מר ואהלות שה

צאי מעשה ידיך שעשית או שהיה לך לעשות רשאי וכו' אע"ג דקי"ל בהאי גברא וכו' וגם אשתו לא הורגלה מ"מ ליתמי טענינן וכו' עכ"ל ודבריו תמוהים שהרי לדעת הרמב"ם ז"ל שהבאנו לעיל ס"ל דאינו יכול לומר צאי מעשה ידיך אלא אם עשתה נוטל ואם לאו הפסיד וכן הבינו הר"ן והה"מ לדעת הרמב"ם בלותה והביאו הוא עצמו בב"י ודלא כהרא"ש והתוספות וגם הוא עצמו בשלה"ט פסק כרמב"ם וכדכתבנו לעיל ואם כן איך כתב כאן כהרא"ש וידוע שמרן ז"ל חיבר התשובות אחר חיבור הב"י והשלחן ערוך כמבואר בדבריו בכמה מקומות וצ"ע ועוד יש לתמוה על דבריו ז"ל והוא במ"ש וז"ל ואפילו לא הורגלה במלאכה יכול לומר צאי עכ"ל גם זה תמוה מאוד שהרי אפילו לדעת הרא"ש ז"ל דס"ל דיכול לומר צאי וכו' דוקא אם היא בת מלאכה אבל אם אינה בת מלאכה א"י לומר צאי וא"כ דבריו בזה דלא כמאן ואפשר לחלק בזה ולומר דמרן ז"ל ס"ל דיש חלוק בין אם אינה בת מלאכה ובין אם היא בת מלאכ' אלא שלא הורגלה לעשות דאם היא בת מלאכה ולא הורגלה לעשות יכול לומר לה צאי וכו' וצ"ע בדבר. ולענין דינא כיון דמרן ז"ל בשלה"ט סימן ע' ובב"י שם פסק כהרמב"ם והרשב"א הכי נקטינן דאנן בתריה גרירנן וחייב בעלה לשלם אם לותה בעדים ואפילו היא בת מלאכה ואינו יכול לומר לה צאי וכו' ר"ל שהיה לך לצאת וכו' ואע"ג שבתשוב' הנז"ל פסק כהרא"ש מ"מ כללא הוא דהיכא דמרן ז"ל סותר עצמו מפסקיו לתשובה נקיטינן כפסקיו וכן מרן עצמו כתב על דברי הרא"ש היכא דסתרי פסקיו לתשובה אזלינן בתר פסקיו בכמה מקומות ואם כן ה"נ דינא הכי ובפרט שדברי מרן בתשובה תמוהים הם

והנה כל זה אם לותה בעדים אבל אם עמד אחד ופירנסה סתם ועתה הוא תובע מזונותיה אינו חייב לשלם לו דאיפסיקא הלכה כחנן בפרק שני דייני גזירות עמד אחד ופירנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי וכן פסקו כל הפוסקים. והנה בגמר' דידן לא חלקו בין אם עמד אביה או אחר ופירנסה אמנם בירוש' פרק שני דייני ובפרק נערה שם אמרינן א"ר חנאי לא אמרן אלא אחר אבל אב גובה ר"י אומר בין אב בין אחר אינו גובה על דעתיה דר"ח האב בין לקבורה בין למזונות גובה אחר בין לקבורה בין למזונות אינו גובה על דעתיה דר"י לקבורה בין אב בין אחר גובה למזונות בין אב בין אחר אינו גובה ע"כ בירוש'. . והנה הרמב"ם בפי"ד מה"א פסק כר"י וכתב דאפילו אחר לקבורה גובה ולמזונות לא חילק בין אב לאחר וזה כר"י וכן הרי"ף במזונות לא חילק בין אב לאחר וכן פסק בעה"ת כהרמב"ם בשער ס"ה כר"י אמנם הר"ן ז"ל בפ' נערה שם כתב וז"ל וכיון דפלוגתא היא לא מפקינן מהבעל ונ"מ דאי תפס בין אב ובין אחר לקבורה גובה ולמזונות אם תפס האב נמי גובה עכ"ל. ואם כן לפי דבריו אפשר דאפי' הרי"ף סובר כן ומ"ה לא הזכיר הרי"ף ז"ל בדין הקבורה שאם קברה אחר חייב הבעל דלא ידעינן אי הילכתא כר"י או כר"ח וראיתי להה"מ שם בפי"ד מה"א שכתב וז"ל והרשב"א ז"ל פסק בדין הקבורה כר"ח וכת' הרשב"א שלא נתבררו לו דברי רבינו דכיון דר"ח פליג עליה דר"י הממע"ה וכו' ועוד מ"ש בגמרין דוקא ב"ה וכו' ואני אומר אם מן הטעם השני אפילו אב לא יגבה וכו' וא"כ למה פסק כר"ח וכו' עכ"ל

והנה עיקר דברי הרשב"א הם בתשו' ח"א סימן תתפ"ד וח"ב סימן קמ"ב וק"ו כאשר ציין עליהם הרב המאסף כנה"ג סימן פ"ט ע"ש. והנה המעיין בדברי הרשב"א הנז' יראה שדברי הה"מ תמוהים שהרי הרשב"א שם לא פסק כר"ח כלל שהרי פטר הבעל מתרי טעמי חדא דבגמרין לא חילקו בין אב לאחר כלל אלא ב"ד יורדין וכו'. ועוד דהן לו יהא דנתפוס כהירוש' מ"מ אכתי ר"ח ס"ל דוקא אב ואם כן בנדון דידן ודאי הבעל פטור וזהו שסיים הרשב"א וז"ל והרמב"ם פסק כהירושל' ואני לא כן דעתי עכ"ל שהכוונה דכיון דבתלמוד דידן לא פליג בין אב לאחר הכי קי"ל זהו הנראה בכונ' הרשב"א וא"כ איך כתב הה"מ דהרשב"א פסק כר"ח גם מה שתמה הה"מ עליו דלפי טעם השני וכו' לפי מ"ש בכוונת הרשב"א תו לא ק"מ דאנה"נ דלדעת הרשב"א אפילו אב אינו גובה. וכן ראיתי להרב יד אהרן שתמה על הה"מ בזה אלא שסיים דמתשובה הרשב"א הנז' נראה דפ' כר"ח משום דבנדון דהרשב"א היה האחר מוחזק וכו' ואי לא פסק כר"ח איך פטר הבעל וכו' עכ"ל. ואין זו ראיה כלל דהרשב"א ס"ל דתלמוד דידן פליג אירושלמי וזהו שסיים והרמב"ם פ' כהירוש' ואינו נראה לדעתי וכו' ולפי מ"ש הר' יד אהרן והה"מ ז"ל הכי הול"ל והרמב"ם פסק כר"י ואין נראה כן לדעתי אלא ודאי דסבי' ליה להרשב"א דלא קי"ל כהירוש' ועוד יש לתמוה על הה"מ ז"ל שכ' דהרשב"א כתב דכיון דר"ח פליג אר"י המוציא מע"ה עכ"ל. והוא תמוה דא"כ לפי זה אם היה האחר מוחזק היה נוטל והא נדון דהרשב"א היה האחר מוחזק ואפי' הכי פטר הבעל אלא ודאי טעמא דהרשב"א כדכתי' וצ"ע וכן יש לתמוה על הרב בית שמואל בסימן פ"ט סק"ב שכתב וז"ל ומיהו בירוש' בזה אם עמד א' וקברה אם מוציאין מן הבעל והרשב"א והר"ן ז"ל כתבו דלא כהרמב"ם וכתבו מספיקא אין מוציאין מהבעל וכו' עכ"ל. והוא תמוה דהא דהרשב"א ז"ל ס"ל בפשיטות דאחר אינו גובה אי משום שפסק כר"ח וכמ"ש הה"מ אי משום דס"ל דתלמוד דידן פליג אירוש' והראיה לזה שהרי בנדון דהרשב"א היה האחד מוחזק ואפילו הכי פטר את הבעל ומוציאין מיד האחר ואלו לפי דברי הר"ן ז"ל אם היה האחר מוחזק הדין עמו טעמא משום ספיקא דדינא ס"ל להרשב"א דהבעל פטור אלא כמו שכתבנו וצ"ע: