מר ואהלות לז

שאלה ב'

הא דקי"ל דאם שתה רביעית יין אל יורה אם נוהג אף בזמן הזה יען שהיינות שלנו אינם חזקים ועכ"ז מוזגין אותו במים או ל"ש

תשובה הנה הטור השמיט דין זה דאם שתה רביעית אל יורה ולא כתבו לא בד"מ ולא בדיני אסור והתר ותמה עליו הרב כנה"ג דלמה השמיט דין זה ולכאורה י"ל דסמך אמ"ש בא"ח בה' תפלה דשתוי אל יתפלל ואם כן מכ"ש הוראה אמנם אכתי יש לדקדק דהתם לא קאמר אלא שתוי ולא אמר אפי' רביעית לכך נראה לתרץ עפ"י מאי דאמרינן בכריתות דאם הוא מזוג במים פטו' וכן פסק הרמב"ם בה' עבודת מקדש וכתב הר' תה"ד בסי' מ"ב דהא דאמרו בגמ' דשתה רביעית אל יורה היינו ביינות שלהם דהוו חזקים אבל ביינות שלנו אין לאסו' ברביעי' ואע"ג דסיים דמ"מ יש להזהר וכו' מ"מ לדידן בזמן הזה שמוזגין אותו הגם שאינו חזק אפי' תה"ד מודה דשרי להורות ואפי' חומרא ליכא וא"כ מש"ה השמיט הטור ההיא דאם שתה רביעית אל יורה משו' דאיכא תרתי לטיבותא יינות שלנו וגם מזוגים והא דפסק בה' תפלה שתוי אל יתפלל או תפלה שאני או דאיירי דשתה יותר מרביעית אבל קשה דאם כן קשה על הסמ"ג והסמ"ק והגהות אשרי שפסקו לההיא דאם שתה רביעית אל יורה ואם איתא דהיכא דהוו תרתי לטיבותא מודה הרב תה"ד א"כ הוה להו להסמ"ג ולסמ"ק לחלק בזה שוב ראיתי להרב תה"ד שם שהורגש מזה עפ"י חלוקו ותי' שפיר לפי שלא ידעי שיעור בדבר כמה ישתה ויהיה אסור להורות לפי' סתמו אבל לעולם י"ל דברביעית שהוא דבר מועט אין לאסור ביינות שלנו וסיים וכתב דמ"מ יש להזהר וכו' ור"ל דאינו אלא אזהרה וחומרא בעלמא ולא שיש אסור בדבר וא"כ לדידן בזמן הזה דמלבד דיינות שלנו אינם חזקים אלא גם מוזגין אותו במים אפילו חומרא ליכא

וראיתי להר' כנסת הגדולה בח"מ סימן ד' שכת' דהר' תה"ד צדד לחלק בין יינות שלנו ולא עלתה בידו עכ"ל ואחרי המחילה ליתא ודבריו תמוהים דשפיר עלתה בידו דליכא אסורא אלא חומרא בעלמא וזהו שכתב ומ"מ יש ליזהר וכו' ור"ל דנהי דיש לחלק וליכא אסורא אבל עכ"פ צריך ליזהר דהיינו אזהרה בעלמא ופוק חזי מ"ש הב"י בא"ח סי' צ"ט שהביא משם תה"ד בפשיטות דברביעי' אין לאסור ביינות שלנו וכתב דמדבריו לענין הוראה יש ללמוד לענין תפלה עכ"ל והיכי כתב הב"י משם תה"ד הא תה"ד צדד ולא עלתה בידו לדעת הכנה"ג ז"ל אלא ודאי שמזה מוכח בבירור שהבין מרן הב"י דהא דמסיים תה"ד ומ"מ יש להזהר אינו אלא חומר' בעלמ' אבל ליכא אסורא וכדכתי' ואין ספק אצלי שנעלם מכבוד הכנה"ג לשון זה של הב"י בא"ח

עוד נראה לחלק לע"ד ולו' דהא דאמרו בגמרא שאם שתה רביעית אל יורה אינו אלא דוקא בימיהם שהיתה התור' בע"פ וקבלה איש מפי איש אבל בזמן הזה דהכל כתוב ומפורש בספרי הפו' אפי' שתה רביעית יורה דהספר הוא המורה ולמדתי חלוק זה ממ"ש שם הרב ד"מ בא"ח על הא שכתב הטור שם דאם הוא שתוי אל יתפלל היינו כשמתפלל בע"פ אבל כשמתפלל מתוך הסדור אפי' הוא שתוי יתפלל ע"ש וא"כ ה"ה להוראה ואע"ג דיש לדחות דלא דמי דהוראה אע"ג שכתובה בספרי הפוסקים מ"מ צריכה שכל ועיון ומתון להבין דברי הספר לא כן התפלה אע"ג דבעיא כוונה מ"מ מהני האי טעמא נמי להיות סעיף עם טעמים הקודמים דהשתא הוי תלתא לטיבותא יינות שלנו ומזוגי' וגם מורה מתוך הספר בודאי הגמור בכה"ג כ"ע מודו דשרי להורות ואפי' חומרא ליכא: אמנם ראיתי למרן הב"י שהביא מדברי הרשב"א וז"ל שאם שתה רביעית אסור להורות כל היום ואינו נ"ל אלא כשסר יינו מותר עכ"ל וא"כ לכאורה נסתר כל מאי דכתיבנא

אמנם אחר העיון יראה דלק"מ דהא ודאי טעות הניכר יש כאן וכצ"ל בדברי הרשב"א שאם שתה יותר מרביעית אסור להורות כל היום דמדברי הרשב"א שם מוכח דאם שתה הרבה צריך כל היום שהרי לא כתב דצריך כל היום אלא דוקא בי"ט ששותים הרבה ועל זה השיג עליו מרן ב"י וס"ל דאפי' שתה הרבה אינו צריך כל היום אלא די בשהרגיש שסר יינו מעליו וכמו שנראה מדברי הרמב"ם בה' ביאת מקדש פ"א ה"ד דאפילו שתה יותר מרביעית אינו אסור כל היום וכן משמ' להדיא מדברי הש"ך בי"ד בסי' רמ"ב דכוונת מרן להשיג על הרשב"א שמשמ' מדברי הרשב"א דביותר מרביעית צריך כל היום כתב עליו מרן דאינו צריך כל היום אבל אם שתה רביעית אפילו הרשב"א מודה דאינו צריך כל היום כמבואר בדברי הרשב"א שהרי זו היא עיקר שאלתו ברביעית אם צריך כל היום והשי' דאינו צריך דדוקא בי"ט אמרו כל היום ששותים הרב' שהרי כתב הש"ך בשם הרשב"א דבסעודה גדולה כגון מילה ונשואין וכיוצא אסור להורות וכו' וב"י ח"מ כתב על זה ואינו נ"ל וכו' עכ"ל וקשה דלא כתב ב"י ואינו נ"ל אלא על הרביעית אבל בסעודות גדולות ששותים הרבה מודה מרן ולא דבר בזה דהיא גמ' ערוכה אלא ודאי שנוסחת הש"ך בדברי הב"י כדכתיבנ' וטעות הניכר לעין כל הוא וע"ק דכאן אסיק בב"י דבשתה רביעית אל יורה אלא כשירגיש שסר יינו ובב"י בא"ח הביא בסתם משם תה"ד לחלק בין יינות שלנו וסיים וה"ה להוראה אלא ודאי כדכתיבנא דט"ס נפל וכצ"ל יותר מרביעי' כדכתי'

וראיתי להרב כנה"ג שכתב ליישב דברי הב"י דהא דקאמר הרשב"א דההיא בי"ט איירי שצריך כל היום הוא בדרך דחייה אתמר אבל למעשה סובר אפי' בשאר הימים ברביעית אסור כל היום מדלא פירש כמה ישהה שיעור להורות שזאת היתה עיקר השאלה ומפ"ג דכריתות הכי משמע וכ' גם מדסתמו ואמרו שתה רביעית אל יורה משמע דכל היום אסור וכן מהא דתנן וכו' עכ"ל. ונראה שלא הרגיש שיש טעות הניכר בב"י וכצ"ל יותר מרביעית כדכתי' ועוד דלפי הבנתו בדברי מרן קשה חדא דמנ"ל דהרשב"א בדרך דחיה אתמר ולא למעשה ויעשה אותו הפך דברי הרמב"ם ואטו הרמב"ם גברא דלא חזי להביא דבריו הרשב"א