מר ואהלות רצד

כי כבר כתבנו דכל זה לא שייך בנ"ד שהם שוים בזה ועוד דאף את"ל דאם מת א' מן השותפין דבטלה השותפות מ"מ כל שיש עסק שבוע' ביניהם איכא להחמיר שלא להפריד השותפות אפילו לגבי יורשין כיון דאיכא סברת מהר"ם ב"ב דס"ל דאפי' גבי יורשים לא נתבטלה השותפות ואם כן מידי ספקא לא יצאנו וספק שבועה להחמיר הרי דסבר דבמקום שבועה אפילו לגבי יורשים לא נתבטלה השותפות וכ"ת דאם נימא דנ"ד היא שותפו' במה ישתעבדו זל"ז הרי קי"ל בדין ופסקה מרן בשה"ט שם דאומנים שנשתתפו באומנו' אף על פי שקנו מידם אין כאן שותפות כלל שאין אדם מקנ' לדשב"ל הא ליתא דהא עלתה הסכמת כל הפוסקים דאם נשתתפו בלשון שיעבוד וחיוב לכ"ע השותפות קיימת והביא כל הדעות הרב החבי"ב בסימן ס' הגה"ט אות פ"ט ובסימן קע"ו הגה"ט אות י"ו יע"ש וכ"ש בנ"ד דאיכא שבועה וחומר השבועה עדיפא מחיוב וכמש"ל ואף דבמהריב"ל כתו' בקצת תשובותיו דבקנין איכא פלוגתא אם תועיל השבו' אם לאו דכיון דקנין אין כאן שבועה אין כאן מ"מ רבו עליו חביריו וס"ל דכופין אותו לקיים שבועתו כמו שיראה הרואה בספרי האחרונים וכמ"ש ה' פ"מ ח"ג סי' י"ד ע"ש

אכן נ"ד נראה לי פשוט דאינו דומה כלל לההיא דאם מת א' מן השותפי' דהתם בעשו זמן לשותפותם מיירי ואם מת א' מהם בתוך זמן השותפות אז מתבטלת השותפות אבל בנ"ד לא עשו זמן לשותפות אלא שנשתתפו סתם אלא דאם נאמר זה א"כ לגבי שמעון אילו היה רוצה להפריד השותפות היה יכול דהא כתב מרן שם נשתתפו סתם ולא קבעו זמן הרי אלו חולקים כל זמן שירצו ויטול כל אחד מהם חלקו וכ"ש דגם לגבי יהודה בנו דיכול להפריד השותפות אכן נר' העיקר כמש"ל דבאמת אין דומה נ"ד לשותפות. כלל דדוקא ההיא דשותפין שכל אחד מניח קרן לכלל השותפות וגם אם הם סרסורים אילו היה אחד לבדו לא היה מרויח כ"כ אבל עכשיו שהם שנים מרויחים אבל בנ"ד לוי. אילו היה עוסק לבדו היה מרויח כן וגם עכשיו ששמעון עוסק עמו אין לו שום הנאה ע"י שותפותו כ"א ששמעון אוכל מה שביד לוי ולוי הן נגרע חלקו וא"כ כל מה שיש בידו דעת נכונה ישפוט אמת שאין זה דומה לשותפות כלל ועיקר אלא שהיא מתנה גמורה כיון שלוי חייב עצמו במה שלא היה חייב בו ודאי שלא היתה כוונתו אלא למתנ' גמורה וכן ממ"ש מור"ם בסימן ר"א סי"א בשם הרשב"א שאם הודה בדבר שאינו חייב בו הוי כמתנה גמורה לכל דבר ע"ש

הרי להדיא כיון דהודה וחייב עצמו בדבר הרי היא כמתנה גמורה וא"כ דל מהכא ההיא דשותפין אלא נ"ד הוא מתנה בחיוב וא"כ הוא ניהדר למש"ל משם מהרי"ט והסכימו עמו כל הפוסקים האחרונים דכל שהוא בלשון חיוב מתחייב אף ליורשיו אחריו ועיקר הראיה בנ"ד ממ"ש הרשב"א ח"ב סימן ש"א וז"ל כבר ידעת שכל מה שיזכה הזוכה בין במתנה בין במכירה ש זכו יורשיו אחריו והיורש קם תחת מורישו לנחול כל אשר לו זולתי אם זכה המוריש לזמן או בחייו וכיוצא בדברים אלו אבל אם זכה לו בלא תנאי זוכים אף יורשיו והבאים מכוחו ואין צריך לפנים לרוב פשיטותו עכ"ל

הרי להדיא דמפשט פשיטא ליה להרשב"א ז"ל דכל שזכה הזוכה יורשיו זוכים אחריו וא"כ בנ"ד שזה כמה שנים זכה שמעון בחזקה הנז' ודאי שיורשיו זוכים אחריו בלי ספק וכ"ש בנדון דידן דאיכא שבועה דודאי חומר השבועה מחייבתו ללוי וכן נר' ממ"ש מור"ם בי"ד סימן רכ"ח ס"ך שכתב משם הרמב"ן בסימן רמ"ט וז"ל אם השבועה היתה לתועלת חבירו כגון שנשבע לתת לו איזה דבר או שלא לעסוק בסחורה בלתי רשותו והיה לתועלת חבירו ב"כ ויורשיו הם במקומו וא"כ גם בנ"ד שהיא לתועלת חבירו יורשיו במקומו ועוד נראה כיון דלוי אחר מת שמעון קרוב לשנה היה חולק כפי תנאי וחיוב אביו אלא שעכשיו לסיבת מה כנודע טוען שלא חייב עצמו אלא לשמעון ואם תשאלהו אם כן למה חלקת עמו זה קרוב לשנה אין בפיו מענה וכיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד ולפי הנראה מפסקי מהר"ם בן חבי"ב ומהר"ם הררי ז"ל ז"ל הנמצאים בכ"י פה אר"ץ דחזקת שירות המכס הוי כמו קרקע וכיון שאפי' חזקה על גוים שאם ירצה הגוי תכף יוציאו מאצלו אף על פי כן דינה כקרקע וכל שכן חזקה הנז' שהיא על ישראל וכיון שהיא כקרקע הרי מצינו למרן בכמה מקומות ואחד מהם בסימן קמ"ב סעיף ראשון וזהו לשונו אף על פי שאין חזקה בפחות מג' שנים אם הביא עדים המחזיק שהמערער הגביה פירות משדה זו על כתיפו של המחזיק להוליכם לביתו המחזיק הוי חזקה מיד וכתב עוד מור"ם וי"א דה"ה דאם המחזיק שלח דורון פירות שהוא אוכל וקבלן ממנו הוי חזקה מיד שאם היה הקרקע שלו לא היה לו לקבלו בתורת דורון והיה לוקח הכל ע"כ וא"כ כ"ש בנ"ד דהמערער עצמו היה בא אצלו ואומר לו קום אכול כי זה היום יש לנו לכתו' כתובה וגילה דעתו לוי להדיא שהחזקה והחיוב שחייב עצמו לשמעון חייב עצמו גם ליורשיו וכן כתב ג"כ מרן בסימן קמ"ז שאם היה חתום על השדה ואח"כ מערער אין שומעין לו ואף שיביא ראיה על השדה שהיא שלו אין שומעין לו ואם כן גם בנדון דידן אף שיביא ראיה על החזקה כי היא שלו ואין לשמעון בה כלום אין שומעין לו וכ"ש שיש שטר ביד יהודה שחצי החזקה חייב עצמו לחלוק אותה לשמעון ועוד שאחרי מות שמעון סייע בעד בנו יהודה ודאי שאין יכול לטעון על יהודה כלום וכ"ש שלא כתב בשטר שום מיעוט כגון שחייב עצמו כל ימי חייו של שמעון דוקא ואם כן צריך לחלוק עם יהודה חלק כחלק זוהי מה שהשיגה ידי להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו עמי בעלי ההוראה שמהם תורה יוצאה וב ובפרט אחר המיוחד ר"מ ור"מ מו"ר הרב המופלא אברהם בראש