מר ואהלות שו

ובהיותי בזה ותבט עיני בשורי להרב נתיבות מש' דקמ"ב ע"ב שכתב ז"ל וכתב הה"מ ז"ל שהרשב"א חולק עליו דכיון דאיכא פלוגתא המע"ה ועוד דבתלמודא דידן מש' דוקא ב"ד הא אחר הניח מעותיו על קרן הצבי והה"מ השיג עליו דא"כ אפי' אב לא יגבה וכו' ולע"ד אין השגתו על דברי הרשב"א השגה שכוונת הרשב"א לומר דאי אמרת בשלמא דוקא אב גובה ולא אחר לכך נקט תלמוד דידן ב"ד ואפי' כשיש לה אב ודכותא אשמעינן דס"ד אמינא וכו' אבל אם איתא דאפילו אחר וכו' עכ"ל ואין דבריו נכונים ואישטמיטתיה דברי הרשב"א ז"ל בשורשם בח"ב סימן קמ"ב שכתב וז"ל וכיון שבגמ' שלנו לא אמרו אלא ב"ד יורדים לנכסיו מש' שאדם אחר ואפילו אב אינו רשאי וכו' עכ"ל וזה הפך מ"ש הרב נתיבות משפט וא"כ נפל היסוד וכו' וצ"ע. עוד כתב הרב נתיבות משפט דקמ"ו וז"ל וגם ראיתי להרב גידולי תרומ' שכתב וז"ל דרבינו שמחה דעתו כדעת וכו'. ובעיני יפלא היאך טח עיניו מראות ששם במרדכי .סיים וכו' ואם איתא דהוא פוסק כר"י לגמרי הא לר"י לקבורה וכו' עכ"ל ולע"ד לק"מ על דברי הרב גי"ת דודאי הא דקאמר שהמרדכי כי פוסק כר"י לגמרי וכדעת בעה"ת היינו לענין מזונות דוקא ומ"ה הוצרך לטעם הר"ן אבל לענין קבורה אכתי ספוקי מספקא ליה ומ"ש שדחה הא דר"ן אינה דחייה כלל דעיקר דינו דהמרדכי בתפוס איירי וא"כ אמאי אצטריך לטעמא דר"ן אלא ודאי כדכתב הרב גי"ת ולק"מ עליו ודוק איך שיהיה המורם מכל האמור לעיל שלדעת הרמב"ם והטור סימן פ"ט ובעה"ת שער ס"ה ומרן סימן פ"ט דקי"ל כר"י דלמזונות בין אב בין אחר אינו גובה והניח מעותיו על קרן הצבי וא"כ בנדון דידן שעמד אביה ופירנסה ודאי אבד מעותיו אבל עדיין יש לנו לעמוד בזה והוא שכתב הרשב"א והביאו הב"י והה"מ ז"ל דהא דאמרינן עמד אחר ופירנס את אשתו הניח וכו' היינו דוקא במפרש דמחמת חוב שחייב לה בעלה הוא מפרנסה אבל במפרנסה סתם מסתמא לשם ץ הלואה פרנסה וגובה מהבעל זת"ד

והנה הה"מ ז"ל בפי"ב מה"א והר"ן ז"ל בפ' שני דייני דחו דברי הרשב"א הנז' עש"ב ובדברי הר"ן הנז' יש לעמוד במ"ש לדעת הרשב"א וגובה ממנה וכו' והוא תמוה שהרי הרשב"א ז"ל בחי' מס' נדרים בפ' אין בן המודר דמ"ה כתב להדיא להפך שאם פירנסה סתם נוטל מהבעל ואין לי על האשה כלום כמבואר בדבריו להדיא וא"כ תו מאי קא מדחי לדברי הרשב"א מטעם דכל דעתיה דמפרנס הבעל וכו' ולאו כ"ע דינא גמירי וכו' דהא ודאי להרשב"א דהבעל חייב דוקא ואפי' הכי ס"ל דאם פירנס סתם לא אבד מעותיו וגובה מהבעל וצ"ע. וראיתי לה' נתיבות משפט ז"ל בדקמ"ז ע"א שכתב וז"ל. והדבר יותר קשה דאשטמיטיתיה להריב"ש ז"ל דברי רבו הר"ן ז"ל שכתב סברת הרשב"א זו וכתב בתוך דבריו בפירוש וז"ל ונמצא שהיא חייבת לו וגובה ממנה והיא גובה מבעלה וכו' הרי שכת' בפירוש הרשב"א שדעתו שמשתלם מן האשה עכ"ל ולפי מ"ש מדברי הרשב"א בחי' תו לק"מ על דברי הריב"ש ז"ל ואדרבה על הר"ן יש לתמוה שכתב משמו הפך מה שכתב הרשב"א ז"ל וכדכתי' לעיל. ונוראות נפלאתי על הרב נ"מ שתמה על הריב"ש ואדרבה על הר"ן יש לתמוה וכל זה גרם לו שלא ראה דברי הרשב"א ז"ל בשורשם וצ"ע. והנה הה"מ ז"ל בפי"ב מה"א הביא דברי הרשב"א הנז' וכתב וז"ל ואין כן דעת הראשונים ז"ל אלא אפי' במפרנס סתם אבד מעותיו והטע' לפי שיש חלוק בין סילוק נזק להבאת תועלת. והרי זה כפורע חובו של חבירו ואין לו' שישתלם מן האשה לפי שכבר היה לה מי שיפרנסנה וכו' סוף דבר ה"ז כפורע חובו של חבירו וכו' עכ"ל וכוונת דבריו ברורה לומר דכיון שאם פירנסה סתם אינו חוזר וגובה ממנה לדעת הרשב"א ז"ל א"כ הוי כדין פורע חובו וזה הפרש יש בין פורע חובו לזה זהו כוונתו ברורה. . ומעתה אני תמיה עמ"ש הרב משנה למלך שם וז"ל כוונת הה"מ ז"ל סתומה ולא ידעתי במה הוא שדחה דברי הרשב"א ז"ל א"כ כיון שלא פירש אדעתא ליטול מן הבעל סתמא דמילתא לאשה עצמה הלוה וכו' אחר שכתבתי זה ראיתי להריב"ש סימן תפ"א וכו'. ולפי זה קשיא לי בדברי הרשב"א דלמה במפרנס סתם וכו' ומה בין המפרנס סתם לפירש וכו' וצ"ע עכ"ל. ואחר המח"ר בחנם האריך כ"כ ותמה על הה"מ וישב שהרי מפורש בדברי הרשב"א ז"ל שאם פירנסה סתם אינו חוזר וגובה ממנה אלא מן הבעל. וא"כ שפיר קא מדחי דברי הרשב"א ז"ל והיותר קשה על הרב מ"ל שכתב וז"ל ולפי"ז ק"ל בדברי הרשב"א וכו' והרי זהו קושיית הה"מ ז"ל עצמה שכתב סוף דבר כיון שאינו נפרע מן האשה הו"ל כפורע חובו וכו' ולא ידעתי מה בא להוסיף הרב מ"ל ז"ל באופן שדבריו צ"ע ודו"ק ונראה לתרץ לזה והוא שכוונת הרב מ"ל לומר דמלבד שיש להקשות מאי שנא מפורע חובו וכו' אלא שיש להקשות מגופא דהילכתא דמאי שנא במפ' הניח מעותיו וכו' ומאי שנא בסתם יש לו הרי שניהם כשנתן כדי להפרע מהבעל נתן ואפילו יהא פורע חובו חייב לשלם לו הכא לא יש חלוק אלא או שניהם הניח וכו' או שניהם יש לו וצ"ע. . איך שיהיה המורם מן האמור דעת הרשב"א ז"ל בזה אינה מוסכמת וכיון שהרמב"ם והרי"ף והרא"ש ז"ל כלהו לא פלוג בכי האי גוונא א"כ לא קי"ל כהרשב"א כלל ולפיכך אם פרנסה . אביה סתם הניח מעותיו עק"ה

וראיתי להרב המבי"ט ז"ל בח"ב סימן כ' שנשאל בענין קרוב לזה והביא הך דהרשב"א ז"ל וכתב וז"ל ואפי' לדעת הראשונים שחולקים על הרשב"א ז"ל וס"ל דמפרנס סתם אבד מעותיו אפילו הכי הכא מודו שלא אבד וכו' והוא דמשעה שכתב לבעל שיבא לפקח על אשתו הרי פירש שלא היה מפרנס אלא על מנת שיפרע לו ואינו יכול לומר לו לזה פרנסתה