מר ואהלות לט

משנה וסתם משנה דבכורות ס"ל דשאר המשכרים לא מחילי עבודה ולזה הוכרח לו' דרב יהודה שפסק כר"א היינו משום דאף ר"א ס"ל כר"י בשאר משכרי' שלוקה ואפ"ה אינו מחלל עבודה כמו היין כיון דלא שוו בשיעוריהן זהו מה שנ"ל לכאור'

אמנם זה התי' יש בו מהדוחק חדא דאם כן מנ"ל לסתמא דתלמודא למימר דסתם מתני' דס"ל דאינו מחלל דלא כר"י והרי י"ל דאף ר"י ס"ל שאינו מחלל עבודה כמו היין דאף דשוו בשיעוריהן כיון דלא שוו בעונשין שהיין במית' ושאר המשכרים באזהרה וקרא דלהבדיל לא קאי אלא על היין דוקא וכמו שאנו צריכין לו לס' ר"א ותו קשה עדיין לס' ז"ל בכ"מ והשואל שהובא בהרשב"א דס"ל דר"א ס"ל כס' ר"י לגמרי בשאר המשכרים וליכא חלוקא כלל בינייהו בין היין לשאר המשכרים בשיעורא אלא שהיין במית' והשאר 'והשאר באזהרה והרמב"ם פסק לגמרי כר"י א"כ איך פסק שאינו מחלל עבודה ולא חש לסתמא דתלמודא דבכורות דאמרי להדייא דלס' ר"י מחלל עבודה אמנם יראה לתרץ זה לדעת מרן והשואל הנז' במה שתחלה צריכין אנו להבין דברי מרן ז"ל שכת' ומשמע לרבי' שהל' כר"י מדאמרי' מרי' התם בכריתות כמאן אזלא הא דתניא אכל דבילה קעילית וכו' ונכנס למקדש ושמש לוקה כמאן כר"י ואע"ג דבסוף פ' מומין אלו אמרינן דמתני' דהתם דלא כר"י הא דקאמר בדוכתה כמאן אזלא הא דתניא וכו' כר"י עדיף עכ"ל ולכאורה דבריו תמוהים דאיך אפשר לו' דכוונת הסוגיא דקאמר כמאן אזלא וכו' כר"י ולמפסק כוותיה והרי קי"ל הלכת' כסתם משנה וכיון דסתם משנה דבכורות אית לה דשאר משכרין לא מחללי עבודה ומשמע דס"ל דלא לקי ופליגא אר"י וא"כ איך פסק תלמודא בכריתות כר"י משום דאיכא תניא כוותיה והרי איכא סתם משנה דלא כוותיה אלא יראה בודאי שהדבר ברור שכוונ' מרן היא דסוגייא דכריתות שהיא בדוכתה פליגא אסוגיא דבכורות וס"ל דסתם מתני' דבכורות דאית לה דשאר משכרים לא מחילי עבודה אתיא אפילו כר"י דאע"ג דלר"י לוקה אפ"ה אינו מחלל עבודה דלא קאי קרא דלהבדיל אלא על היין דוקא שהוא במיתה ולא שאר המשכרים שאינם אלא באזהרה ופסקינן כסוגיא דכריתות שהיא בדוכתה זהו מה שנ"ל ליישב לפי דברי מרן שכתב שרבי' דחה סוגיא דבכורות מקמי סוגיא דכריתות

אמנם אחר העיון בדברי הרשב"א יראה ליישב בדרך אחרת ואין אנו צריכין לדחו' סוגי' דבכורות מהלכתא אלא תרוייהו עולים בקנה אחד ותחילה אודיע לך שהרי מצינו לרבי' שפסק בפ"ו מה' ביאת מקדש דמי שיש בו מומין המיוחדים לאדם ועבר שהוא לוקה ואינו מחלל עבודה גם הרע"ב בפ"ז דבכורות משנה ג' פי' הכי שלוקה אם עבר וכתב ע"ז הרב בעל תי"ט דמוכרח דהוו גרסי בגמ' בריש פרק מומין אלו דלוק' א"כ דבר שאינו שוה בזרעו של אהרן לקי ודבר שהוא מדברים שהם מפני מראית העין לא לקי עלייהו וכבר יישב הרב שם טעמא דלקי לדעת רבי' והרע"ב ודבריו פשוטים דלא מקרי זה לאו הבא מכלל עשה ומעתה לפי זה מוכרחים אנו לו' דסתם מתני' דבכורות דמני השכור עם הכושי וכו' דאיהו נמי ס"ל דלקי על שאר המשכרי' כמו הנך איכו השתא יש להקשו' דמנ"ל לתנא דמתני' דלקי על שאר משכרים אם נאמר מקרא דאיש איש מזרע אהרן איש ששוה בזרעו של אהרן ושכור אינו שוה בזרעו של אהרן כמו שאר מומין זה רחוק מן הדעת שהשכור יקרא שאינו שוה בזרעו של אהרן כיון דליכא שינוי בגופיה כמו המומין הכושי וכו' אלא דוקא שנשתבשה דעתו קצת וכמ"ש הרמב"ם להדיא גבי הוראה הלכ' ג' ולא דמי לשוט' שאין בו דעת כלל והוא פטור מכל המצות ואף קדושיו אינם קדושין זה ראוי ליאמר עליו איש שאינו שוה בזרעו של אהרן ובאמת דלכאורה היה קשיא לי אף לס' רש"י ז"ל דליכא אלא עשה דוקא במומין הפוסלים באדם דמדקתני השכור גבי אלו המומין משמע דפסיל משום דהוי מום ממש מי שהוא שכור ולא מפני מראית העין דמנ"ל להתנא שהשכור הוא פסול משום דהוי כמום ותירצתי זה עם מ"ש התו' בסוגיא דכריתות על הא דאמר רב הלכה כר"א וא"ת והא אמר רב אכל תמרים אל יורה וי"ל דהתם מדרבנן אבל מן התורה יין דוקא עכ"ל א"כ איפה לס' רש"י ניחא דמאי דפסיל התנא שכור משאר המשכרים משום דהוי כמום מדרבנן ולא מפני מראית העין פסלו אותו אלא מדינא דכיון שנשתבשה דעתו אינו ראוי לעבודה ולהורות

אמנם. לס' הרמב"ם והרע"ב דס"ל דלקי קשה : דמנ"ל להתנא דלקי ומוכרחי' אנו לומר דתנא דמתני' ס"ל נמי כר"י דלקי נמי אשאר משכרי' מקרא דאל תשת וס"ל כר"א דלא לקי אלא עד שיהיה שכור דוקא וכמו שפי' הרשב"א בס' ר"א שהרי תלה הדבר תנא דמתני' בשכור דוקא ואלו לס' ר"י לפי' קמא דהרשב"א בין יין בין שאר המשכרים אף בפחות מרביעית חייב והו"ל להתנא למימר והשתוי דהוה משמע אף בפחות מרביעית ולפי' בתרא היין דוקא ברביעית וכן משאר המשכרים נמי הדבר תלוי ברביעית דוקא אף שאינו משתכר והו"ל להתנא למימר והשתוי רביעית ואמאי תלה הדבר בשכרות דוקא אלא ודאי ס"ל כר"א דאף דלקי אשאר משכרים היינו דוקא עד שישתכר וע"ז הוא דקאמר תלמודא מתני' דלא כר"י דתניא אכל דבילה וכו' דלס' ר"י לא תלי הדבר בשכרות והיינו ממש כמו שפי' הרשב"א גופיה כמאן אזלא הא דתניא וכו' בסוגייא דכריתות דמפקא מס' ר"א דתלי הדבר בשכרות בין לפי' בין לפי' בתרא בס' ר"י ה"נ אנו מפרשין האי סוגיא דבכורות דקאמר ודלא כר"י דתניא וכו' דמפק' מתנא דמתני' דתלי הדבר בשכור דוקא אבל לענין חלול עבודה בין תנא דמתני' בין ר"י י"ל דבחד סברא אזלי שאינו מחלל עבודה ולא קאי קרא דלהבדיל אלא אקרא דולא תמותו דסמיך ליה שהוא על היין דוקא שהוא במיתה והשתא לפי פי' זה שפירשנו הסוגיא אליבא דהרשב"א ז"ל א"ש מאי דהוצרך תלמודא להביא הא דתניא אכל דבילה וכו' משום דמזאת הברייתא ילפינן אליבא דר"י שאין הדבר תלוי בשכרות אבל לפרש"י ז"ל קשה דהו"ל להביא ברייתא דר"י שאמר להדיא יין במיתה ושאר המשכרים באזהרה ומה לו להביא זאת הברייתא ומה חדוש יש בה יותר מברייתא דר"י ועפ"י דרך זו יראה לע"ד לו' הכרח