מר ואהלות רפו

ועפ"י דברינו ל"ק דההיא דהרשב"א שמת המקבל מתנה אז אמרינן שלא הקנה הנותן לבניו אחריו אלא לו דוקא דמסתמא לא נתן לו המתנה אלא לפי שיש לו איזה אהבה עמו אבל לבניו אחריו לא הקנה להם וכן ההיא דס' חזה התנופה שהביא מרן ז"ל שנתן להם אחד מתנה אז אמרינן דלו הקנה ולאשתו אבל לבניו אחריו לא אבל ודאי דאם אביהם נתן מתנה לאחר וא"ל ע"מ שתתן ר' זוז ומת הנותן מתנה זכו בניו אחריו משום דברא כרעא דאבוהי ובמקום אביהם קיימי ולא מטעם משום שלא היתה ההקפדה דאדרבא מדברי הרשב"א אפשר לדקדק בהיפך דמדכתב ומת המקבל מתנה ובניו זוכים משום שלא היתה ההקפדה משמע דאם מת הנותן מתנה ובאו בניו לזכות בר' זוז זוכים לפי שהם כרעא דאבוהי ובמקום אביהם קיימי ואפשר עוד לומר דהן אמת דאפילו שאין אביהם מקנה להם אלא איש אחר שמקנה להם אפ"ה בזה ג"כ אמרי' ברא כרעא דאבוהי ודעת הנותן להקנות אף לבניו אחריו ומאי דאמרינן לי ולא ליורשי אמרי' ג"כ אתה ולא יורשיך ונוכל לת' ההיא דפרק המפקיד דאדרכא יש לדקדק ממנה כס' מהראנ"ח דאם באמת דלא אמרי' ברא כרעא דאבוי אלא לי ולא ליורשי ואפילו בבן אם כן אמאי איצטריך דמצי א"ל כי אקנאי כפילא לאבוכון דעביד לי נייחא דנפשאי אבל לדידכו לא לא הו"ל אלא שלמו בנים אין קונים. את הכפל לפי דקי"ל לי ולא ליורשי וגם כן קי"ל אתה ולא יורשיך ואמאי מספקא להו בש"ס ועוד אף את"ל דקי"ל לי ואפי' ליורשי עכ"פ פליגי תנאי בהא ואמאי מספקא ליה בש"ח אלא ודאי נראה דהספק נפל בכאן לפי דקי"ל ברא כרעא דאבוי והבן קם תחת אביו לפי שהוא גופו ולי אפילו ליורשי בבן דוק' משמע וע"ז נפל הספק דאימא דהא דאמרינן לי ואפילו. ליורשי בבן דוקא היכא שנתן לו מתנה בלתי שעשה לו שום טובה ועכ"ז נתן לו מתנה וא"כ כיון שנתן לו מתנת חנם מסתמא לא חשיבא בעיניו המתנה ולא נחית לחלק בין בנו להמקבל אבל אם עשה לי שום טובה וע"ז הטובה נתן לו מתנה כההיא דהכא אפשר לומר כי אקנאי כפילא לאבוכון דוקא דעביד נייחא לנפשאי ולא מתנת חנם לדידכו שלא עשיתם לי טובה לא או דילמא ל"ש דבין שעשה לו טובה ובין שלא עשה. לו טובה דין אחד להם דבבן אמרינן לי ואפי' ליורשי ואסיק בתיקו וגם למה שהקשה על הרשב"א בההיא דשדי נתונה לך ע"מ שתתן ר' זוז ומת בניו של המקבל נותנים שלא היתה וכו' והקשה עליו דמסוגיא זו נראה דהכא דקא"ל לכשתרצה לשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו דכל עיקרו משום הפסד בהמתו ואפילו הכי מצי א"ל לבניו כי אקנאי כפילא וכו' ואע"ג דאינהו נמי בעו לשלומי והיכי כתב שלא היתה ההקפדה וכו' ע"כ וע"פ מ"ש ל"ק דהכא דנסתפק לי משום ששמר לו שמירה מעולה ומשו"ה מצי א"ל כי אקנאי כפילא וכו' וגם הרשב"א בעצמו הובאו דבריו בש"מ כתב וז"ל דהא המפקיד לא אקני פרתו ממש אלא דנעשה כאומר אמרו לומר דלב ב"ד מתנה בכך משום דירדו חכמים לסוף דעתן של בריות דכל דאית ליה בהמה או כלים ביד שומר ניחא ליה דלא נטרא בבי דינא וליקנו שומרים כפולא דאתי מעלמא ע"ש: ש

וא"כ ודאי גבי שומר דכיון דכולא אומדן דעתא ולא שנתן לו ממש אז אמרינן דעתיה דוקא לשומר דעביד ליה נייחא דנפשיה הקנה לו הכפל אבל לבניו לא אבל בנדון הרשב"א דנתן לאביהם מתנה בפי' אמרינן דבין להם ובין לאביהם נתן המתנ' ומה שאמר שיתן לאו דוקא אלא ר"ל שינתנו וגם למה שהק' הק"י על מהראנ"ח מההיא דהרשב"א שהבאתי לעיל י"ל דהן אמת דלפי דברי מהראנ"ח אין צריך לטעם זה דכיון דהם בניו הרי ברא דאבוי אלא דנקט הרשב"א טעם זה כדי שלא תחלק בדין זה בין בניו לשאר יורשים דאפי' בשאר יורשים נמי כעין נדון זה בניו. של המקבל נותנים ומשו"ה נקט טעם זה אפי' דהתם דבניו ממש איירי וגם מה שהק' שם מההיא שכת' מרן שאם כתוב בשטר שישתמש בו שמעון ואשתו מעתה ועד עולם ואם מת שמעון שלא זכו בניו בדיר' דלשון שמעון ואשתו הוי מיעוט ע"כ ול"נ דודאי ברא כרעא דאבוהי אלא הכא שאני לפי שיש יתור דלמאי איצטריך לו' שמעון ואשתו דפשיטא שאשתו דרה עמו זוכה במתנ' שכל מקום שהולך ביתו עמו וכי ס"ד שישב לבדו בבית בשביל המתנה ואי לאפוקי שאר יורשי' דלא זכו במתנ' הנז' גם זה פשיטא שלא ירשו כלום דהא קי"ל לי ולא ליורשי אלא ודאי. מדהזכיר שמעון ואשתו לאפוקי בא שדוקא שמעון ואשתו יזכו אבל בניו. לא ואדרבא נר' דיש סייעתא מזה לדברי מהראנ"ח דאם איתא דלי ולא ליורשי בין בבן בין בשאר יורשים אם כן אמאי איצטריך מיעוטא דאשתו דאפי' לא יש מיעוט אלא שמעון סתם כיון דקי"ל לי ולא ליורשי ואפי' גבי בן ממילא משמע דהבנים אין יורשים הדירה אלא ודאי מזה נרא' דלפי דקי"ל ברא כרעא דאבוהי והבנים יורשים הדיר' משו"ה הוצרך לו' שמעון ואשתו כדי למעט הבנים אבל בלא"ה לא היו מתמעטין הבנים ובהיותי בזה ראיתי להר' פמ"א ח"א סי' ז' כת' וז"ל ונ"ל דאפי' לא היה כתו' שישתמשו שמעון ואשתו בחצר מעכשיו מעתה ועד עולם אם לא הזכיר אשת שמעון היו זוכים הבנים בתשמיש החצר לפי שהתשמיש דבר מסויים הוא וכבר כתבנו דאם שייר דבר מסויים יורשיו יורשים אותו ע"כ וא"כ מדבריו אלה נר' דדוקא הכא שיש מיעוט דאשתו משו"ה לא זכו הבנים. וא"כ לפי דברי מהראנ"ח היו זוכים אילו לא יש מיעוט דאשתו מצד דברא כרעא דאבוהי ואם כן מזה מוכח דאזיל ומודה כדברי מהראנ"ח אלא שדברי הפ"מא לא זכיתי להבינם דאיך כ' דהתשמיש הוי דבר מסויים והרוא' ירא' בהריב"ש סימן רנ"ז שכת' להדיא דהתמיש הוי דבר שאינו מסויים שכ' וז"ל אבל אם אינו משייר דבר מסויים אלא במה שמכר משייר איזה תשמיש ע"ש: