מר ואהלות רצה

נר"ו ראש על אר"ץ רבה עוד ינובון בשיבה כן יהי רצון

כה דברי עבד נרצע כורע ומשתחוה על הברכים ועל השוקים נער ובער יליף ריקם ריקם כלא חשיב וכשחק מאזנים והדברים מוכיחים אך למחסור ודבר שפתים זעירא דבריין. אברהם דיין ס"ט

ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת מעלת הרב הפוסק עליון למעלה ושלחה אלי לחוות דעי גם אני להלכה ולמעשה

והנה קודם שנבוא לפסקא דדינא נעמוד על דבריו במה שנשא ונתן בדברי הפוסקים זה יצא ראשונה מה שרצה לחלק בדעת מהראנ"ח שלא חילק ואמר דלי ואפילו לבני אלא דוקא בההיא דגיטין שהיא לגבי בנו שהוא כמותו אבל בההיא דהמפקיד וכו' ומזה נמשך גם כן ליישב מה שהקשה הק"י מההיא דהרשב"א וכו' ע"כ תי' זה לא שמיע לי דמהראנ"ח קרי בחיל מטעמא דבן כרעא דאבוי ובאומרו מילת לי לא נתמעט הבן שלו והוא בכלל אביו אלא למעט שאר יורשים וכשאמר לי הוי כאילו אמר לי ולבני משום שהוא אחד מאיבריו ואם כן לא יש חילוק בין אם אמר האב לי ובין אחרי' שאמרו ע"מ שאתן לך דלהראנ"ח שניהם שוים דנכלל הבן עם האב ולא נתמעטו אלא שאר יורשים ועוד דלפי דבריו הו"ל להראנ"ח לחלק ולומר דדוקא במקום שלא יש טובה וכו' אבל היכא דאיכא טובה ויש לתלות לא אמרינן לי ואפי' לבני והיכי פסיק ותני מהראנ"ח בסתם דלי משמעה אפילו לבני אלא ודאי שאין לחלק בזה. לדעת מהראנ"ח והנראה לי ליישב ההיא דהמפקיד הוא דלכאורה יש להקשות איפכא דכיון דקי"ל לי ולא ליורשי ואפי' הבנים היכי מסתפק תלמודא ומסיק בתיקו ומאי ספיקא איכא הרי קי"ל כרבנן דלי ולא ליורשי ואליבא דרשב"א דס"ל לי ואפילו ליורשי יש להקשות איפכא דמאי מסתפק תלמודא אבל הנראה בפשיטות שמהאי סוגיא ליכא הוכח' מידי ולא נכנסה בפלוגתא דרבנן ורשב"ג ולא בפלוגת' דמהראנ"ח והוא עפ"י הרשב"א ז"ל הביאו הפוסק נר"ו לקמן וז"ל דהא המפקיד לא הקנה פרתו ממש אלא דנעשה כאומר לו וכו' משום דירדו ח' לסוף דעתן של בריות דכל דאית ליה בהמה אצל שומר ניחא ליה דלא נטרא בב"ד וליקנו שומרים כפילא ור"ל דכיון דאמדינן דעתי' דניחא ליה למיקני כפילא א"כ בזה יש להסתפק בדעתו אם גם כוונתו להקנות לבניו מאחר שמשלמים דמי הפרה או דוקא לאב שטרח ועבד ליה נייחא דנפשיה וכו' ועלתה בתיקו אבל היכא דאמר להדיא אני מקנה לך כפילא מעכשיו בהא לדעת מהראנ"ח אפילו הבן בכלל דברא כרעא דאבוי ובזה הוא דנחלקו רבנן ורשב"ג. ובזה נחה שקטה תמיהת הק"י מעל הרשב"א גם מ"ש הפו' נר"ו דנקט הרשב"א טעם ההקפדה וכו' ע"כ ליתא דא"כ ל"ל למינקט בניו הול"ל יורשיו ואדרבא נקט בניו לרבותא לאשמעינן דלולי טעמ' דליכא הקפדה אפילו בניו אינם בכלל תיבת לי דלא כהראנ"ח גם מה שתירץ ההיא דס' חזה התנופה משום דאיכא לישנא יתירה דלמאי איצטריך לו' שמעון ואשתו וכו' ועוד דהא קי"ל לי ולא ליורשי ע"כ יש לדחות דהתם שאני שהיה כתוב בשטר שישתמשו בחצר מעתה ועד עולם דכיון דכתוב עד עולם משמע לו וליורשיו אחריו דבהכי הוי לעולם וכמ"ש ה' שמחת י"ט בסימן י"ז ע"ש. . וא"כ אימא דנקט שמעון ואשתו למעוטי שאר יורשים ולא בניו ומדקאמר אפילו בניו ש"מ דלא כהראנ"ח שמחלק בין שאר יורשים לבניו ומכ"ש לפי מ"ש הפמ"א דהיכא דשייר דבר מסויים לעצמו יורשיו כמוהו ותשמיש החצר והבור הוי דבר מסויים וא"כ שפיר הוצרך לכתוב בשטר שמעון ואשתו דאל"ה היו כל יורשיו יורשים זכותו וא"כ שפיר י"ל דאשתו אתי למעוטי שאר יורשים ולא בניו והיכי מיעט הרא"ש אפי' בניו ש"מ דלא כהראנ"ח ומה שהקשה על הרפמ"א מדברי הריב"ש דתשמיש וכו' אפשר. לומר כיון דא"ל בור הוי דבר מסויים והבור נמכר בפ"ע גם מה שישב קו' הק"י מההיא דבן לוי ע"פ דברי הרמ"ה וכו' עד כאן הא ודאי לפי דברי הרמ"ה א"ש

אמנם כל קו' הרב היא עפ"י מ"ש רשב"ם שפי' טעמא משום יתורא והיתור לא אהני אלא לו לעצמו וכפי דברי מהראנ"ח דמשמעות לי הבן בכלל ואינו ממעט אלא שאר יורשים א"כ גם הכא הו"ל לתלמודא למעט שאר יורשים ולא בניו דהבן בכלל לי ומדמיעט בן ש"מ דלי ואפילו הבן דלא כהראנ"ח וכ"ת דאדברי רשב"ם ק' דל"ל טעמא דיתורא הא אפילו לא הוי יתורא הא קי"ל לי ולא ליורשי ואם נאמר דרשב"ם ס"ל כהראנ"ח א"ש דאי לא הוי משום יתור הוי הבן בכלל לי קמ"ל. בכאן דלא זכי אלא מכח יתורא ואפילו הבן נתמעט וי"ל דה"ט דאי לא הוי יתור לשון הוי דינא לרשב"ם לי וליורשי משום דכיון דמשום יתור לשון קא אתי ליה שיור המקום א"כ היכא דשייר המקו' להדיא בלתי משום יתור לשון הוי כמכר לו חצי השדה וחצי האידך אינו בכלל המכירה משום הכי הוי המשוייר לו וליורשיו דמעיקרא לא יצא המשוייר מרשותו אבל אם מכר לו שדה וא"ל ע"מ שתתן לי חלק בה הוי דינא נמי לי ולא ליורשי כההיא דגיטין ואף ע"ג דהש"ס איירי בבנו ש"מ דלא כהראנ"ח שמחלק בין שאר יורשים לבנו גם מ"ש הפוסק ויש לדחות וכו' אלא ששייר מקו' בקרקע ובזה הוא דאמרינן לי וכו' ע"כ. אם כוונתו