מר ואהלות מב

דמחללי עבודה וא"כ י"ל דה"ט דר"י וסתמ' דתלמוד' ניידי מהאי דרשא דת"כ ואגב אבאר מאי דקשיא לי בדברי הרא"ם דאיך תפיס בלישניה דאל"כ כל איש אשר בו מום שנית ל"ל והא קרא תניין אינו מיותר דאצטריך למום עובר באזהרה וכן תיבת כל אצט' לרבות כל המומין הנראין בגוף אף שאינם כתובים בתור' אמנם בפרש"י שעל התור' שבידנו פי' זה על קרא תליתאה כל איש אשר בו מום מזרע אהרן שהוא לרבות שאר מומין וכעת אין בידי ספר ת"כ לראות על איזה קרא הוציא האי דרשא לרבות שאר המומין דפסלי באדם ולא בבהמה

ואיך שיהיה מעתה הרמב"ם שפסק לוקה ואינו מחלל עבודה במומין הפוסלים באדם אם עקר סמכיה הוא על פי דרשא של ת"כ ודחי סתמא דתלמודא וס' ר"י אם כן מנ"ל למימר שאינו מחלל עבודה אלא ודאי מוכרחים אנו לו' דגריס בגמ' לוקה א"ב ודין זה פסקו עפ"י התלמו' דקאמר להדיא דלוק' ואינו מחלל עבודה וא"כ הפי' שפי' הר' הנז' אין לו קיום והעמדה כלל ומעתה נבא לישא וליתן בדעת הרמב"ם ורש"י ז"ל דמאי דעתיה דהרמב"ם ז"ל דאף דשאר משכרים לקי לס' ר"י אפ"ה אינו מחלל עבודה ואף שכבר הכרחנו שהוכרח הרמב"ם לפרש הכי בס' ר"י כדי שלא להוציא סתם מתני' דבכורות מהלכתא דאית ליה שאינו מחלל עבודה מ"מ עדיין צריך להבין דמאי דעתיה דר"י לסברת הרמב"ם דלא קאי קרא דוהבדלתי אלא על שתויי יין שהם במיתה והרי הסברא היא נותנת כמ"ש רש"י ז"ל דכיון דשאר המשכרים ה"ז באזהרה קרא דולהבדיל נמי קאי עלייהו שאם עבר חלל ומנ"ל למפסקיה להאי קרא בסכינא חריפא ולמימר דלא קאי אלא אולא תמותו דסמיך ליה שבתי וראה שלכאו' דברי רש"י צריכים תלמוד שהרי בפ"ב דזבחים עלה י"ז אמרינן דמחוסר בגדים מנ"ל דמחלל עבודה אמר קרא וחגרת אותם אבנט וגו' והיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבגדיה' עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם וכו' ופרש"י דהוו להו כזרים ובזה אשכחן דמחלל עבודה ופריך ע"ז והא מהכא נפקא מהתם נפקא דתניא מנין לשתוי יין שאם עבד חלל ת"ל ולהבדיל בין הקודש ובין החול מחוסר בגדים וכו'מניין ת"ל חוקה חוקה לג"ש ומשני אי מהתם הו"א ה"מ עבודה דזר חייב עליה מיתה אבל עבוד' דאין זר חייב עליה מיתה אימא לא ופרש"י אי מהתם משתויי יין הו"א דמחללי עבודה בעבודה שהזר חייב עליה מיתה כדכתיב בההוא קרא בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו בעבודה שיש בה חיוב מיתה הכתוב מדבר ואינה אלא ד' עבודות שהם עבודה תמה אבל עבודה שאינה תמה שאין זר חייב עליה מיתה דלא קאי בה קרא דלא תמותו אימא לא מחללי לה קמל"ן קרא דוהיתה להם כהונת עולם לשוויינהו כזרים ובזר אשכחן חלול ואין חלוק בין עבודה שיש בה מיתה לעבודה שאין בה מיתה זהו היוצא מתוך דברי רש"י והדר פריך אשכחן מחוסר בגדים שתויי יין מנל"ן אתיא חוקה חוקה ממחוסר בגדים ופריך והא תנא מחוסר בגדים הוא דקא יליף משתויי יין ה"ק מנין שלא תחלק בין מחוסר בגדים לשתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים ת"ל חוקה חוקה לג"ש ופריך אלא להבדיל למה לי לכדרב דרב לא מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה משום שכרות זהו הצעת הסוגיא יא והשתא קשיא לי על רש"י ז"ל בתרתי חדא דכיון דאסיקו בזבחים דשתויי יין דמחללי עבודה מג"ש דחוקה וקרא דלהבדיל אצטריך להוראה א"כ איך תפס רש"י ז"ל האי קרא בלישניה שהוא דחוי ולא נקט ג"ש דחוקה חוקה ותו קשיא לי דמהאי קרא יש לדחות ולו' דלא קאי קרא דוהבדלתי אלא אולא תמותו בעבודה שיש בה מיתה והיינו שתויי יין בעבודה תמה אבל בעבודה שאינה תמה אף שהיא באזהרה לא קאי קרא עילוה וכמו שאמר תלמודא להדיא ורש"י ז"ל בעצמו פי' הכי א"כ הה"נ בשאר משכרים אף שהם באזהרה יש לומר דלא קאי קרא דוהבדלתי עלייהו אלא אולא תמותו דסמיך ליה שהוא בשתויי יין ואחר העיון נראה ליישב דלא דמי דשתויי יין בעבודה שאינה תמה שאינם חייבים מיתה לא כתיבי בקרא כלל שהרי כשבא הכתוב להזהיר על שתויי יין הוא בעבודה תמה שהיא במיתה וע"ז קאי קרא דולא תמותו אבל עבודה שאינה תמה שאינה במיתה לא קאי בה עכשיו האי קרא ומש"ה אמרינן דלא ילפינן מהאי קרא שהוא מחלל אבל שאר המשכרי' דכתיבי בקרא להדיא שהוא לוקה אף בעבודה תמה בודאי אמרינן דקרא דלהבדיל קאי נמי עלייהו שאם עבד חלל

ודעת הרמב"ם יראה ליישב במ"ש בפ"א מה' ביאת מקדש הט"ו וז"ל ויראה לי שכל כהן הכשר לעבודה אם נכנס מן המזבח ולפנים שתוי יין או שכור משאר המשכרי' אעפ"י שלא עבד עבודה ה"ז לוקה והרמב"ן בס' המצות חולק וסובר דליכנס בלבד בלא עבודה אינו אסור אלא מדרבנן ובכסף משנה הביא דבריו עש"ב עוד הקשה עליו דמנ"ל להרמב"ם להוציא האי דינא דאם משמע לן האי קרא בבואכם אפי' בלא עבודה א"כ יתחייב מיתה ג"כ בשתויי יין אף שלא עבד אבל מוכרחים אנו לומר שדעת הרמב"ם היא כך והכי משמע ליה קרא יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד אף בביאה בלבד בלא עבודה בשעת עבודה ה"ז באזהרה ולוקה וקרא דלא תמותו דמשמע דחייב מיתה היינו דוקא כשעבד בשתויי יין אבל שאר המשכרים לא יש הפרש ביניהם אם עובד אם לאו שאף בכניסה בלבד בלא עבודה כלל ה"ז לוקה לדעת הרמב"ם ז"ל איכו השתא עפ"ז י"ל בדעת הרמב"ם ז"ל דאף דשאר משכרים ה"ז באזהרה קרא דוהבדלתי לא שייך למימר דהוי נ"ט נמי עלייהו דהכי קאמר קרא דה"ט שאני מזהירך בשאר משכרים שלא תעבוד משום והבדלתי בין הקדש ובין החול שתדע להבדיל בין עבוד' קדוש' למחוללת שהרי אזהרת שאר משכרים בלא עבודה נמי והעבודה אינה מעלה ומורדת ובע"כ צ"ל דה"ט כמו שסיים הרמב"ם ז"ל הואיל והוא ראוי לעבוד' ונכנס בשעת העבודה מנוול ככה והרי הוא מוזהר שלא יכנס והאי טעמא קאי נמי אשתויי יין או שכור משאר המשכרים נמי שה"ז מנוול שיכנס לפני ממ"ה הקב"ה והוא מנוול ומבולבל בדעתו וכמ"ש התו' דה"ט דס"ל לר"י דאף שאר משכרים באזהרה ע"ש ביומא. דע"ו ומש"ה ס"ל להרמב"ם דקרא דהבדלתי שהוא נ"ט אולא תמותו דסמיך ליה דיהיב קרא טעמא ואמר דמש"ה חייבתי אתכם מיתה בשעת העבוד' אשתויי