מר ואהלות כט

ודבריו תמוהים דעל מה שתמה על מה שהבין הב"י דתקון ה"ר יחיאל וכו' תמה אני על תמיהתו כי בודאי דתקון ה"ר יחיאל והרי"ף בשוים דבר הכתוב שהוא גם כן היה מצוה לזקוף את הקנים לערבן יחד וסיים עלה הר"ף בעצמו דליהוי כמו חבטן דלעיל דמשמע דתיקון זה במקום חבטן ומאן שם לך לחלק בין ה"ר יחיאל והר"ף כיון דדבריהם שוים ואת"ל דדעת ה"ר יחיאל דלאו מטעם חבטן מה נעשה להר"ף שכתב להדיא מטעם חבטן ומה שהקשה דאיך סיים הטור וכו' הנה במ"ש לעיל כבר הלכה קושיא זו דהם מן הדין מכשירים וטעם שמחמירים משום דגזרינן הא אטו הא והטור כתב עלייהו דמותר לכתחי' ולא גזרינן וכן דייק לישנא דמותר לכתחי' ר"ל אף לדברי הפוסל לא גזרינן והבו דלא להוסיף עלייהו

גם מ"ש אלא נ"ל הכל נכון ונקדים דברי רש"י בגמ' וכו' עד אבל תחת הלאט"ש לא דהוי ב' סככים וכו' עכ"ל. ונוראות נפלאתי בדבריו שכתב דאפי' אם האילן חמתו לדעת רש"י ולה"ר יחיאל פסול משום שני סככים דאין נעלם מכת"ר מאי דאיתא בגמרא דף יו"ד ע"א פשיטא תחתונה כשרה אצטריכא ליה ופרש"י פשיטא דכי חד מנייהו חמתה מרובה וכו' לאו סוכה תחת היא ומאי אשמעי' ר' ירמיה ודין שהוציא הרב נאמר בגמרא בפשי' להפך ונפל כל בנינו ארצה ולא מצינו לשום א' מהפו' שפסל כשחמתה מרובה וכו' מטעם ב' סככים

ומה שהקדים דברי רש"י אחרי המחי' רבא דלא כן כוונת רש"י כי מ"ש לאו משו' ב' סככים לאו משום דחבטן אלא משום דכיון דהאילן חמתו מרובה וכו' הוי כמאן דליתיה וזהו מדוקדק בדברי רש"י שכתב בתחילת לשונו האי לאו תחת ב' סככים דכיון דחמתו מרובה דענפיו מועטים וסכך כשר רבה עליו מהיכא תיתי למפסל לא משום שני סככים איכא דהא חד סככא הוא דהיינו כמו שביאר דכיון דהאילן חמתו מרובה וכו' ובספרים מדויקים כתוב דכיון דחמתו מרובה וכו' ואף לפי גירסתו וכיון מפורש שפיר כמ"ש וליכא למילף מניה כלום באופן דכל דבריו קשים לשמוע בין לדין בין לפלפולא ודוק

וראיתי להתו' דף יו"ד ע"א בד"ה פרס עליה סדין וכו' כתוב בתשו' הגאונים וכו' היכא דחמתה מרובה בלא סדין עכ"ל ר"ל שאם תהיה בלא סדין תהיה חמתה מרובה וכו' אבל מתחילתה צלתה מרובה וכו' וכן נראה מדברי הסמ"ע שהעתיק דברי הגאונים ודברי ר"ת בחד גוונא אבל הרא"ש ז"ל הבין דמתחילתה מיירי בחמתה מרובה מצלתה ולכן הקיפם בכמה קושיות ע"ש ולפי מ"ש ניחא ולק"מ על הגאונים

עוד כתבו התו' אבל לפי' הקונט' קשה וכו' מאי שנא לנאותה וכו' עכ"ל ר"ל אף ע"ג דיש לחלק דלהגין הוי צורך עצמו ולא בטיל אגב סוכה אבל לנאותה דלצורך הסוכה הוי בטיל אגב סוכה מ"מ ס"ל להתוס' דאין לנו טעם נכון לחלק בזה ולא תיקשי לר"ת דא"כ למה לא אשמעי' תלמודא דאם הניחה להגין כשר דהוי רבותא טפי מלנאותה דכבר כתב הרא"ש אליבא דר"ת דכיון דמניחה להגין היינו לנאותה

עוד הקשו התו' על רש"י מהא דלקמן דר"י בר אלעאי וכו' ע"ש והר' מגן דוד תי' דההוא מעשה איירי שהגיעה חמה למרגלותיו דנראה לעין כל שעשה כן בשביל שהחמ' הגיעה למרגלותיו לותיו ומתני' דהכא לא איירי מזה אלא שפירש סדין שלא תגיע חמה וכו' ע"ש וקשה חדא דמתני' סתמא קתני ועוד קשה דא"כ ליפלוג ולתני בדידה במד"א כשלא הגיעה חמה וכו' אבל כשהגיעה כשרה ועוד דהא רש"י כתב ל"ש אלא מפני הנשר דשויה סכך להגין הילכך מפסיל משום מקבל טומאה וא"כ גם התם שאיירי בהגיעה חמה שויה סכך להגין עליו וא"כ לרש"י אסורה ואינה תלויה לדעת רש"י בראיית אינשי גם מ"ש ומזה קשיא על דברי התוס' שהקשו על רש"י מ"ש לנאותה ודאי יש חילוק זה וכו' איני מבין דבריו דמשמע דלרש"י ה"ט כיון דלעין כל לנאותה והא ליתא דהא רש"י כתב לנאותה אין שם סכך עליה ובטלה אגב סוכה ולא מטעמא דרואין גם מאי דמשמע מדבריו דלהגין דחיישי' דלימרו מסכך בדבר המקבל טומאה הא מדינא שרי ליתא דהא כתב רש"י להדיא מדינא פסולה שהרי כתב דשויה סכך להגין הילכך מפסיל משו' מקבל טומאה ועל זה שפיר הקשו התו' עליו מ"ש לנאותה מאי אית לך למימר מה שחלק הב"י בשם המרדכי וכבר כתבנו דכוונת התו' לו' דאין לנו טעם לחלק בזה וכמ"ש הסמ"ג והמרדכי עוד הקשה הט"ז דההיא דלקמן אוקימנא דלאו בחג הסוכות איירי אלא ברגל אחר הואי ואין לו' וכו' דידיה אדידיה עכ"ל. ותימא על תמיהתו דיותר נכון לפרש כן בדעת התו' ממה שנעשה אותם טועים ח"ו בדבר משנה בההיא אוקמתא דאוקימנא ברגל אחר הואי ומאי שהקשה דעדיפא מנה וכו' נלע"ד דאע"ג דפריך מר"א דידיה אדידיה מ"מ ההיא קושיא דנגד מתני' עדיפא דההיא דדידיה אדידיה אינה קושיא כ"כ אע"ג דאיהו אמר דאין יוצאים מסוכה לסוכה אפשר דלשום דבר מצוה שבת אצל ר"א אדעתא לחזור אבל בלא"ה משני שפי' וא"כ עדיפא ליה לאקשויי ממתני' דפירש עליה סדין ובודאי דהתו' קא מקשו מס"ד דהמקשן ולרש' אינה קושיא כ"כ דחדא מתרי פרכי נקט ועי"ל לקושיית התו' דהתם יש לדחות דמיירי שלא בשעת אכילה וקצת משמע כן מדהפליגו בדברים דבכה"ג מותר וכמ"ש הרן ז"ל והנה הרן ז"ל הקשה על ר"ת מההיא דמנימין רעיא עש"ב ולע"ד דלק"מ על ר"ת דמתני' איירי מדינא שרי והוא לא אכשר אלא מדינא אבל מודה הוא משום מראית העין ולא אכשר אלא דוקא שיעשה באופן שנראה לכל שמגין וכמ"ש הטור וסיים וכתב ודוקא שניכר וכו' ואיהו כתב כר"ת אלא ודאי שג"כ ר"ת איירי בהכי שניכר לכל דליכא ביה משום מראית העין ודו"ק

נאום אברהם בכמהר"ר יצחק ענתיבי