מר ואהלות מג

יין כדי שתדעו להבדיל בין הקדש ובין החול ובזה דוקא אנו לומדים שאם עבד חלל

אמנם רש"י ז"ל י"ל דס"ל כהרמב"ן ז"ל דליכא אזהרה כלל בכניסה בלא עבודה וקרא לא קאי בין בשתויי יין שהם במיתה בין בשאר משכרי' שהם באזהרה אלא דוקא בעבודה ממש ואם כן שייך שפיר למימר דקרא דהבדלתי קאי נמי אשאר משכרים נמי זהו מה שנלע"ד להסביר פלוגתא דהרמב"ם ורש"י ז"ל אמנם עדין קשה לי על דברי רש"י דאמאי שבק ג"ש דחוקה חוקה ותפס האי קר' דוהבדלתי שהרי מהאי ג"ש נמי איכא למילף נמי שאר המשכרי' נמי דכתיבי בקרא ואיכא נמי חוקה עלייהו דמחללי עבודה אף שאינם אלא באזהרה בלבד ולא במיתה כמו שתויי יין בעבוד' שאינ' תמה דאף שאינו חייב מיתה ילפינן ממחוסר בגדים דהרי הם מחללי כמו זר ובשלמא אלו היו שוים לענין דינא י"ל שדרש' פשוט' נקט רש"י בדבריו אף שהיא דחויה דמסקנ' דתלמודא דזבחים אבל לפי האמת דיש נפקותא לענין דינא דמקרא דהבדלתי לא משמע אלא עבוד' תמה שהיא במית' בשתויי יין ובאזהרה בשאר משכרי' אבל עבוד' שאינ' תמה לא ילפינן מהאי קרא שהוא מחלל אלא דוקא מג"ש דחוק' חוק' וכמו וכמו שאמרו בזבחים וא"כ איך רש"י הניח האי ג"ש ונקט קרא דוהבדלתי שהוא דחוי ועפ"ז יש לי לתמוה ג"כ בדעת הרמב"ם ז"ל דאיך סתם וכתב ואם נכנס ועבד עבודתו פסולה וחייב מיתה בר"ש וחזר ושנה בסוף דבריו שאין חייבים מיתה אלא על היין בשעת עבודה ואין מחלל עבודה אלא שכור מן היין אשר מדברים אלו יראה להדיא דחייב מיתה ועבודתו פסולה והיינו בעבוד' תמה אבל עבוד' שאינ' תמה שאינו חייב עליה מיתה לא משמע מדבריו שמחלל עבוד' ואיך לא ביאר הרמב"ם דאף בעבוד' שאינו חייב מית' ה"ז מחלל כמו דאסיקו בזבחים דילפינן חוקה חוקה והן אמת שלא ביאר בפ"ט אם שתויי יין שחייבים מיתה היינו דוק' בעבוד' עבוד' שהזר חייב עליה מיתה כמו שביאר שם הטמא ובעל מום וכו' וכבר נתעורר הר' מ"ל וכת' שרבי'לא ביאר אמנם מסוגיא דזבחים משמע שהוא שוה לזר ולזה י"ל דלא הוצרך לבאר זה דמלתא דפשיטא היא דקרא דלא תמותו היינו בעבוד' שהזר חייב עליה מיתה ותלמודא בזבחי' לא נחית לאשמעינן האי דינא גופי' אלא בדרך פשיטו' אתמר דקרא לא איירי אלא בעבוד' תמה אבל האי דינא דמחלל עבוד' אף בעבוד' שאין בה מיתה הו"ל להרמב"ם להזכירו להדיא והרי מצינו להרמב"ם בפ"ה מה' ב"ה שהביא האי ג"ש דחוקה גבי שאינו רחוץ ידים למילף מניה דמחלל עבודה כמו מחוסר בגדים ואמאי שבקה הכא ולא נקטה כדי ללמדנו האי דינא דאף בעבודה שאינה תמה שאינו חייב מיתה ה"ז מחלל ופטמה לחצאין דוקא ולא עוד אלא שיותר מגדיל עלינו התימא מרן ז"ל שהביא דברי רש"י שפי' בפ' כ"ג דשתויי יין מחללי עבודה ממאי דסמיך ליה ולהבדיל וכו' בסתם דמשמ' דאף הרמב"ם סבר הכי לענין דינא דמהאי קרא נפיק דמחללי עבודה ואיך שביק ג"ש דחוקה דאסיקו להדיא הכי בזבחים ובאמת שכן יראה מסתמות דברי הרמב"ם כמו שביארנו וכן יראה ג"כ מדבריו לקמן הלכ' ג' דיליף דינא דשתוי ושכור אל יורה מקרא דלהורות את בני ישראל ולא מרישי' דקרא דוהבדלתי כמו שאסיקו בזבחים וא"כ צריך להבין דאמאי דחה מסקנא דתלמוד' בזבחים דיליף מחוק' ולא מוהבדלתי דאיכא נפקותא בזה לענין דינא

מיהו דברי רש"י ז"ל אפשר ליישב שהוכרח לפרש הכי דתלמודא ס"ל בס' רבי יהודה דילפינן חלול מקרא דוהבדלתי עפ"י שטתו ופירושו בסוגיא משום דקשיא ליה דאם סברת התלמוד בבכורו' דר"י יליף חלול בשתויי יין מחוק' חוק' א"כ מנ"ל לתלמודא לומר בס' ר"י דאף בשאר משכרים יליף חוקה חוקה והרי כיון שלא מצינו שאמר תנא דברייתא האי ג"ש אלא על שתויי יין דוקא אם כן י"ל דר"י ס"ל דאף דשאר משכרים לקי עלייהו מהאי קרא אפ"ה לא יליף ג"ש דחוק' אלא אשתויי יין דוקא וטעמא רבה איכא לחלק במלתא דשתויי יין דדמו למחוסר בגדים דעבוד' תמ' חייב מית' נאמר' ג"ש דחוקה עליהם דמחללי אבל שאר משכרים דאפי' בעבוד' תמ' ליכא אלא אזהרה בלבד לא נאמר' ג"ש דחוק' עליהם ולא מחללי ומש"ה הוצרך רש"י לפרש דתלמודא ס"ל בס' ר"י דעקר חלול ילפינן ליה מקרא דוהבדלתי דלפ"ז אף שאר משכרים מחללי אמנם לס' הרמב"ם דאית ליה דאף לס' ר"י אינו מחלל עבוד' ומפרש פי' אחר בסוגייא אם כן מי הכריחו לדחות האי ג"ש דחוקה דנפיק מנה לענין דינא דאף בעבודה שאין בה חיוב מיתה בשתויי יין מחלל ותו עדיין קשה אף לדברי רש"י על תלמודא גופיה דמנ"ל דר"י יליף חלול מקרא דוהבדלתי ולא מג"ש דחוקה ואחר העיון יראה ליישב דברי הרמב"ם ורש"י ז"ל בקנה אחד על פי דברי התו' ז"ל בפ"ק דשבועות דכ"ג בד"ה גמר שכר שכר מנזיר שהקשו לר"י דמחייב באכל דביל' קעילית ונכנס למקדש ולא גמר שכר שכר מנזיר מנ"ל דשתיי' בכלל אכילה ותי' דגבי מקדש דוקא לא גמר שכר שכר מנזיר לפי שהכתו' תלה בטרוף הדעת כדכתי' להבדיל ולהורות ולפי' סברא הוא קצת לרבות שאר משכרים אבל לענין מעשר יליף שפיר מנזיר איכו השתא עפוז דברי התו' מוכרחים אנו לו' דר"י ס"ל דילפינן חלול מקר' דוהבדלתי שהוא ג"ש לאזהרת יין ושכר אל תשת דאי לאו הכי אלא דר"י יליף חוקה לענין חלול וקרא דוהבדלתי הוא להוראה כמו דאסיקו בזבחים אם כן לא הוי נ"ט אלא הכי קאמר קרא יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד וכן יין ושכר אל תשת בשעה שאתה בא להבדיל בין הקדש ובין החול שהוא ההוראה וכמו שפי' הרא"ם ז"ל בפי' עה"ת עש"ב וא"כ מנ"ל לרבות שאר המשכרים אלא ודאי מוכרחים אנו לו' דר"י לא יליף חוקה אלא יליף מקר' דוהבדלתי ומש"ה. רבי אף שאר משכרים כמ"ש התו' ז"ל והשתא דברי רש"י עלו כהוגן גם דברי הרמב"ם באו אל מכונם דכיון דפסק כר"י דה"ז לוקה בשאר המשכרים א"כ ילפינן רמחלל מקרא דוהבדלתי ולית לן ילפינן ג"ש דחוקה בשתויי יין ומש"ה לא ילפינן מאי קרא דמחלל אלא בעבודה שחייב עליה מית' וכמו שאמרו בזבחים ואף שהתו' בשבועות תי' תי' אחרינא וכן ביומא תרגמו לתי' בלשון אחר שאינו מוכרח לומר דר"י יליף חלול מקרא דוהבדלתי מ"מ י"ל דהרמב"ם ורש"י ז"ל אזלי בהאי תרוצא: