מר ואהלות ל

שאלות ותשובות יורה דעה

שאלה א'

מי שנשבע שלא יאכל עשר ככרות סתם דקי"ל דאינו חייב עד שיאכל העשירי כולו או יניח פחות מכזית או דילמא כיון שאכל כזית מהעשירי מתחייב

תשובה קודם שנבא לפ' נגמר הדין נבא | להבין לשון הרמב"ם בפ"ד מהלכות שבועות הט"ו וז"ל וכן הנשבע שלא יאכל עשר וכו' ע"ש שבאמת לשון זה קשה ההבנה דכיון שפי' שבועה אחרונה שלא יאכל תשע עשר א"כ הוי ממש כמי שאמר שבועה שלא אוכל תשע ועשר דאינו חייב אלא א' אע"ג שלא הפריש קרבן בן תשע לעשירית וכבר השיג הראב"ד ע"ז וכתב בספרים וכו' ומרן בכ"מ הביא באורך כל דברי רש"י והתו' וסיים וכתב וזה תלוי בגירסאות דלגי' רש"י וכו' ולגי' ספרי וכו' וא"כ אין כאן שבוש ע"ש ודבריו נפלאו ממני דאיך אפשר לו' דהתו' נמי מוכרח דגריסי כדגריס רבי' והרי התו' הוכרחו לחלק בין תאנים וענבים לההיא ד"ט ועשר דהתם איכא איסור שבועה בכל עשר וט' שיאכל מהנך עשר קאי באיסור שבועה אבל גבי תאנים וענבים לא היה איסור שבועה בתחילה כלל על ענבים ושייך כאן מגו וא"כ לפי דברי התו' בודאי הה"נ אם נשבע שלא יאכל עשר וחזר ונשבע שלא יאכל עשר וט' כיון שפי' דבריו תשע עשרה דלא חיילא שבועה שניה כלל דבלא"ה אסור בכל י"ט וכל עשר שיאכל מהנך י"ט קאי באיסור שבוע' איכו השתא מוכרחי' אנו לו' דאע"ג שהתו' קיימו גירסת הספרים הא' לגבי תאנים וענבים הא נמי גרסי כרש"י והראב"ד דאמר שלא יאכל עשר וחזר ואמר שלא יאכל ט' וכדין השיג הראב"ד על רבי' בדין זה דעשר וי"ט ולא השיגו לעיל בתאנים וענבים דיש לחלק בין עשר וי"ט לתאנים וענבים ומה שסיימו התו' וה"ה אם אמר שבועה שלא אוכל ט' אלו וחזר ואמר שלא אוכל עשר דחיילא שבועה שניה ע"י מגו אין הכוונה לו' דכך הם גרסי דאמר שבועה שלא אוכל ט' וחזר ואמר שלא אוכל עשר ותלמוד' מיירי דקאמר ט' אלו דא"כ לפ"ז הא דקאמר בגמ' זמנין דמשכחת לה להא דעיפא הוא על דין הא' שבועה שלא אוכל ט' ועשר ורש"י ז"ל פי' שהוא על דין הב' שבועה שלא אוכל עשר וט' דאינו חייב אלא א' ובודאי דלא הוו שתקי כולי האי התו' ז"ל מלפרושי לאפוקי מפרש"י ז"ל אלא הדבר ברור הוא שכוונת התו' הוא דכמו דתלמודא קאמר דמשכחת לה להא דעיפא בדין הב' הה"נ דמשכחת לה דעיפא בדין הא' בט' ועשר דחייב ב' דאמר שבועה שלא אוכל ט' אלו וכו' אבל בודאי גם התו' כרש"י והראב"ד דאמר שבועה שלא אוכל עשר וחזר ואמר שבוע' שלא אוכל ט' ותלמודא דקאמר זמנין משכחת לה להא דעיפא הוא על דין הב' וכפרש"י וכן יראה מדברי מהרש"ך ח"א סי' פ"ד שהבין דברי התו' כמו שפי' עש"ב ואפי' שנדחוק עצמנו בפי' דברי התו' לו' היו גורסים דברי רבי' עדיין תמוהים שהרי לפי הנראה דלא איירי באלו אלא נשבע בסתם וחזר ונשבע שלא יאכל עשר וט' בסתם ותו שמדקדוק לשונו יראה בברור שדוקא אם נשבע שלא יאכל עשר וט' אעפ"י שפי' דבריו י"ט הוא דחיילא שבוע' שנייה אבל אם חזר ואמר שבועה שלא אוכל י"ט לא חיילא שבועה ב' כלל ואם פי' דברי רבי' דבתחילה קאמר שלא יאכל עשר אלו א"כ אע"ג שאמר אח"כ שלא יאכל י"ט שפיר חיילא שבועה ב' ע"י מגו אלא ודאי דלא איירי באמר אלו אלא בסתם וא"כ הדרא קו' לדוכתה כיון שפי' דבריו תשע עשרה ואינו מתחייב בשבועה שנייה עד שיאכל י"ט אמאי חיילא שבועה ב' ומה חילוק יש בין כשאמר בלשונו עשר וט' לי"ט כיון דב' הלשונות אינו מתחייב בשבועה הב' עד שיאכל י"ט באופן שעדיין דברי רבי' תמוהים ודברי מרן בישוב זה צריכין תלמוד

שוב ראיתי להלח"מ ומהרש"ך שם שיישבו דברי רבי' ופי' אותם דמתחי' נשבע שלא יאכל אלו ואח"כ נשבע שלא יאכל ט' ועשר אלו וכדברי התו' ע"ש ומלבד מה שהקשינו לעיל עוד אני תמה עליהם דאיך אפשר לו' הכי בדברי רבי' שהרי על מאי דאמרי' בפ"ג דשבועות דכ"כ שאני שבועות מתוך שחלוקות וכו' פרש"י מתוך ששתי ככרות הללו וכו' עש"ב ועיין במ"ש הרב מ"ל בפ' זה ה' א' שהביא דברי רש"י וצלל במים אדירי' בפירושם ע"ש שהאריך א"כ ה"נ הול"ל שבועה שלא אוכל י"ט אלו ומדפירש לישנא יתירה שבועה שלא אוכל ט' ועשר אלו בודאי אם אכל עשר וט' חייב שתים ואם אכל עשר לבד או ט' לבד חייב א' ואיך כתב רבי' שאינו חייב עד שיאכל י"ט עוד אני תמה שהרי בהאי דינא בט' ועשר ועשר וט' הקשה הר"ן בפי' ההלכות דאיפכא הול"ל דבשלא אוכל ט' ועשר חייב ב' לפי שמכח שבועה א' לא נאסר כבר עשירי כלל ומעכשיו אסור דהא אמרינן וכו' עש"ב וכן פסק הש"ע בסי' רל"ח סעיף י"ג ע"ש וא"כ אם פי' דברי רבי' שנשבע שלא יאכל עשר אלו וחזר ונשבע עשר וט' אלו ביחד איך כתב דאם אכל ט' ה"ז כחצי שיעור דמ"ש מדבריו אפי' שיהיו הט' כמה זתים אינו חייב עד שיאכל הי"ט וכן נמי מדסתם וכתב ואכל עשר והפריש קרבן משמ' דאינו חייב להביא קרבן בשביל שבועת עשר עד שיאכל עשר ואם אכל פחות מעשר אף שאכל כמה זתים אינו חייב להביא קרבן וכו' ועיין בדברי רבי' הלכה ט' שבועה שלא אוכל ככר זו וכו' ובמ"ש מרן שם