מר ואהלות רצז

משום שאמר לי ועיין בתשובה הרפמ"א דף כ"ו שכתב להדיא דאיכא שאמר לי אע"ג דאמ' לעולם אין בניו בכלל ועוד כתב דהרמב"ם מפ' כרשב"ם דטעמא הוי משום דכיון משום יתור לשון קא אתי דוקא במה שפי' זוכה ולא ליורשיו ואף שאמר לעולם אינם זוכים אם לא נתפרשו בפי' וכו' ע"כ איברא דדברי הרפמ"א קשים במ"ש שהרמב"ם מפ' כרשב"ם דטעם ההיא ד"ן לוי משום יתורא והא ליתא דמבואר בהרמב"ם פכ"ג מהלכות מכירה בההוא דמכר אילן ושייר פירותיו דטעמא דכל לגבי דידיה כעין יפה הוא משייר

וראיתי לה' התנא בפ' כ"ה מהלכו' מכירה ד"ה המוכר וכו' שהביא דברי הריב"ש ודקדק מהם דאפילו שייר בפי' דקל לפירותיו או בית לדירה דלא זכו יורשיו וסיים וכתב ולכאורה רשב"ם פליג על זה וכו' דמשמע מדבריו דאם שייר בפי' מקום מעשר וכן לגבי דקל יורשיו יורשים אותו וצ"ע ע"כ

ולדידי אין כאן מקום עיון ולא פליגי בזה הריב"ש והרמב"ן עם רשב"ם וכלהו מודו דאם פי' מקום מעשר או מקום צימוח הפירות הוי כמי ששייר דבר מסויים דהא דברי הריב"ש לקוחים מדברי הרמב"ן ז"ל והנ"י הביא כל דברי הרמב"ן וסיים וכתב אבל לענין שיהא משייר לבניו אחריו לא כיון שלא הזכיר מקום השדה בשיורו וכו' ע"כ

הרי שדקדק לומר כן כיון שלא הזכיר מקום המעשר משמע הא אם הזכיר מקום השדה כמי ששייר דבר מסויים וכ"כ להדיא הרב מ"א בדף כ"ד ע"ב שדקדק כן מדברי הנ"י ומה שהקשה הפוסק והרב פה"א דהרמב"ן דחה דברי רשב"ם ומאי מתמה מדברי רשב"ם וכו' ע"כ שניהם לא דקדקו יפה דבהא דשייר דבר מסויים בודאי דפליגי רשב"ם והרמב"ן דההיא דע"מ שדיוטא העליונה שלי וכו' דלרשב"ם הזיזין שיוציא בה לא זכה אלא לעצמו ולא ליורשיו ולהרמב"ן ולהריב"ש לא זכו היורשים ובהא לא איירי המ"ל אבל היכא דשייר מקום השד' להדיא בהא אפשר דלא פליגי רשב"ם והרמב"ן ז"ל דיתכן דמודה הרשב"ם לרמב"ן בזה דזכו היורשים דלרשב"ם כה"ג ודאי דזכו יורשים דלאו מטעמא דיתורא זכה האב שהרי פי' מקום השדה וא"כ אפשר דהרמב"ן יודה בזה ולדידיה הוי כשייר מקום מסויים או דילמא לא הוי כמו דבר מסויים ועל ספק זה הוא דאסיק בצ"ע וכבר כתבנו דאין כאן מקום עיון וכמ"ש בשם הנ"י עוד כתב ה' התנא ועל מה שדימה וכו' איכא לחלק וכו'. וכתב שחילוק זה מוכרח מדברי הרמב"ן וכו' ע"כ אין זה כלום דהרמב"ם דרכו להבי' לישנא דתלמודא ואין לדקדק ממנו כלום גם מ"ש דמדברי הרמב"ן נראה כדעת הריב"ש ליתא דהרמב"ן לא קאמר אלא לי ולא ליורשיו כדין הגמ' של בן לוי אבל אם יכול למכור מה ששייר לעצמו בזה לא דיבר הרמב"ם כלל כי יתכן דס"ל בזה כמהרי"ו שחולק על הריב"ש וס"ל דיכול למכור ובודאי הוא שטעם מהרי"ו מטעם שחילק ה' התנא והביא ראיה לחילוקו מדברי הרשב"א ור"ל דהא ודאי אי אפשר שהריב"ש יכחיש חילוק . זה דמלבד הרשב"א ס"ל הכי גם מפ' י"נ משמע הכי דאם יחלוק הריב"ש על הרשב"א על הש"ס לא יחלוק והניחה בצ"ע ובודאי הריב"ש אילו היה רואה דברי הרשב"א היה מבטל דעתו ומודה לדבר מהרי"ו ומ"ש בס' ק"א משם מהר"א סיתהון דמאי קשיתיה להמ"ל לדברי הריב"ש מדברי הרשב"א והוא בר פלוגתי' הביאו מור"ם בסימן שי"ו אינה. קושיא כלל דודאי היא קושיא אלימתא על הריב"ש שיצא לידון בדבר חדש הפך מה שמפורש בדברי הרשב"א והא ודאי שלא ראה דברי הרשב"א דאילו היה רואה אותם היה חש לו ומביאו ודוחה את דבריו או היה מודה לו ומבטל דעתו נגד דברי הרשב"א. ומה שישב הפוסק ההיא דהכותב נכסיו בג' חילוקים נראה דלא ישב מידי דכל טעמא דהיכא דשייר לעצמו להרמב"ן ולהריב"ש משום ששייר דבר שאינו מסויים משו"ה הוי כתנאי לי ולא ליורשי ולאו מטעמא דאומדנא ואם כן גם הכא שנתן נכסיו מהיום ולאחר מיתה שהכונה גופא מהיום ופירא לאחר מיתה א"כ הפרי ששייר לעצמו כל ימי חייו הם דבר שאינו מסויים כההיא ד"ן לוי ממש גם מ"ש דזה שינה דדרך למכור הדקל עם פירותיו זה לא מיקרי שינוי דיש מוכרים כך ויש מוכרים כך גם מ"ש דכל מתנת האב כדי להבריח הנכסי' שלא ישתעבדו לאשתו והוי כמי שהתנה וכו'. אדרבא יש סברא להפך שכיון שהוא חפץ בטובת עצמו ובניו ורוצה להתפרנס בפירות הוא ובניו כל ימי חייו ואין דעתו אלא על עצמו שיזכה בהם אבל לא למכרם ולהפסיד אשתו ובניו מהם כל ימי חייו שיהיו ניזונים עמו בהם ואם כן הסב' נותנת דהיכא דשיירם לעצמו אינו יכול למוכרם ועכ"ז קאמר דמכורים לפירות א"כ גם ההיא דבן לוי שיכול למכור ומנ"ל להריב"ש ללמוד מכורה מירושה

אמנם עפ"י מה שחילק המ"א דבההיא דבן לוי משום שאמר לי א"כ י"ל דהכא ה"ט דיכול למכור משום שלא אמר לי והוי כמי שנתן נכסיו עכשיו חוץ מפירותיהם דשפיר בכה"ג דיכול למכור ואף הריב"ש יודה בזה ועדין צל"ת עוד כתב וראיתי להרב ק"א וכו' דמ"ש וכו' לאו משום יתור לשון דע"מ וכתב עליו ולפק"ד וכו' לא היה מניחה באבל וכו' ע"כ הנה באמת על פי הבנת הק"א שפיר כתב עליו לא היה מניחה באבל אבל במה שפי' בכוונת הר' החבי"ב אין זה פי' אבל הנראה לע"ד דשניהם לא ירדו לעומק דברי הרב החבי"ב וכוונתו מבוארת דה"ק דבשלמא גבי ע"מ שדיוטא העליונה שלי שפיר יקרא לישנ' יתירה כיון דבלא"ה אפילו בלא זה התנאי הדיוטא שלו שמעיקרא הכי קי"ל דאם מכר הבית לא מכר הדיוטא ואמאי הוצרך לומר ע"מ שדיוטא העליונה שלי אין זה אלא יתור לשון ממש ומהאי יתורא שהוצרך לומר ע"מ שדיוטא העליונה היינו ששייר לעצמו שיכול להוציא בה זיזין וכיון דמחמת דיתור הלשון אנו מביאים הזיזין היתור לא אהני אלא