מר ואהלות לח

ולהקשות עליהם אם לא ס"ל כוותיה גם מ"ש ומדלא פי' וכו' איני מבין דבריו שעיקר שאלת השואל אי בעינן כל היום אי לאו וכיון שהשיב לו הרשב"א דלא בעינן כל היום אם כן ממילא בעינן שעות ידועות ור"ל דהכל לפי מה שהוא אדם דיש אדם שסר יינו מעליו בשעה א' או יותר ומה שהביא ראיה מפ"ג דכריתות אינה ראיה דהתם אפי' אינו יום טוב מ"מ מוכח מהתם ששתה יותר מרביעית ומש"ה אסר כל היום ומה שהביא עוד ראיה מדסתם אמרו אל יורה ולא נתנו זמן מוגבל אינה ראיה כלל ואדרבה מזה יש להוכיח להפך מדלא נתנו שיעור לדבר משו' שכל א' ואחד תלוי בשתייתו ומזגו ומה שתמה עליו מזבחים וביצה וכו' דמוכח משם דאם שתה הרבה אסור כל היום דקאמר תא למחר י"ל דהתם איירי בסתמא שאינו ברור לו שסר יינו דשתה הרבה אבל אם ברור לו שסר יינו אפי' רב מודה והיינו דקא"ל תא למחר דהאידנא עת שכרות ר"ל דמסתמא בי"ט שותים הרבה ואפילו שסר יינו חוזר ושותה משום שמחת י"ט ומש"ה א"ל תא למחר וכ"כ הש"ך שם דהיכא דברור לו שסר יינו אפי' הרשב"א מודה דשרי להורות ועוד איך יתכן לומר דאפילו ברביעית ס"ל להרשב"א דלא מהני בהרגיש שסר יינו מעליו וצריך כל היום דמי גרע משינה כל דהו ודרך מיל דקי"ל דהוא מפיג וא"כ זה שהרגיש אחר שעה או שתים שסר יינו מעליו ודאי דלא גרע משינה כל דהו באופן דלע"ד דאם שתה רביעית והרגיש שסר יינו כ"ע מודו ואפי' הרשב"א דשרי לדון ולא אמרה אדם מעולם וכששתה יותר בזה הוא דנחלקו הרשב"א ומרן הב"י ולהש"ך אפי' הרשב"א יודה אם ברור לו שסר יינו מעליו שיוכל להורות וההיא דרב בי"ט שאני שחוזרים ושותים ודברי הרב כנה"ג בכאן אינם נכונים לע"ד ועיין בתשו' ב"ח סי' ק"מ והש"ך בי"ד בסי' רמ"ב תמה עליו ממסקנת הש"ס והניח בצ"ע ועיין בב"ח א"ח סי' צ"ט ותראה משם דלא ק"מ על הב"ח וכל מה שפסק הוא נכון עפ"י סברת הסמ"ג ובה"ג והרי"ף והרמב"ם והרא"ש עש"ב. איברא דיש לדקדק עליו במ"ש שם דברביעית אפילו אינו מזוג דרך מיל מפיגו והא הרמב"ם כתב דוקא במזוג ויש ליישב דהב"ח איירי ביינות שלנו שאינם חזקים מש"ה דרך מיל מפיגו אפילו שאינו מזוג הכלל העולה מכל מאי דכתיבנא דבזמן הזה ביינות שלנו ומזוג ומצורף לזה שמורים מתוך הספר כ"ע מודו דשרי להורות לכתחילה וליכא אפילו חומרא בעלמא וכדאסיקנא לעיל כנ"ל להלכה ולמעשה

נאום אברהם ס"ט בכמוהר"ר יצחק ענתיבי

שאלה ג'

נשאלתי שאלת ח' עמ"ש הרמב"ם פ"א מה' ביאת מקדש הלכה ב' שאם נכנס ועבד והוא שכור משאר משקין וכו' אפילו מן החלב או מן הדבלה ה"ז לוקה ועבודתו כשרה ולכל הפי' שנאמרו בדעת הרמב"ם בין לפי' מרן ז"ל בכ"מ בין לפי' השואל שהביא אותו הרשב"א בין לשני הפי' שפי' הרשב"א ז"ל הרמב"ם פסק כר"א שפסק רב יהודה בתלמודא כוותי' ור"א מודה לס' רבי יהודה דשאר משקין נמי באזהרה שלוקה מקרא דיין ושכר אל תשת וקשה שהרי בבכורות בסוף פרק מומין אלו פריך סתמא דתלמודא על מאי דתנן התם הכושי וכו' והשכור ובעלי נגעים טהורים פסולים באדם וכשרים בבהמה שכור מחיל עבודה בהדי מומי דמחילי עבודה בעי למחשב ומשני בשאר דברים המשכרים ודלא כר"י דתניא אכל דבילה קעילית ושתה חלב או דבש נכנס למקדש חייב ופרש"י בהדי מומין גמורים בעי למחשביה וקתני ליה גבי מומין הבאים מחמת שאין שוים בזרעו של אהרן דאמרן בריש פרקין דלא מחילי עבודה ודלא כר"י דמשוי לשאר דברים המשכרים דין יין דמחילי עבוד' דקאמ' במס' כריתות על היין במיתה ועל שאר המשכרין באזהרה ונפקא לן משכר אל תשת וכתיב בתריה ולהבדיל בין הקודש ובין החול אלמא לר"י שאר משכרין מחילי עבודה וסיים שם ומתני' דלא חשיב להו גבי הנך דמחילי עבוד' דלא כר"י וא"כ איפה דהרמב"ם שפסק כרבי אליעזר וס"ל דלוקה מקרא דשכר אל תשת איך פסק שאינו מחיל. עבודה והרי תנא דמתני' דבכורות דס"ל שאינו מחיל עבוד' היינו משום דס"ל דליכא בשכור אלא עשה דוקא כמו שפרש"י להדיא בריש פ' אלו מומין אלו כמו שאר מומין שאין שוים בזרעו של אהרן דליכא אלא עשה דוקא ובאמת שלכאו' קושיא אלימתא היא זו ולכאור' לפי חומר הנושא יש ליישב עפ"י מה שפי' הרשב"א בשני הפי' דאף דר"א מוד' בשאר המשכרי' דלוק' מקרא דאל תשת אפ"ה אית ליה דחלוקא איכא בין יין לשאר המשכרים שהיין מיד שהוא שות' רביעית בבת אחת מתחייב מית' בין שהיה שכור בזה או לאו אין הדבר תלוי אלא בשתיית רביעית דוקא אבל שאר המשכרים אין הדבר תלוי אלא עד שישתכר דוקא אמנם לסברת ר"י לפי' קמא בין היין בין שאר המשכרים אף שישתה פחות מרביעית חייב כל א' כדיני' היין במית' ושאר משכרי' באזהר' ולפי' בתרא עד שישת' רביעי' באופן ששוו בשיעוריהם ועפ"ז י"ל לדעת רבינו דס"ל דהיינו דוקא לס' ר"י קאמר תלמודא בבכורות שהוא מחלל עבוד' אם היה שכור משאר דברים המשכרים כמו היין משום דשוו בשיעוריהן אבל לס' הא' אף שלוק' על שאר משכרים כיון דלא שוו בשיעוריהן עם היין אינו מחלל עבוד' כמו היין ומה שהכריחו לרבינו לפרש הכי הוא עפ"י מה שהכריח הרשב"א ז"ל דאף ר"א מוד' לר"י דלוק' על שאר המשכרים מקרא דאל תשת ועפי"ז קשיא לרבי' דאיך פסק רב יהודה. כר"א דאית ליה נמי לוק' בשאר המשכרים כר"י והרי לפ"ז יוצא שהוא מחלל עבוד' נמי ואנן קי"ל כסתם