקה לג"ש דמחללי הה"נ דילפינן בהו מית' אלא למימרא שדוקא בהני איכא מיתה לאפוקי יושב אף דהוי זר לא הוי במיתה והשתא יש להקשות אליבא דמ"ד דב' כתובים הבאים כא' דאין מלמדין אם כן אמאי נכתבה מיתה בחנם בשתויי יין כיון דילפינן להו דמחללי מחוק' חוקה ממחוסר בגדים הה"נ דילפינן נמי מיתה אלא ודאי מוכרחים אנו לו' דמאן דאית ליה ב' כתובים אין מלמדין לית ליה האי ג"ש דחוקה גבי שתויי יין אלא ס"ל דילפינן חלול מקרא דוהבדלתי וכפשטא דברייתא שהובאה בזבחי' ולא ילפינן חוקה חוקה אלא גבי מחוסר בגדי' ושלא רחוץ ידים וכמו דאי' בזבחי' כן להדיא איכו השת' א"ש דברי הרמב"ם ורש"י ז"ל שלא כתבו האי ג"ש דחוקה גבי שתויי יין משום דסוגיין דעלמא אזלא הלכתא כמ"ד דב' כתובים הבאין כא' אין מלמדין וכן ראיתי למרן בכ"מ בריש פ"ח דהלכות ע"ז שכתב בפשיטות. דהכי אזלא סוגיא דעלמא דאין מלמדין ותמה שם על דברי הרמב"ם שפסק דיניה שם כמ"ד מלמדין והניח בצ"ע וכעת אין בידי ס' יבין שמועה לראות ש אם דבר בזה

ומעתה נחזור לדברי הרשב"א ז"להה לבאר מאי דקשיא לי בגוייהו שפי' בס' ת"ק דכל ששתה כדי רביעית אפי' הפסיק בו ואפי' נתן לתוכו מים חייב שהרי שתה שיעור הראוי לשכר מיין שממשו ראוי לשכר תוך שיעור שתייה דהיינו תוך שיעו' אכילת פרס אשר מדברים אלו יראה לפע"ד שיוצא מדברי הר' דכשהוא שותהו בכדי א"ף אף אם הפסיק בו ה"ז משכר ודוקא אם הפסיק בו ושהה בו יותר מכדי א"ף שאינו משכר ובזה פליגי ת"ק ור"א דת"ק ס"ל דחייב אף שאינו משתכר כיון ששתה שיעור הראוי לשכר בכדי אכילת פרס ור"א ס"ל דפטור כיון שאינו משתכר בשתייה זו

ותמיהא לי מלתיה דרב שהרי במשנ' דכריתו' הכי איתא וכמה ישהה באוכלין וכו' וחכ"א עד שישהה מתחלה ועד סוף כדי א"ף וכו' שתה רביעית ונכנס למקדש ושהה כדי א"פ ר"א או' אם הפסיק בה או שנתן לתוכו מים כל שהוא פטור הרי להדיא דחכמים ס"ל דאם שהה בכדי א"פ חייב אבל יותר מודו דפטור ואם כן ר"א דפליג עלייהו ואית ליה דאם הפסיק בו פטור היינו פחות מכדי א"פ דמיד שהוא מפסיק בו ה"ז אינו משכר וכן פי' הרע"ב להדיא וכן יראה מדברי הרא"ם עה"ת ע"ש וכן יראה מסתמיות דברי הרמב"ם דאם הפסיק בו אפי' פחות מכדי אכילת פרס ה"ז פטור וכעת הדבר צריך תלמוד זהו מה שעלתה מצודתי בענין זה וה' אלהים אמת ינחני בדרך אמת

נאום יצחק בן שבתי ס"ט שאלה ד'

ראיתי בס' מקובצת על מס' נזיר שנסתפק באחד שנדר ואמר ככר זה הרי הוא עלי אסור אפי' בהנאה ובא אדם אחר וגנב אותו הככר שאסר ואח"כ הלך זה הנודר אצל הח' והתיר לו הנדר הנז' אם השתא חייב הגנב להחזיר כיון שהח' עוקר הנדר מעיקרו או דילמא בשעה שגנב היה אסור עליו בהנאה ואם כן אינו ממון ואז היה פטור מכל והניח בצ"ע

וראיתי בס' קול יעקב בשו"ת שלי דף כ' שפשט מהיא דגרסי' בפ' מי שאחזו על מתני' שלא תתיחד עמו ת"ר ימים שבנתים בעלה זכאי במציאתה וכו' כללו וכו' הרי היא כאשתו לכל דבר וכו' דהשתא ודאי שהוא אסור באותו ככר וכו' עכ"ל

ואני תמה בין על השואל בין על המשיב ונעלם מכבודם מ"ש הרשב"א בחי' למס' נדרים דף ע"ה ע"א בההיא דאמר רבא שאני תרומה וכו' ומהא שמעינן שהאוסר הנאת פירות על עצמו יכולי' אחרים ליטול בע"כ ואינו יכול לעכב אפי' שיכול לישאל על נדרו כיון דהשתא מיהא לא אתשיל מיהו היכא דאתשיל חייב לשלם כיון דח' עוקר הנדר מעיקרו וכיון דאתשיל הויין להו הנך פירי כאלו לא נאסרו עליו מעולם וא"ת א"כ היאך יטלו הכהנים בע"כ למה לא ניחוש שמא מתשיל לאו קושיא היא דהא דתנן המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרי' וכו' אלמא כל אימת דמתשיל לא חיישי' דילמא מתשיל עכ"ל הרשב"א הרי מתוך דברי הרשב"א נפשט ספק הנז"ל הפך מה שפשט הרב קול יעקב ובשלמא על השואל שהניח בצ"ע ל"ק כ"כ דאפשר דס"ל כהר"ן ז"ל שאף שהר"ן הביא כן מדברי הרשב"א מ"מ סיים וכתב ואני מסתפק בזה לפי שמשע' שאסרו על עצמו הפקירו וכל שזכה בו אחר קנה כזוכה מן ההפקר. ואעפ"י שאיסור שלו הלך ע"י שאלה קנין ממונו של זה אינו בטל שאני מוצא שאלה בהפקר וקצר השואל