מר ואהלות רצא

שייר מקום ולא זכה האחר ודוקא אם משיירן לעצמו אמרינן כל לגבי דידיה בעין יפה הוא משייר וכיון שכן די לנו אם נאמר זה לגבי עצמו דוקא שרוצה לאכול הפירות אבל למכרן לאחר לא ועמ"ש רשב"ם די"מ דיתור לשון דע"מ קא דייק וסתר דבריהם והביא דבריהם מרן וכ' ה' החבי"ב בסי' ר"ט הגהב"י אות ט"ו וז"ל אבל שם בברייתא הנז' גבי ואם אמר לי ולבני כתב רשב"ם דמשום יתור לשון הוא דאמרינן דשייר מקום מעשר ודי לנו אי אהני יתורא למה שפירשנו דהיינו לעצמו

וראיתי להרב ק"א הנז' שתמה עליו וז"ל ולע"ד ל"ק דמ"ש לעיל משו' יתור וכו' לאו יתור לשון דע"מ אלא כולא לישנא יתיר' שאין אדם מוציא דבריו לבטלה כמ"ש בגמרא לפי שאין אדם מקנה דשב"ל ואנן הוא דאמרינן דלא נתכוון אלא למקום פירי וכו' ע"ש. ולעד"ן דאם כוונת הרב החבי"ב להק' מדברי רשב"ם אהדדי כמו שהבין הוא ז"ל קושיא זו שרשב"ם סתיר דידיה אדידי' משיט' לשיט' לא יכלה מלו' וק' או וצ"ע דקו' עצומה כזו לא היה מניחה. באבל ועוד תימה על ה' הנז' שכתב כעין תי' על הרב החבי"ב ולא כתבה כעין קושיא לכן נרא' דכוונת ה' החבי"ב אדרבא בא לאפוקי מזאת הסברא שהבין ה' ק"א בדבריו וכוונתו שלא תטעה לו' דכאן גבי י"מ משום יתור לשון דע"מ סתר דבריהם ולעיל הוא עצמו פי' משוה לישנא יתירה ולזה בא ואמר אבל בברייתא גבי וכו' פי' משום לישנא יתירה משום ששם לא תפול הסתירה ולרוב פשיטותא לא הוצרך לבאר למה לא תפול הסתירה וכל עצמו לא בא אלא להודיע לנו שרשב"ם לא סתיר דידיה אדידיה

ואיך שיהיה נמצינו למדין לדעת כל הני רבוותא דכל המשייר דבר מסויים לו וליורשיו משמע וא"כ בנ"ד שנתחייב לוי לחלוק בחזקה הנז' עם שמעון ודאי שמתחייב לחלוק גם עם בן שמעון דהוי דבר מסויים והוי כמוכר חצי שדה דודאי זכו בניו אחריו דהוי דבר מסויים הגם הלום יש להביא עוד ראיה מפורשת לנ"ד ממה שראיתי להרב בני אברהם בח"מ סימן ב' שנשאל על נדון כיוצא בנ"ד על ראובן שהיה לו חזקת פתח סוחר אחד ומכרה לשמעון ובשבילה נתחייב שמעון לתת לראובן כ"ב גרוש בכל שנה עד חמשים שנה ועתה מת ראובן ובאים יורשי ראובן ותובעים משמעון מה שנתחייב לאביהם ושמעון משיב כי לאביהם דוקא נתחייב ולא לבניו אחריו הדין עם מי ובתחילה עלה על דעת הרב להביא ראיה ממה שכתב מהרימ"ט חלק ג' סי' מ' שכתב וז"ל דלא אמרינן לי ולא ליורשי אלא גבי תנאי שאינו לא חיוב ולא זכיה כגון הרי זה גיטך ע"מ שתתני ר' זוז דאינו חיוב דרצתה אינה נותנת אלא שהוא תנאי ומבטל מעשה הגט הילכך כי בעיא לקיומי תנאה כדי שלא לבטל המעשה אין לנו אלא לשון התנאי דוקא לי ולא ליורשי דיורשיו לאו מכוחו ירתי דהא איהו גופיה לא זכה ביה ובלשון התנאי אין יורשים במשמע אבל בכל חיוב דעלמא שמתחייב אף במה שאינו חייב אע"ג דאמר אני מתחייב לך אם מת המקבל חייב לתת לבניו דמכוחו ירדתי ע"כ

הרי משמע להדיא דאם חייב עצמו בלשון חיוב מתחייב אף ליורשיו אחריו אכן אח"ז הרב הנז' ראה לדברי מהרש"ך בנוספות ח"ב סי' כ"ו וגם להראנ"ח דנראה דפליגי על מהרי"ט. גם הרב מחנה אפרים בה' זכיה סי' כ"ב דחה דברי מהרי"ט מדברי הרא"ש דבפרק הנושא וגם מדברי הריטב"א בחי' לגיטין וא"כ בנ"ד יכול המוחזק לו' קי"ל

שוב ראיתי שדבר זה נפתח בגדולי אחרונינו ה"ה מהר"י נבון בס' דין אמת ס"ד דף נ"ו גם מהריט"א בס' שמחת יום טוב סי' ט"ז דף ס"ז וגם הרב מהר"י מיוחס בס' דין אמת שנשאלו על נדון בכיוצא בזה והעלו הלכ' למעשה לזכות ליורשים כדעת מהרי"ט ודחו דברי הרב מח"א הנז' ומהריט"א דחה דבריו ממה שמצא להריטב"א בחי' לכתובות בפ' מ"ש נשוי גבי מתני' דכתבה ללוקח דין ודברים אין לי עמך הביא דבריו הא"ז וז"ל והאומר דין ודברים אין לי עמך וקנו מידו כבר קנו מידו מגופה של קרקע וכיון שכן אף עם יורשיו אין לו דין ודברים כי בכל דברים של זכיה ושיעבוד כיון שזכה חבירו כראוי הרי יורשיו עומדים במקומו וכן אני אומר בא' משני לווין או משני ערבים דמי שנשתעבד שיפרע המלוה ממנו המלוה תחילה דה"ה ליורשיו שגובין ממנו דכיון שנשתעבדו נכסיו ללו' בכל החוב לגבות ממנו ה"ה שזכו בשיעבוד ההוא יורשיו שהאומר אני חייב לך מנה הרי הוא חייב ליורשיו נמי וכו' ולבסוף תמה על המח"א ועל ה' עדות ביעקב שאיך לא ראו דברי הריטב"א הללו ולפי דבריו אילו היו רואין דברי הריטב"א היו מודין לדברי מהרי"ט אלא שמדברי הריטב"א אלו תמה עמ"ש הוא עצמו בתשובה הביאה מרן בב"י סימן קס"ג וז"ל כתב הריטב"א אהא דאמרינן בירו' גבי פוסק לזון את בת אשתו מתה כבר מתה מורי הרשב"א בתשובה היה לומד מהירו' הזה שאם הסכימו ציבור עם אדם אחד שיפטרו אותו לזמן קצוב ממס כדי שיבוא לדור אצלם או משום הנאה אחרת שעשה להם אם בנתיים חייבים היורשים לפרוע מס על אותן נכסים ומורי חלק בזה דשאני התם שהוא פיטור נכסים ונתקבלו שכר ונפטרו הנכסים ממס לכל אותו זמן ע"כ. והקשה דלפי מ"ש לעיל דלא אמרינן לי ולא ליורשי כ"א בתנאי או בפיטור נראה דס"ל דפיטור נמי לי ולא ליורשי דהאי פיטור שכתב כאן הוא פיטור ממס דאילו מיירי בפיטור אחר כגון אם ראובן פטר את שמעון מחוב שהיה חייב לו מהיכא תיתי לחייב ליורשיו על אותו חוב ואם נפטר גוף הלוה איך אפשר לחייב לנכסים ע"ש ולפק"ד יש מקו' לומר דלאו בפיטור מס מיירי אלא שפטרו מחיו' וכגון שראובן השכיר ביתו לשמעון לעשר שני' דמתבאר לקמן דאף בשכירות לו וליורשיו ואח"כ פטרו מלתת שיעור שנתחייב לו אלא פחות ודר בו