מר ואהלות ש

(א"ה שתי תשובות הללו השייכות לאבן העזר דהיינו זאת ההסכמה השייכה לסימן י"ב משו"ת אה"ע והבאה אחריה הגיעו לידי אחר שנשלם חלק אבן העזר וע"כ לא יכלתי לסדרן במקומן הראוי)

ויעף אלי אחד מהשרפים מגדולי ויקירי דירוש' דדהבא מנ"ר הרב המובהק ח"ק כמהר"ר חיים אברהם גאגין נר"ו והסכים עמי דמצד הדין אין הבעל חייב להחזיר כלום אמנם מצד השבועה חייב דס' שבועה להחמיר וסיים וכתב כנ"ל להלכה ולא למעשה. הרי לענין מעשה לא מלאו לבו להוציא ממון מהבעל . איברא מה שתמה עלי במה שהבאתי מתשובת הרב עדות ביעקב סימן ל' להקל בשבועה וספיקא לקולא כיון דאיהו בעצמו לא סמך על דבריו בזה שכתב ואיני תוקע עצמי לסמוך על זה ע"ש. . אין כאן תימא כלל דאלו בנדון דידן לא היה אלא טעם הרב דוקא אז מצית למימר שפיר לא עדיף מגברא דאתי מחמתיה אבל בנידון דידן דיש טעמים אחרים מלבד זה והוא מה שהבאתי משם הרב פרח מטה אהרן שכתב דבנדון דידן לכולי. עלמא לא אמרינן ספק שבועה להחמיר וחזק דבריו מדברי מהרי"ט עיין שם

וגם טעם האחר מה שכתב הרב פני משה והביאו בספר ריח שדה סימן יו"ד דהיכא דאומר קנין ושבועה כמו שאנו נוהגין גרע טפי וליכא חיוב שבועה עיין שם באורך. ועוד יש טעם אחר מ"ש הרב עדות ביעקב משם מהר"י ווייל דהיכא דהוי כנדון דידן דאין החתן תוקע כפו להכלה אין להחמיר. . וגם איכא טעם אחר בנדון דידן דאיכא מ"ד דיכול הבעל לומר אני נתכוונתי שיהיה זש"ק בגמר סימניו וכך נתכוונתי כשנשבעתי ואף על גב דכל טעם וטעם לבדו איכא למשדי ביה נרגא מכל מקום בצרוף כל הני טעמי דאיתנהו בנדון דידן לכולי עלמא לא אמרינן ס' שבועה להחמיר כיון דהוי כמה וכמה ספיקות והוי יותר מספק ספיקא אין מוציאים מיד הבעל כלום משום הכי סמכתי על דברי הרב עדות ביעקב בנדון דידן אף על גב דאיהו לא סמך על עצמו משום דאיכא בנדון דידן טעמים רבים ומה שלא יוצדק בהפרדה יוצדק בהרכבה וכמה שכתב הרא"ם בפרשת ויגש ומה שהוכיח הרב הפוסק הנזכ' והביא כמה וכמה פוסק' דס"ל דת"כ הוי שבועה חמורה ומוציאין בה ממון וכופין אותו לקיים שבועתו מי לא ידע בכל אלה וכי ח"ו הרב עדות ביעקב מכחיש כל הני רבוותא דהא יש לומר בפשיטות דכל הני לא אמרי אלא בודאה דליכא שום ספיקא אבל היכא דהוי ספיקא אפשר דכולהו מודו ליה להרב עדות ביעקב דהוי כשאר ספיקי דרבנן דהוי לקולא

עוד תמה עלי כת"ר נר"ו במה שעשיתי בנדון דידן ס"ס בתרי פלוגתי דרבנן וכתב וז"ל ועוד דסוף סוף דשניהם בפלוגתא דרבוותא במדי דאסורא רבים הם הסוברים דשניהם ס' א' מקרו דשם פלוגתא חד היא כמבואר בכנה"ג בסימן כ"ה בכללי הקי"ל אות פ"ב ופ"ג וזה ברור ואדרבה אני תמה עליו בזה מאד דבעלי ס' זו הם מהריב"ל ומהרש"ך והם בעצמם כתבו בכמה מתשובותיהם להפך וכתב הרב משפט צדק בחלק א' ובחלק ב' סימן מ"ב מאחר דהריב"ל ומהרש"ך סותרים את עצמם בכלל זה העקר כדברי הרשד"ם דס"ל דהוו תרי ספיקי אף לענין אסורא ולקולא ותמה על מהרש"ך שהביא משם מהריב"ל ראיה לדבריו מאחר דמניה וביה קשה אין להביא ראיה ממנו וכוותיה דהרשד"ם נקטינן דחשיב לפלוגתא דרבוותא לס"ס אפילו באסור' וכוותיה נקטינן וכמו שהארכתי במקומות אחרים שלא נניח ודאו של הרשד"ם קמיה ספיקא דהריב"ל וכן כתב בתשובה מהר"י הלוי בסימן י"ב וז"ל ואיך שיהיה יראה דס"ס כהאי דהוי פלוגתא דרבוותא מקרי ס"ס וכמו שהאריך מהריב"ל בחלק א' סוף כלל ו' וגם בחלק ג' סימן נ"ב איברא דהריב"ל במקומות אחרים כתב להפך ואפילו הכי לא נניח ודאו של הרשד"ם שכתב בפשיטות בכמה תשובות דהוי ס"ס באיסור שבועה והורה להקל מפני ספיקו של הריב"ל ואדרבה יש לתמוה על מהרש"ך וכו' ע"ש . וכן הורה בפשיטות מהרח"ש כהרשד"ם וכתב הרב כנה"ג שכן נראה דעת מהר"ם אלשקאר הנך רואה דבעלי סברא זו דס"ל דלא הוי ס"ס בתרי פלוגתא דרבוותא הם מיעוטא דמיעוטא לגבי כת הסוברים דחשיב ס"ס בפלוגת' דרבנן אף באיסורא ובאיסורא קי"ל דאזלינן בתר הרוב ומי יוכל להוציא ממון נגד כל הני רבוותא

וראיתי להכנה"ג שכתב שם באות פ"ג וז"ל תרי פלוגתא דרבוותא לקולא באיסורא מהרח"ש אבל הרב מ"ץ חלק א' סימן ו' נראה שחולק על דבריהם והם דברי' תמוהים בעיני דכיון דהוא סובר דבממונא הוו תרי ספיקי באיסורא נמי הוי תרי ספיקי ואולי באיסורא חשש להחמיר לדברי הסוברים דשם פלוגתא דרבוותא חד הוא ע"כ לשונו. וקשה לי עליו בתי' זה שהרי בחלק ב' בענין איסורא כתב להדיא דכוותיה דמהרשד"ם נקטי' ואדרבא תמה על מהרש"ך ע"ש. ואולי שחזר בו בח"ב ואסיק להקל כמהרשד"ם. ואיך שיהיה אפילו תימא דמ"ש הכנה"ג ואולי באיסורא וכו' אין ראיה לנ"ד לומר דאנו חוששין להחמיר חדא דלא תי' הרב ז"ל אלא בדרך שמא ועוד דהתם ליכא הוצאת ממון. אלא איסורא דוקא ויתכן לחוש