מר ואהלות לב

לפי דרכנו בדעתו ויראה לע"ד דמעיקרא קו' ליתא דרבי' מפרש הא דקאמר תלמודא זמנין דמשכחת לה להא דעיפא הוא בין לדין הא' בית בדין הב' וכגון דאמר עשר אלו וחזר ואמר עשר וט' אלו דאם הפריש קרבן בין עשר לתשע אינו חייב אלא א' אע"ג שעשה חידוש בשבועה ב' שאסר ט' אחרים כמו עשר וט' ואם לא הפריש קרבן חייב ב' אף על גב דמתחי' אסר עשר ואח"כ י"ט והוי דומה לשבועת ט' ועשר כיון דקאמר אלו וכן יש לפרש לפי דרכנו דה"ק דמשכחת לה ההיא דעיפא בשני הדינין וכגון דקאמר עשר סתם וחזר ואמר עשר וט' סתם דאם הפריש קרבן בין עשר לט' אינו חייב אלא א' אף על גב דעשה חידוש בשבועה ב' דאסר ט' והוי כמו שנשבע שלא יאכל עשר וחזר ואמר ט' ואם לא הפריש קרבן חייב ב' אף ע"ג שלא עשה חידוש בשבועה ב' לגבי חיוב דאינו מתחייב עד שיאכל י"ט והוי כההיא דט' ועשר כיון דעשה חידוש לגבי ח"ש ודוק שפיר איבר' לפי מאי דפירשנו לדעת רבי' דה"ט בשבועת עשר וט' הוה להו עשר או ט' ח"ש משום דהול"ל י"ט א"כ ק' גבי תאני' וענבים ביחד דלא אמר לישנא יתירה דמוכרח לו' הכי כדי לאסור עצמו בתאנים וענבים אמאי הוה להו תאנים לבדם וענבים לבדם ח"ש אשר ע"כ יראה לע"ד לו' דאין הטעם משום דאמר לישנא יתירה אלא כיון שהזכיר בלשונו בשעה שנשבע עשר וט' הוו להו עשר לבד וט' לבד חצי שבועה וכן גבי תאנים וענבים כמ"ש רש"י בנדרים אבל מי שנשבע ואמר עשר או י"ט כיון שפחות מעשר או י"ט לא נזכר בלשונו כלל בשעת שבועה לא הוי אפי' חצי שבועה ומותר לגמרי ובזה אזלא לה ראייתו של הרב מ"ל שמזה מצא סמך למי שנשבע בפי' שלא יאכל כזית אפ"ה נאסר בח"ש דכיון דפי' ואמר כזית ופחות מכזית לא הוזכר בלשונו כלל י"ל דמותר לגמרי גם נמי לא תברא מכאן לס' הרמב"ן ולאותה סברא שהביא הר"ן דליכא איסורא בשבועות באוכל ח"ש דכיון שלא נתכוון אלא לכזית פחות מכזית היתר גמור ואולי יש לדחות דזאת היתה דכוונתו של הרב מ"ל במ"ש ע"כ אין ראייה זו מכרעת דאם כן תיקשי מכאן להרמב"ן וכו' משום דע"כ צ"ל לסברתם זה החילוק דשאני גבי תאנים וענבים כיון שהוזכרו בלשונו בשעת שבועה מש"ה הו"ל תאנים לבד וענבים לבד ח"ש וראיתי להש"ך בסי' רל"ח ס"ק י"ד שהביא משם הדרישה ופרישה בדרך אפשר דמי שנשבע שלא יאכל ט' אלו ואח"כ נשבע שלא יאכל עשר סתם ואכל ט' אלו ועשר דעלמא דחייב ג' שבועות דומיא דתאנים וענבים וכו' עכ"ל עש"ב: ודבריו תמוהים אצלי דמהיכן פשיטא ליה דמי שנשבע שלא יאכל תאנים וענבים דאם אכל תאנים וענבים חייב ב' אדרבה איפכא מסתברא כיון דלא אמר לישנא יתירה בין שיאכל תאנים לבד או ענבים לבד בין שיאכל תאנים וענבים מכל א' כזית אינו חייב אלא א' ובהדייא כתב רבי' לעיל דאפי' אמר שבועה שלא אוכל היום בשר ופת וקטנית ואכל הכל אינו חייב אלא א' וכולם מצטרפין לכזית והא דכתב רבי' גבי תאנים וענבים חייב על התאנים ב' לאו למימרא דאם אכל ג"כ ענבים חייב ג' דודאי אינו חייב אלא ב' אלא רבותא קמל"ן דאפי' אכל תאנים לבד חייב ב' כיון דשבועה ב' היא שלא יאכל תאנים או ענבים וצ"ע

ומעתה נחזור לשאלתנו ולכאו' יראה מלישנא דתלמודא דקאמר עשר הוא דלא אכיל הא ט' אכיל דדוקא אם אכל ט' אינו מתחייב אבל אם אכל פחות מעשר מתחייב אמנם מדברי רש"י שכתב הא ט' מיהא אכיל ולא נאסרו עליו ט' בראשונה וכי אכיל ט' אחייב משום שבועה אחרונה וכשהשלימן לעשר עבר על הא' עכ"ל יראה להפך שאינו מתחייב עד שיאכל עשר ממש וכל שהניח כזית מהי' עדיין לא השלים לי' מקרי והא דקאמ' תלמודא הא ט' מיהא אכיל לאו דוקא דהה"נ פחות מעשר כזית אכיל אלא משום דתלמודא מיירי במי שנשבע שלא יאכל עשר ואח"כ נשבע שלא יאכל ט' דקאמר עיפא דאינו חייב אלא א' מש"ה אמר אשתבש שעשה חידוש בשבועת ט' דכשנשבע על עשר עשר הוא דלא אכיל הא ט' אכיל אבל אה"נ אם נשבע נמי אח"כ שלא יאכל עשר פחות מכזית דחייב ב' שאינו מתחייב על זה בשביל שבועת עשר עד שיאכל עשר לגמרי ויש להביא ראיה לע"ד לזה מדברי רבי' לעיל דס"ל שאם אמר שבועה שלא אוכל ככר זו או שלא אוכל אותה כיון שאכל ממנה כזית חייב וכתב מרן שם דעתו דכיון שאמר שלא אוכל אותה או אותו והזכיר אכילה בפני עצמה בלא כינוי כשחזר ואמר אותו הרי כאלו אמר האכילה שאסרתי עלי מאותו ככר ואכילה בכזית לפי' אם אכל ממנה כזית חייב אבל כשאמר שלא אוכלה הרי הוא כאלו הזכיר ופי' אכילה על כל הככר ולכאורה קשה לפ"ז דא"כ הה"נ במי שנשבע שלא יאכל ככר סתם כיון שהזכיר אכילה בפני עצמה אם יאכל כזית מן הככר יתחייב ומדברי רבי' יראה שדוקא במי שנשבע על ככר ידוע הדין כן אבל מי שנשבע שלא יאכל ככר סתם אינו חייב עד שיאכל כולו וכן דעת הר"ן בפי' ההלכות שדוקא בככר ידוע מתחייב ע"כ כזית וכזית שבו

אמנם התירוץ נראה ברור לזה דה"ט דמי שנשבע שלא יאכל ככר סתם מוכרחים אנו לו' שכוונתו היא שלא יאכל ככר שלם דאי לאו הכי אמאי פרט לו' ככר הול"ל שלא אוכל פת וממילא משמע דאסור בכזית מכל הככרות שבעולם אלא ודאי משמע שכוונתו היא שלא יאכל ככר שלם אף שהזכיר אכילה בפני עצמה שאינו יכול לו' לשון כנוי בסתם אבל בנשבע על ככר ידוע שהיה יכול לו' שלא אוכלנה דמשמע כולה ואמר אכילה בפני עצמה בודאי נשבע ע"כ זית וזית א"כ איפה הה"נ מי שנשבע שלא יאכל עשר ככרות סתם כוונתו היא שלא יאכל העשירי כולו דאי לאו הכי הול"ל שבועה שלא אוכל ט' וכזית ומדקאמר עשר משמע שדעתו היא שלא יאכל עשר לגמרי אבל עשר פחות מכזית לא אסר דלא מקרי אכל עשר כל עוד שהניח כזית מן העשירי כנלע"ד ודו"ק

ודרך אגב ראיתי למרן בכ"מ ד"ה שבועות הז"ח שכתב דכיון דחצי שיעור בינו מושבע וכו' חיילא שבועה שבועה עליה ע"ש והנה ודאי דהתו' חולקין בזה שהרי בדף כ"ג בד"ה דמוקי לה כדברי הכל וכו' דאוכל חצי שיעור הא מושבע וכו' וכוונתם