מר ואהלות כח

במחובר ולע"ד דמשום זה כתב הרב הגהמ"י וצ"ע כי בודאי ראה דברי הרא"ם ולא ישרו בעיניו ומש"ה לא הזכירם וראיתי להרא"ש שכתב וז"ל כשחבטן פרש"י השפילן וכו' ומהיכא תיתי למפסל לאו משום ב' סככים איכא דהא חד סככא הוא וכו' עכ"ל: ור"ל דהא חד סככא הוא דהא האילן חמתו מרובה מצלתו וליכא ב' סככין ולאו משום מחובר איכא דהא השפילן וערבן ובטלי ברוב והוצרכתי לזה יען שראיתי לקצת מהמפרשים שדקדק מדברי הרא"ש דמ"ש דהא חד סככא הוא היינו לפי שחבטן וערבן משמע הא אם לא חבטן וערבן איכא משום שני סככין והקשה עליו מן הגמ' דמוכח מינה דהיכא דחד מנייהו חמתו מרובה וכו' תו ליכא ב' סככין ולפי מה שכתבתי בכוונת הרא"ש לק"מ

אמנם מ"ש שם הרא"ש ויש סעד לדברי רש"י מלישנא דמצטרף כמו שני סדינים המצטרפין עכ"ל ע"ש לע"ד אם מהא לא ארייא דאף אם תהיה צלתה מרובה וכו' שפיר יקרא בזה לשון צרוף דהא כיון דהאילן הפסול מבטל מה שכנגדו למטה ותחת המינו לא משמש לכלום א"כ העקר מהעליון וא"כ שפיר יקרא בזה מצטרף דהא ע"י העליון הוא משלים צלתה וכמ"ש הר"ן ומהר"ש מקוצי ואדרבא רש"י בעצמו חזר בו וס"ל כריב"א וכמו שכן דקדקו מדבריו מכמה מקומות וכתבו שחזר בו והב"ח כתב ז"ל דאפי' מדבריו הראשונים לא מוכח דלא ס"ל כריב"א ע"ש והנה המפרשי' ז"ל דקדקו מדברי רש"י שחזר זר בו וס"ל כריב"א מדכתב בד"ה מהו דתימא ניגזור למפסל תחתונה משום זמנין דקיימא וכו' עיין עליהם באורך ולע"ד דגם מלישנא דרש"י שקודם לזה משמע דס"ל כראבי"ה ממ"ש ובלבד שלא יהיה סכך העליון צילתה וכו' משום סוכה שתחת סוכה וכו' עש"ב ואי מיירי בצלתה מחמת העליונה בהא ליכא למימר סוכה תחת סוכה דכיון דחד מנייהו הויא חמתה וכו' אלא ודאי לרש"י דאף אם תהיה הסוכה התחתונה צלתה מרובה מחמתה וכו' פסולה משום מצטרף סכך פסול כס' ראבי"ה

ומעתה פש גבן לברר מ"ש רש"י בד"ה ש"מ מהכא שמסככין וכו' ע"ש אם יכול לסכך תחת הלאטש אי הוי ב' סככים וכו' והנה הטור ז"ל כתב וז"ל ומפני זה יש מחמירים וכו' וה"ר יחיאל וכו' ונ"ל שהוא מותר וכו' עש"ב וכתב עליו מרן בב"י וז"ל ומפני זה וכו' כלו' דלרש"י שרי וכו' עד ומשמע דגזרינן הא אטו הא ע"ש בלשונו באורך והנה מ"ש בתחילה דלרש"י שרי דכת' דמסככין ע"ג הלאטש וכו' משמע מדבריו אלא דלרש"י דמכשיר בסוכה שצילתה מרובא וכו' לפי' מכשיר בלאטש ולכאורה דבריו אינם מובנים חדא דהתו' לא כתבו אלא דאם הסוכה צילתה וכו' לא מסתבר שתפסל משום צרוף משמע דמכח סברא הוא דמכשרי ולא ממשמעות הגמ' ועוד דמלשון רש"י שכתב אחר פי' חבטן ש"מ דמסככין וכו' משמע מע דתקון זה בחבטן ולא מטעמא דהסוכה צלתה מרובה מחמתה דאל"ה למה כתב וש"מ אחר תי' רב פפא דמשמע דרש"י ז"ל מכשיר בענין רב פפא אבל אה"נ דאי הוו למעלה הלאטש וכעניינא דיש מחמירין לעולם אימא לך דרש"י פוסל בענין זה ואדרבה אית לן למימר כיון דרש"י מכשיר בענין זה מטעמא דחבטן אית לן למימר דגם המחמירים מודים דבכה"ג שרי ולא פסלי אלא בענין שהלאטש עומד למעלה ומבטלו אבל אי חבטן וכתקון ר' יחיאל כ"ע מודים דשם וע"ק לס' הב"י שהבין בדעת רש"י שהכשיר במסכך ע"ג הלאטש היינו מטעמא דכי שתלת לפסול אכתי צלתה וכו' כס' התו' ולא מטעמא דחבטן דאי מה"ט הרי אפילו המחמירים מודים בתקון חבטן ודבר זה תימא דהא כתב רש"י ואומר רבי דזה השיעור וכו' משמע דאי שקלת לפסול ליכא צלתא וכו' דהאויר נראה לפנינו למטה יותר א"כ מוכח דלאו מטעמא דהתו' מכשיר רש"י בדבר זה וא"כ אין הדין תלוי במחלוקת התו' וריב"א דבשלמא אי הוה הלאטש למעלה ומכשיר רש"י ז"ל ניחא דברי מרן הב"י אלא עכשיו שמוכח להדיא דלא הכשיר אלא מטעמא דחבטן א"כ איך כתב הב"י כלו' דלרש"י שרי וכמ"ש שמסככין וכו' הא הלאטש הן עומדים גבי הכשר ולא למעלה הימנו אלא ודאי דרש"י דמכשיר לאו מכח משום דמכשיר בשצלתה מרובה מחמתה נולד דין זה שמסככים על גבי הלאטש גם מ"ש ויש לתמוה על רבי' שכתב תקון זה סתם וכו' לע"ד דאין כאן תימא דהא רש"י שכתב ש"מ וכו' היינו מתני' דהמקרה סוכתו בשפודין דמכשרינן ביש ריוח ביניהם כמותם והיינו לרב פפא אבל לרב הונא אוקימנא במעדיף והוי רוב ומבטל למועט אע"ג דנראה וניכר ועכ"ז הכשיר רש"י ז"ל אלא ודאי אית לן למימר כשזה עומד בפ"ע וזה עומד בפני עצמו עדיף טפי מכשהוא מעורב דאם הוא מעורב ביחד בענין דלא יהא ניכר כלל וכמ"ש הר"ן ז"ל וזה ג"כ דעת רש"י דהא איהו ס"ל כדעת רש"י בפי' חבטן ועכ"ז כתב דהיכא דעומד בפני עצמו עדיף טפי ויתכן שזהו שכתב הב"י ותיקון זה דה"ר יחיאל לא מצינן לאוקמי אלא לדעת הר"ן אבל לא משמע הכי מדבריו דמשמע דדוקא לדעת הר"ן אבל לרש"י לא"ה וליתא דגם רש"י ז"ל אזיל ומודה בהאי חילוקא והב"ח תי' דתקון דה"ר יחיאל וכו' הוא בענין שאינם ניכרים הלאטש עכ"ל וקשה דהא ניח' לדע' ה"ר יחיאל אלא לרש"י מאי איכא למימר דמשמע מלשונו דעדיין הם ניכרי' שהרי כתב ואומר רבי וכו' אלא מאי אית לן למימר לדעת רש"י החילוק שכתבנו וא"כ גם ה"ר יחיאל והריף דעתייהו הכי ומ"ש הב"ח דגם לרש"י דהלאטש אינם ניכרים ליתא דלא משמע כן מדברי רש"י וכדכתי'

וראיתי להרב מגן דוד שהאריך הרבה בזה וז"ל עמ"ש הטור ומפני זה וכו' משמע שטעם המחמירים הוא מצד הדין וכו' עד מטעם זה וכו' עכ"ל: : ואחרי המחי' הראוייה מכת"ר חדא דלישנא דמחמירים לא משמע מדינא ומה שהכריח ממ"ש הטור שהוא מותר אין זה הכרח דטעם המחמירים היינו מטעם דגזרי הא אטו הא וכמ"ש הב"י וע"ז כתב הטור ונ"ל שהוא מותר לכתחילה ולא גזרינן הא אטו הא דכיון דהסוכה מסוככת בהא לא שייך למגזר ובזה ג"כ הלכה תמיהתו ולא מצאה מנוח דודאי הם מודים דכשרה מן הדין וזה פשוט גם מ"ש ואגב זה נזכיר וכו' כי הם הבינו וכו' וזה ודאי אינו דא"כ וכו' לבד מן הפסול וכו' עכ"ל: