מר ואהלות לא

בדעתו ע"ש והרי מי שנשבע מככרות ידועות שלא יאכל י"ט אלו או עשר אלו ע"כ כזית וכזית שבהם נשבע גם נמי לפ"ז יוצא דאם מתחי' נשבע שלא יאכל עשר אלו בין שחזר ונשבע שלא יאכל ט' ועשר אלו בין שאמר י"ט אלו חיילא שבועה שניה שפיר ע' מגו ומדקדוק לשון רבי' יראה בברור דה"ט דחייל' שבועה שניה משום שאמר עשר וט' אבל אם אמרי"ט אלו לא חיילא שבועה שניה כלל ובאמת שזו היא קושיא אלימתא בעיני ודברי הרבנים הללו צ"ע

ואנכי בעניי יראה לע"ד בישו' דברי רבינו ותחלה נבאר כוונת התו' מה שחילקו בין ט' ועשר לגבי נשבע שלא יאכל תאנים ואח"כ נשבע שלא יאכל תאנים וענבים ביחד משום דלא היה איסור שבועה בתחי' כלל על ענבים ושייך כאן מגו דלכאו' דבריהם תמוהים דכיון דלא נאסרו ענבים בשבועה ב' אלא דוקא אם אוכל תאנים עמהם אבל אם אוכל ענבים לחודייהו ליכא איסור שבועה א"כ קשה אמאי חיילא שבועה ב' והרי אינו עובר על שבועה ב' אלא דוקא אם אוכל תאנים וענבים וכבר הוא מושבע על התאנים משבועה א' והוי ממש כההיא דט' ועשר דלא חיילא שבועה ב' דבלא"ה משבועה א' איתסר בכל עשר דעלמא דכשאוכל ט' מהנך עשר עובר על שבועה א' אמנם יראה בברור כוונת התו' דלגבי ענבים בתחלה לא היה איסור שבועה כלל ואלו היה אוכל ענבים לחודייהו מותר לגמרי אבל עכשיו שנשבע שלא יאכל תאנים וענבים ביחד הוו ענבי' לחודייהו ח"ש שאם אוכל אותם עובר על איסור ח"ש שהוא אסור מן התור' וכיון שנעשה חדוש בשבועה ב' לגבי ענבים דהוו ח"ש שפי' חיילא שבועה ב' דאם אכל תאנים עמהם חייב ב' משום מגו אבל ההיא דט' ועשר לא נעשה חידוש כלל לא לענין חיוב שבועה ולא לענין ח"ש שאם כוונתו בשבועת עשר סתם שאם יאכל עשירית לבדה הויא ח"ש הרי דבלא"ה משבועת ט' סתם איזו עשירית שיאכל הויא לה ח"ש משבועת ט' ולא הוצרכו התו' לפרש דבר זה גבי ט' ועשר דליכא חדוש כלל אפי' לענין ח"ש דמלתא דפשיטא היא ואין לדחות ולומר דהא דקאמר תלמודא דאם אכל ענבים הוו ח"ש היינו משום דאכל תאנים בתחלה והפריש קרבן דאע"ג שהקרבן הפסיק לענין חיוב אפ"ה אכילת התאנים עדיין היא מצטרפת שאם אכל ענבים הוי ח"ש אבל אם אכל ענבים לחודייהו אפי' ח"ש ליכא דמלבד דאין הסברא נותנת לומר דבר זה דכיון שהפסיק הקרבן לענין חיוב בודאי דהה"נ לענין ח"ש אלא שבא הדבר מבואר להדייא מדברי רש"י למס' נדרים די"ז ע"ב וז"ל הויא להו ענבים שאכל ח"ש על שבועה ב' לפי שהוא נשבע בשבועה ב' על תאנים וענבים ועכשיו שלא אכל אלא ענבים לא בטל אלא ח"ש והיינו חצי השבועה ואין מביאין קרבן על ח"ש עכ"ל: הרי דנראה דס"ל דכל שנשבע שלא יאכל תאנים וענבים אם אוכל ענבים לחודייהו הוי כמי שאוכל ח"ש וכן יראה מדברי הרב מ"ל בפ' זה שהבין בפשי' כמ"ש שהביא ראיה מהאי דינא על מי שנשבע שלא יאכלנה כולה או שלא יאכל כזית דאם אכל פחות מכשיעור דאיכא איסורא עש"ב. בפסקא המתחלת ויש להסתפק וכו' באופן שעיקר חי' התו' משום דלגבי ענבים הוי חדוש דהוו ח"ש וכן נמי מ"ש והה"נ דאם אמר שבוע' שלא יאכל ט' אלו וחזר ונשבע שלא יאכל עשר אלו דחיילא שבועה ב' ע"י מגו שפיר מבואר לפי דרכנו משום דבתחילה כשאמר ט' אלו העשירית היתה מותרת לגמרי ובשבו' שנייה נאסרה מדין ח"ש אפילו שהיא פחות מכזית ומעתה נבא לבאר דעת רבי' ואומר דודאי ס"ל כס' התו' דה"ט דחיילא שבועה ב' גבי תאנים משום דלגבי ענבים הוי חדוש דהוו ח"ש אמנם קשיא ליה על גי' התו' והראב"ד דגרסי ה"נ כגון דאמר שבועה שלא אוכל עשר וחזר ואמר שלא אוכל ט' וכו' דלא הוי דומיא דשבועת תאנים וענבים ותו קשיא ליה דאיך קאמר דאם אכל ט' והפריש קרבן ואכל עשירית הויא לה ח"ש דמ"ש מזה דמי שנשבע שלא יאכל ט' או עשר אם אכל א' הוי חצי שיעור דודאי דכיון דאמר ט' ועשר פחות מזה מותר לגמרי מש"ה ס"ל דמוכרח לו' שכך היא הגירסא דמתחלה נשבע שלא יאכל עשר סתם ואח"ך נשבע שלא יאכל עשר וט' בסתם ושפיר חיילא שבועה ב' אף על גב שפירש שבועה ב' שלא יאכל י"ט משום דיש להקשות דכיון דכוונתו היא שלא יאכל י"ט אמאי פלגיה לדיבוריה ואמר עשר וט' הול"ל בקיצור י"ט אלא ודאי מש"ה אמר לשון זה כדי לעשות עשר לבדם וט' לבדם ח"ש אם אוכל אותם אם כן הוי חדוש בשבועה ב' דמתחי' כשנשבע שלא יאכל עשר סתם ט' היו מותרים לגמרי ובשבועה ב' נאסרו מדין ח"ש ושפיר שייך לו' מגו דאם אוכל עשר וט' שיתחייב משום שבועה שניה כיון שנעשה חידוש בשבועה ב' והוי ממש דין זה דומיא דתאנים וענבים אבל אלו היה אומר שלא אוכל י"ט בודאי ס"ל לרבינו דלא חיילא שבועה ב' כלל כיון שלא נעשה בשבועה ב' חדוש כלל אפי' לענין ח"ש וכ"ת מנ"ל למימר שענין שבועה אחרונה שלא יאכל י"ט והא דפליג דבוריה כדי לעשות עשר לבדם וט' לבדם ח"ש אימא שכוונתו בשבועה זו שלא יאכל עשר לבדם או אפי' ט' לבדם התי' מבואר לזה שאם זאת היתה כוונתו אמאי קאמר לישנא יתירה עשר וט' הול"ל שלא אוכל ט' ובודאי דאסור בעשר דאי ט' לא אכיל עשר לא אכיל אלא ודאי דעתו היא שלא יאכל י"ט והא דפליג דבוריה כדי לעשות עשר לבד וט' לבד ח"ש מה שא"כ גבי תאנים וענבים צ"ל כאחת דאי לאו הכי יכולין אנו לפרש דבריו לחומרא דתאנים לבד וענבים לבד וליכא יתור בדבריו דמוכרח לומר הכי כדי לאסור עצמו בתאנים וענבים זהו מה שנלע"ד לדעת רבי' אמנם הראב"ד דגריס כרש"י כתב על דעת רבי' שהיא שבוש משום דלפי גי' רש"י דאם נשבע שלא יאכל ט' ועשר סתם אסור אפי' בא' מדין ח"ש וא"כ נסתר דינו של רבי' דאפי' חזר ואמר שלא יאכל עשר וט' לא חיילא שבועה ב' דלא עשה חדוש כלל דמשבועת עשר לבד אסור בט' מדין ח"ש באופן דכל א' אזיל לשיטתיה ואי לאו דמסתפינ' הו"א שזאת היתה כוונת מרן בכ"מ בישוב דברי רבי' וס"ל דגם התו' מוכרח לו' דהכי גרסי דאם גורסים כרש"י א"כ לא הוי דומיא דשבועת דתאנים וענבי' דקאמר רבה והנה מהרש"ך לפי שיטתיה הקשה דא"כ אמאי לא קאמר תלמודא וכו' ע"ש וקושיא זו תפול נמי