מר ואהלות שז

אותה וכו' עכ"ל. וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שכתב אביה פעמים רבות לבעלה שיבא לפקח על אשתו לזון ולפרנס ולא השגיח כלל ועמד אביה ופרנסה לא הניח מעותיו עק"ה ואינו בכלל דין חנן אלא בכלל דין הלוה לה

אמנם לכאורה נראה שדין זה אינו מוסכם מדברי הפוסקים והוא שמרן ז"ל בתשו' אה"ע סי' י"ו מדיני נשואין נשאל על נדון המבי"ט ז"ל בעצמו וכתב וז"ל אם מה שטען מהא דקי"ל כחנן דאמר איבד מעותיו כיון שעל פי ב"ד הוציאו טענה היא דהו"ל כאלו ב"ד לוו ממנו והוציאו עליה דהא שליחותא דב"ד קא עביד וב"ד יגבו מן הבעל וכו' נמצא דההיא דענן אינה ענין לכאן כלל עכ"ל. . ומדנתן הטעם משום דעל פי ב"ד ולא מטעם שכתב הרב המבי"ט ז"ל ששלח והודיעו לבעלה משמע דלא ניחא ליה למרן ז"ל בהאי חילוקא כלל אבל לפי האמת אין מזה ראיה לומר שחולק מרן ז"ל על הרב המבי"ט בזה והוא דכיון דאית ליה טעמא אחרינא שהוא מרווח והוא שעל פי ב"ד וגם המבי"ט עצמו הביא האי טעמא מ"ה לא הוצרך לטעם האחר שכ' לבעלה וכו' ואפשר שלפי האמת אינו חולק בטעם זה. אמנם לכאורה נראה ג"כ שדברי המבי"ט בזה הפך המדוקדק מדברי הרמב"ם והרא"ש והטור ז"ל שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב מה"א עמד אחר ופירנס את אשתו מדעתו הניח מעותיו עק"ה וא"כ מדוקדק מדברי הרמב"ם ז"ל דכל שהוא פירנסה מדעתו בלתי שיאמר לו הבעל או ב"ד אבד מעותיו ואם כשכתב לבעל שיבא ויפרנסנה ולא השגיח הבעל ועמד ופירנסה מ"ה לא אבד מעותיו א"כ איך כתב הרמב"ם והרא"ש והטור. דכל שהוא מדעתו הניח מעותיו עק"ה הא אפילו פירנסה מדעתו כל ששלח והודיעו ולא בא ופירנסה לא אבד מעותיו ואפי' פירנסה מדעתו ונראה ליישב דברי המבי"ט בזה והוא דס"ל דכל שכתב לבעלה והודיעו ולא השיב לו ועמד ופירנסה אין זה בכלל פירנסה מדעתו אלא בכלל הלוה לה דכיון דגלי דעתיה ששלח לבקש מבעלה ולזה יש סעד מדנקט עמד ופירנסה משמע שעמד מאליו בלתי שיודיע לבעלה זהו הנלע"ד לתרץ דברי המבי"ט ז"ל וראיתי להר' פני משה ח"ג סי' כ"א שהביא ז דברי המבי"ט. הנז' ותמה עליו וז"ל ואחרי המח"ר דבריו לא שרירין ולא קיימין וכו' דמה יועיל מה שפירש שמלוה לבעל כיון שהבעל לא אמר לו הלויני אטו בנדון דחנן אם יאמר מה שפרנס לאשת חבירו שעל דעת להלות לבעל אטו מ"ה יהא מחוייב הבעל הא ודאי ליתא וכו' והיה נראה לחלק לדעת המבי"ט ז"ל דס"ל דבאב וכו' אם אמר שלא לשם מחילה אפי' ר"י יודה לר' חנן דבכגון דא אב גובה וכו' ועוד יש לפ' כוונת הרב המבי"ט דמאי דקאמר שאינו מפרנס אלא ע"מ שיפרע ר"ל דקאי אאשה וכו' עכ"ל והנה הרב הנז' דחה דברי המבי"ט ז"ל לפי פירוש השני שפירש הוא ז"ל בדבריו אבל לפי' הראשון שון שפי' בדבריו ז"ל שפיר קאי דברי המבי"ט ז"ל לדינא ואפי' לפי' השני שדחאו לא דחאו אלא מטעם שהיא שוטה וכו' א"כ בנדון דידן דלא שייך האי אדחייתא שפיר אתו דברי המבי"ט לדינא וכל שכתב לבעל לבא ולפרנסה ולא בא הוי כאלו לותה ויש לו להשתלם מן הבעל בין לטעם הראשון שכתב הרב פני משה בין לפירוש השני

איך שיהיה המורם מכל האמור מריש ועד כאן דאם לותה האשה מאחרים או' מאביה בעדים ודאי בעלה חייב לשלם כל מה שלותה ואין לו לחשב עמה על מעשה ידיה ואם לא לותה אלא שעמד אביה ופירנסה אם תפס משלה או משלו יכול לומר קי"ל כהמבי"ט ז"ל ולא. יש מי שחולק עליו כיון שכתב לבעלה כמה פעמים זהו הנלע"ד כתבתי וצור. ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כל זה כתבתי להלכה ולא למעשה אם לא שיסכימו עמי רבני ההוראה נאם הצעיר בבית אבי יצחק בכמוהר"ר ענתיבי ס"ט ת"ו ש"ל ב"ע