מר ואהלות רפז

הרי להדיא דהתשמיש הוי דבר שאינו מסויים וכ"כ מהראנ"ח בסי' פ"ח וא"כ ק' דאיך כת' דהתשמיש הוי דבר מסויים עוד ראיתי להק"י שהק' עוד על דברי מהראנ"ח מהא דאיתא בב"ב פ' המוכר את הבית דף ס"ג דאמרינן התם בן לוי שמכר שדה לישראל וא"ל ע"מ שהמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו ואם אמר לי ולבני מת יתן לבניו ופי' רשב"ם אבל אם לא פי' לי ולבני אינו מוריש כדבר זה זכותו לבניו דכיון דמשום יתור לשון הוא דאמר דשייר מקום מעשר די לנו אי אהני יתורא למאי דפי' דהיינו לעצמו ע"כ והק' עליו וז"ל ומדלא קאמר שאם לא פי' אינו מוריש לבניו זכותו משום דלשון מעשר א' שלי מש' לי ולא ליורשי ש"מ דס"ל דהכא דבבניו ממש עסקינן בניו נמי בכלל דברא כרעא דאבוהי עכ"ל

והרואה ירא' דדבריו מעלומי העין ולא ידענא מאי קא' בלתי שנא' דט"ס נפל בדבריו וכצ"ל ומדקא' שאם לא פי' אינו מוריש זכותו לבניו משום דלשון מעשר א' שלי מש' לי ולא ליורשי ש"מ דלא ס"ל דהכא דבבניו ממש עסקינן בניו נמי בכלל משום דברא כרע' דאבוהי כמ"ש מהראנ"ח ואם זה כוונתו להקשות יש לתרץ לזה עפ"י מה שראיתי להרמ"ה בחי' לבתרא שכת' וז"ל וה"מ גבי מעשר דכי שיירי' למקום מעשר לאו לגמרי שיירי' דאם כן במה נפיק האי לוקח ידי חובתי' מחובת מעשר אי בהאי מעשר דיהיב ליה ללוי כי קא יהיב ליה פירי דההוא פיסקא דארעא דשיירי' לוי לנפשי' הוא דיהיב לי' אלא ע"כ כיון דכי שיירי' למקום מעשר למיפק ביה האי לוקח ידי חובתי' הוא דשיירי' ולאו לגמרי שיירי' אלא שיעבוד בעלמא הוא דשייר בי' וטובת הנא' אינ' ממון להוריש' לבניו אלא היכא דשיירא לבניו בפי' אבל היכא דשייר מידי לגמרי הו"ל ממון להורישם לבניו ואף על גב דלא אמר לבני אם מת ירתי לו בניו עד כאן. אם כן משמע מדבריו אלה דוקא גבי מעשר לפי שהוא טובת הנאה ואינה ממון להורישם לבניו משום הכי דוקא אם פי' אבל במקומות אחרים ודאי שהם יורשים מקומו אעפ"י שלא פי' ואדרב' אפשר דיש סייעתא מזה לדברי מהראנ"ח מדברי הרמ"ה שכתב אבל שייר מידי לגמרי הו"ל ממון להוריש' לבניו ואע"ג דלא אמר לבני אם מת ירתי לה בניו ובודאי דהטעם הוא כמ"ש מהראנ"ח. והנה אף לדברי רשב"ם ל"ק ולא מידי דדוקא הכא ושיש לישנא יתיר' ועיקר התנאי אינו כלום דכיון דאין אדם מקנ' דשב"ל וכיון שהוא עשה התנאי די לנו אי אהני יתורא למה שפי' דהיינו לעצמו דוקא ולא לבניו אבל במקום שלא יש לישנ' יתיר' והוא התנ' ודאי שזוכים בניו אחריו וכדברי מהראנ"ח

ולפי זה נוכל לו' דלא כמ"ש לעיל שט"ס נפל בדברי הק"י אלא הכי כוונתו ומכאן יש יש לדקדק כדברי מהראנ"ח מדלא קאמר שאם לא פי' אינו מוריש לבניו זכותו משום דלשון מעשר א' שלי משמע לי ולא ליורשי וכו' וכוונתו. דאם איתא שאף בבנים אמרינן לי ולא ליורשי אם כן כך הו"ל ע"מ שהמעשר א' שלי ולא פי' בניו אינו מורישו לבניו ואם אמר בפי' לי ולבני בניו יורשים זכותו אלא ודאי משמע שמוריש זכותו לבניו אפי' שלא פי' אלא הכא דוקא משום לישנא יתירה בעינן דוקא אם פי' וכדאמרן אלא שזה נרא' לי דוחק בדבריו

והנה עפ"י דברי הרמ"ה הנז' הנה מקום אתי ליישב תמיהת מרן למה שמקש' בכ"מ פכ"ג מהלכות מכיר' ה"ד עמ"ש שם הרמב"ם שאם מכר אילן לא' ופירות לא' לא שייר מקום מפירות ואין לאחר כלום אבל מכר אילן ושייר פירותיו לעצמו הרי שייר מקום הפירות אף עפ"י שלא פי' דלגבי עצמו בעין יפה הוא משייר וכתב מרן בכ"מ דנרא' דס"ל לרבי' דשייר לעצמו וירשו בניו או יורשיו אחריו וק' לי ברייתא דבן לוי שמכר שדה ע"מ שהמעשר א' שלו דאיתא בפרק המוכר דאם לא אמר לי ולבני אין בניו יורשים זכותו ופסקו דבי' פ"ו מהלכות מעשר ותי' שסמך רבי' עמ"ש ע"ש

ועל פי דברי הרמ"ה ל"ק ולא מידי דבן לוי שאני דלא שייר אלא שעבודא בעלמא וטובת הנאה הוא דשייר וטובת הנאה אינ' ממון להורישה לבניו אלא א"כ פי' אבל היכא דשייר מידי לגמרי כההיא דכתב הרמב"ן ודאי דממון הוא להורישה לבניו ואע"ג דלא אמר לבני והר' מחנה אפרים בהלכות זכיה סימן כ"ג תי' לקו' מרן וז"ל ולעד"ן דרבי' מיירי במכר לו אילן חוץ מפירותיו ולא הוצרך לומר לי וע"כ לא אמרינן ולא ליורשי אלא בהתנה ואמר לי דבתנאי לי ולא ליורשי משמע ע"כ. ולי הדל אחרי הס"ר נראה דדבריו הם הפך דברי הריב"ש שכתב בסימן רנ"ז וז"ל והוא שכל מי שמוכר או נתן לאחר ומשייר לעצמו במכירתו או במתנתו איזה דבר אם משייר דבר ידוע ומפורסם כגון שנתן שדה ושייר אילנות לפניו או ששייר בית בבירה גדולה או שמכר בית וא"ל ע"מ שדיוטא העליונ' שלי בכגון זה יורשיו כמוהו אף על פי שלא פי' ע"כ

הרי להדיא בההיא דדיוטא אעפ"י שאמר שלי . אפ"ה בניו בכלל ואיך כתב דמילת לי הוי מיעוטא ואין בניו בכלל ואין לחלק ולומר דמילת שלי לחוד ומילת לי לחוד דז"א דהא בגמ' בב"ב משמע דאין לחלק בהכי ועוד קשה לי עלי מדברי מרן שהרי כתב בכאן ומדסתם ולא פי' נר' שיורשיו כמוהו וא"כ גבי דיוטא נמי נראה ג"כ דסתם רבי' ולא פי' ומשמע דיורשיו בכלל והתם קתני ע"מ והתם קתני ע"מ שדיוטא העליונה שלי ואיך כתב הוא ז"ל דמילת לי הוי מיעוט ובעיקר דברי הריב"ש יש בהם מן הדיוק במה שכתב גבי דיוטא שאם מכר בית על מנת שדיוטא העליונה שלו בכגון זה יורשיו כמוהו אף עפ"י שלא פי' שהרי הוא כאילו לא נכנס כלל בכלל המכירה המשוייר אלא כל אחד חלוק לעצמו המכור לבד והמשוייר לבד ע"כ וק' לי דאם כן כששאלו בש"ס גבי דיוטא דמאי קמ"ל ותי' לו רב זביד שאם רצה להוציא בה זוזין מוציא הול"ל