מר ואהלות מ

אחר בס' הרמב"ם שהוכרח לפרש דאף ר"א מודה לס' ר"י דלקי אשאר משכרין מקרא דאל תשת מלבד כמה הכרחות שהכריח הרשב"א מן הסוגיא גופה שהרי קי"ל הלכה כסתם משנה ומדקתני בבכורות השכור. גבי מומים שאינם שוין בזרעו של אהרן משמע דלקי כוותייהו והיינו מקרא דאל תשת וא"כ איך פסק תלמודא כר"א דלא ס"ל כר"י דלקי אשאר משכרין ומש"ה הוכרח לפרש דאף ר"א מודה לס' דלקי אשאר משכרין נמי ועפ"ז ניחא לי נמי מאי דהוה קשיא לי דאמאי רב יהודה פסק כר"א והניח ר"י ות"ק דתרוייהו פליגי עליה כפי מה שפיר' הרשב"א דלת"ק אף אם הפסיק בו ונתן בו מים שאינו משכר חייב וכן לס' ר"י אין הדבר תלוי בשכרות דלפי' קמא אף בפחות מרביעית ולפי' בתרא ברביעי' דוקא אף בשאר דברים שאינו משתכר בשתיית רביעי' אבל לפי דרכנו ניחא משום דסתם מתני' דבכורות דקתני השכור דוקא אתיא כר"א ומש"ה פסק רב יהודה כר"א באופן דלפי דברי הרשב"א שני הסוגיות עולים בקנה אחד ותרוייהו אזלי ומודו דאף לס' ר"א ור"י דלקי לא מחלל עבודה כסתם מתני' דבכורות דאף דס"ל דלקי לא מחלל עבודה

שבתי וראה דמה שפי' לדעת הרמב"ם דטעמא דסתם מתני' דקתני שכור בהדי מומין שאינם שוים בזרעו של אהרן דלקי על השכור מקרא דאל תשת וכס' ר"א דס"ל דלקי כר"י וכמו שפי' הרשב"א זה א"א ליאמר לדעת הרשב"א ז"ל שהרי הרשב"א כת' שהוכרח הרמב"ם לפ' דר"א מודה לר"י דלקי אשאר משכרין מקרא דאל תשת כדי שלא להוציא סתם מתני' דנזיר לבר מהלכתא דלכאורה סתם מתני' דנזיר לפי התי' הא' שאמרו שם אתיא כר"י דלא יליף שכר שכר מנזיר וכמו שיראה המעיין שם בדבריו באורך וא"כ אם איתא כמו שפירשנו אמאי הוצרך להוכיח מסתם מתני' דנזיר דלא קיימא במסקנא מה"ט הו"ל להוכיח מהאי סתמא דמתני' דבכורות שהיא בדוכתה דקתני להדיא שאר משכרין בהדי כושי וכו' משמע דלקי והיינו מקרא דאל תשת כר"י ותו שהסברא נותנת מדקתני השכור גבי מומין הפסולים שאינם שוין בזרעו של אהרן משמ' דפסולא דידיה מה"ט כמו השוטה גם הרב רע"ב פי' להדיא בפי' המשנ' דבכורות וז"ל והשכור ולא מיין הוא דחשיב כבעל מום מן המומים היתרים באדם שאם עבד לוקה ואין עבודתו מחוללת אבל השכור מיין ושכר אם עבד חלל דבפרשת שתויי יין כתיב להבדיל בין הקדש ובין החול ושכור דמתני' אינו אלא ששתה חלב הרבה או רוב דבש ונתבלבלה דעתו שאלו חשובין כבעלי מומין ואין מחללין עבודה עכ"ל. ושוב ראיתי שבא הדבר מבואר להדיא בתורת כהנים דמרבי מקרא דאיש איש אשר בו מום וכו' הכושי והגיחור וכו' והשוטה והשכור ובעלי נגעי' טהורים והוא כלשון האי סתמא דמתני' דבכורות ממש ולפ"ז הדרינן לו' לס' רש"י השכור דפסיל במתני' היינו מקרא דאיש מזרע אהרן וכו' כמו שאר מומין ואיכא עשה בשכור לס' רש"י ז"ל מיהו אף לפ"ז א"ש האי פי' שפירשנו פירשנו בסוגיא לדעת הרשב"א דה"ט דמני תנא דמתני שכור גבי אלו משום דאיירי בשאר דברים המשכרי' דפסולא דידהו מקרא דאיש איש מזרע אהרן ומש"ה בעינן שיהיה שכור ממש (אף לפי' בתרא דהרשב"א ז"ל ( דהוי כבעל מום כמו שוטה וע"ז הוא דקאמר תלמודא מתני' דלא כר"י דתניא וכו' דכיון דר"י מפיק שאר המשכרים מקרא דאל תשת לא בעינן שיהיה שכור ממש אף לפי' בתרא דהרשב"א הדבר תלוי ברביעית דוקא אבל לענין חלול עבודה אף ר"י מודה שאינם מחללין עבודה לדעת הרמב"ם ומה שהכריחו להרמב"ם לפרש הכי היינו עפ"י מה שביאר הרשב"א בכמה הכרחות שהוכרח הרמב"ם לפרש דר"א מודה לר"י דלוקה אשאר משכרי' מקרא דאל תשת

אמנם מוסיף עליו דבעינן עד שישתכר ממש וקפסיק תלמודא הלכתא כר"א ואם כן אם איתא דלס' ר"י ור"א דשאר משכרים נמי מחללי עבודה א"כ איך פסק תלמודא כר"א והניח סתם מתני' דבכורות דמשמע להדיא דאינם מחללי עבודה אבל אי אמרינן דאף לס' ר"י ור"א אינו מחלל עבודה ניחא דליכא בינייהו אלא משמעות דורשין דר"י ור"א מפקי שאר משכרים מקרא דאל תשת וסתם מתני' דבכורו' מפקי להו מקרא דאיש איש מזרע אהרן וליכא בנייהו לענין דינא ומה"ט פסיק תלמודא הלכתא כר"א משום דאיהו שוה ממש כסברתו לענין דינא כסתם מתני' דבכורות משא"כ לס' ר"י אבל לענין חלול עבודה כולהו מודו דשאר משכרי' אינם מחללי עבודה וכ"ת א"כ מי הכריחו להרשב"א ז"ל לומר שדעת הרמב"ם דר"א מודה לר"י דלקי אשאר משכרי' מקרא דאל תשת הו"ל לומר דלעולם ר"א לית ליה ס' ר"י דלקי אשאר משכרים מקרא דאל תשת משום דשכר אתי דבעינן שישתה בדרך שכרות שלא יפסיק בו ושלא יתן לתוכו מים וע"ז הוא דקפסיק תלמודא הלכתא כר"א דבעינן שלא יפסיק בו אבל בשאר משכרים אינם יוצאין מקרא דאל תשת לס' ר"א אבל אה"נ מודה הוא לענין דינא דלקי עלייהו כסתם מתני'דבכורו מתני' דבכורו' מקרא דאיש איש מזרע אהרן וכמו שאנו צריכים לו' הכי לפי' הרע"ב שהרי קי"ל הלכה כסתם משנה דלקי אשאר משכרים ואיך פסיק תלמוד' הלכת' כר"א דאית ליה דשכר אתי דבעינן שישתכר בדרך שכרות ולא נפיק מניה שאר המשכרים אלא ודאי דגם ר"א אפשר דמודה לסתם מתני' דלקי עלייהו מקרא דאיש איש מזרע אהרן מש"ה פסק הרמב"ם דשאר משכרים לוקה ואינו מחלל עבוד' כסתם מתני' דבכורות והיינו משום דילפינן להו מקרא דאיש איש מזרע אהרן כמו שאר מומים הכושי וכו' דלקי עלייהו לס' הרמב"ם ואינם מחללי עבודה

הא ודאי דל"ק כלל חדא שהרי הרמב"ם ז"ל פי' להדיא במנין המצות דלקי אשאר משכרים מקרא דאל תשת יין ושכר לרבות שאר המשכרים ותו דממקומו הוא מוכרע בחבורו דמדכת' האי דינא דשכור משאר דברים המשכרים גבי האי דינא דשתויי יין משמע דס"ל מקרא דשתויי יין נפיק דאל"ה הו"ל לכתוב האי דינא דשכור בפ"ח מהלכות ביאת מקדש גבי החרש והשוטה שמנה ד' מומים הפוסלים באדם כמו תנא דמתני' דבכורות דמני השוטה והשכור גבי שאר מומין דפסילי משום שאינם שוים בזרעו של אהרן אלא ודאי מזה יראה בברור שדעת הרמב"ם דלקי אשאר משכרים מקרא דאל