מר ואהלות שג

ובין היכא שבאה לפסוק לה מזונות וא"כ אין משם ראיה כלל ולפי דבריהם אין לחלק בהכי

והנה התוספות ז"ל כתבו דהא דאמרינן לקמן עמדה ומיאנה הא כיצד לותה עמדה ומיאנה טעמא דמיאנה הא לא מיאנה יהבינן לה ההיא כשפסקו לה ב"ד איירי אבל אי לא פסקו לה ב"ד ולותה אפילו אם לא ספקא לא יהבינן לה דיכול לו' צאי מעשה ידיך וכו' זהו דעת התוס' ז"ל ורש"י ז"ל

והנה הרא"ש ז"ל בתחילת דבריו כת' כדברי התוס' דההיא דמיאנה כשפסקו לה ב"ד איירי ומ"ה יהבונן לה ובסוף דבריו כתב דאפילו לותה בעדים יהבינן ודחה דברי התוס' ז"ל וכן תמה הרב גדולי ולי תרומה על דברי הרא"ש ז"ל והניח הדבר בצ"ע ולעד"ן דלק"מ על דברי הרא"ש כלל והוא דהרא"ש ז"ל הא דדחה דברי התוס' היינו דוקא ההיא דיש מותרות דודאי ההיא דיש מותרות לאו בפסקו לה ב"ד איירי וכמו שהוכיח הרא"ש ז"ל אבל הא דממאנת ס"ל דודאי בפסקו לה ב"ד איירי והוא משו' דבגמר' כשהקשו מהא דממאנת לשמואל אוקי לה בקטנה ולא ספקא ומה יהבינן לה שלותה נמצא דלדעת רב לא איצטריך לאוקמא הכי אלא אפי' ספקא אם לותה יהבינן לה ואמאי יהבינן לה אם לותה הרי דלהרא"ש ז"ל דטענינן ליה אם הוא אינו כאן כיון שבאין ליקח ממונו שלא בפניו והו"ל למיטען כל מאי דמצי טעין איהו אלא ודאי דאיירי כשלותה כבר פסקו לה ב"ד אלא שעדיין לא נתנו לה מ"ה יהבינן ועוד אפילו אם ק"ל דאיירי כשבא הוא ולא קא טעין שתצא. מעשה ידיה אפילו הכי צריך לאוקמא כשפסקו לה ב"ד דאי לאו הכי הא כשספקא לגמרי טענינן ליה וכמו שנראה מדברי הרא"ש ז"ל דהא דלא טעני' דוקא אם לא ספקא וא"כ לרב דצריך לאוקמא אפילו בדספקא מ"ה מוכרחין לומר דבפסקו לה . ב"ד איירי זהו הנלע"ד

אמנם בעיקר דברי הרא"ש ז"ל במה שחולק על התוס' צריך להבין במאי פליגי התוס' והרא"ש דנראה דגם התוס' ז"ל ס"ל דהא דאם לותה בעדים לא יהבינן לה היינו דוקא אם אמר צאי מעשה ידיך וכו' שהרי כתבו התו' בד"ה ואם בא וכו' כלומר אם לותה ואכלה לא אפרע וכו' שאם לא היו וכו'. עכ"ל. הרי דגם התוס' ז"ל ס"ל דוקא אם טען כן אבל אי לא טעין אם לותה בעדים יהבינן לה וזהו כדעת הרא"ש ז"ל וכן ראיתי בהגהות מימו' בפי"ב מהא"ב שכתבו כן לדעת התוספות ז"ל עש"ב וא"כ מאי איכא בין הרא"ש והתוס' ז"ל וראיתי להדרישה בסימן ע' שנדחק מזה וכתב דאיכא בינייהו אם אינה בת מלאכה דלר דלדעת התוספות ז"ל רשאי לומר לה צאי וכו' ולהרא"ש אינו רשאי כיון שלותה בעדים עש"ב ולע"ד דוחק לומר כן בדעת התוס' ז"ל ועוד שאין בדברי התוס' רמז לזה כלל לכן נלע"ד דהרא"ש ותוס' לענין דינא לא פליגי כלל כ"א בפירושא דמילת' דהרא"ש ז"ל משום דדחיקא ליה מילתא לאוקמא הא דיש ח מותרות בפסקו לה ב"ד ומ"ה הוכרח לפרשה דמיירי בלותה בעדים ובזה א"ש דלא קש' מידי מה שהקשינו לעיל בדברי הרא"ש ז"ל דסתר דידיה אדידיה דודאי הרא"ש נמי קאי בשיטת התוספות ז"ל אלא דהא דיש מותרות דחיקא ליה לאוקמא בפסקו לה ב"ד ומ"ה הוכרח לאוקמא באופן אחר וכן מדוקדק מדברי הטור סימן ע' דלא כתב וא"א הרא"ש חולק או אבל וכו' וכן נראה מדברי המרדכי בפרק שני דייני עיין שם באורך

ובחפשי באמתחות הפוס' ותבט עיני בשורי למרן הקדוש בתשובה אבן העזר סימן ח' שנשאל על נדון כיוצא בזה וכת' וז"ל השני מאחר שלא פסקו לה הב"ד מזונו' ולדעת ר"י אם ירצה לא ישלם כי יאמר וכו' לזה י"ל שהרי הרא"ש חולק עליו וסתר את דבריו וכן דעת הפוס' שלא חילקו בדבר וכו' אבל עדיין יש לדון בדבר שאפילו לדעת הרא"ש וכו' עכ"ל ודבריו תמוהים לע"ד דאיך כתב ולזה י"ל שהרי הרא"ש חולק עליו הרי גם הרא"ש ס"ל אם לא פסקו לה ב"ד אפילו לותה בעדים יכול לטעון צאי מעשה ידיך ואם כן טענינן ליתמי כל מאי דמצי למיטען אביהם ואם כן מאי נפקא לן מדברי הרא"ש דחייה לדין זה ועוד שהוא עצמו סיים בסוף דבריו הטעם הרביעי אפילו לותה בעדים יכול לומר צאי וכו' באופן שדברי מרן ז"ל צ"ע. איך שיהיה לדעת הרא"ש והתוס' ז"ל אם לותה בעדים ולא פסקו לה ב"ד ובא ואמ' לה צאי מעשה ידיך רשאי אם לא שלא הורגלה במלאכה כלל כמ"ש הרא"ש

והנה דעת הרי"ף ז"ל בזה אינה מבוארת כ"כ ומדבריו נראה דקאי בשיטת הרא"ש ז"ל שהרי כתב מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות אם אמר צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי ואם קדמו ב"ד ופסקו וכו'. והנה מדנקט בדבריו רשאי משמע דמיירי דעכשיו הוא בא לומר צאי וא"ה הוא רשאי ומ"ה דקדק וכתב ואם אמר ר"ל אם טען כן ומ"ה אם קדמו ב"ד ופסקו מה שפסקו פסקו דמסתמא ב"ד דקדקו מה שצריכה יותר ממעשה ידיה ואי אפשר לפ' דהא דקאמר הרי"ף ז"ל ואם אמר ר"ל שטוען שכן אמר לה כשהלך וקבלה חדא דלשון רשאי לא מש' הכי דהול"ל נאמן. ועוד דהא סייה וגם פסקו ב"ד וכו' ואם טענתו היא שכך אמר לה וקבלה א"כ אפילו פסקו לה ב"ד הוי כמי שאמר הנחתי לה מזונות דהוא עצמו פסק דנאמן הוא בשבועה כמנה לי בידך וא"כ הכא נמי נימא הכי ואפילו פסקו ב"ד שהרי ההיא דהנחתי לה אפילו אם פסקו לה ב"ד איירי והוא מטעמא דהוה ליה כמנה לי בידך והלה אומר פרעתיך או אין לך בידי כלום והא דלקמן גבי עמדה ומיאנה הא לא מיאנה יהבינן לה דאוקי הרי"ף ז"ל בלותה ר"ל דיהבינן לה ואינה בכלל דין חנן דהניח מעותיו וזהו שדקדק הרי"ף עצמו בזה דאשמעינן מהא דלאו בכלל דין חנן ר"ל עיקר הדין שבא להודיענו זה דוקא אבל אם