מר ואהלות רפה

ושמעון הנז' גם עם לוי בנו של אחיו היה מריב עמו על החלוקה הנז' ויום אחד נתרצה לוי עם שמעון בכתובות אלמון שאינו שידוכין וגם בחור. שלא עשה שידוכין שיחלוק עמו בכתובות הנז'. וכתב לו לוי שטר בחיוב ובקגו"ש וש"ח שמעתה ומעכשיו אני מחייב עצמי לחלוק עם שמעון בכתובות אלמון וגם בחור שלא עשה שידוכין בכל מה שירויחו מהכתובה ההיא חלק כחלק יאכלו והלכו על זה האופן זה כמה שנים ואח"כ מת שמעון ועמד בנו יהודה והחזיק במקומו וגם בחזקה הנז' היה חולק עם לוי כמו שהיה עם אביו מבלי פוצה פה ומצפצף ונתנהג עמו בזאת החלוקה קרוב לשנה והן עתה לסיבת מה טען לוי כי איני חולק עמך בחזקה הנז' כמנהגנו כי לא נתחייבתי אלא לאביך ולך אי אפשי ליתן ואף שלא כתבתי בשטר שלא נתחייבתי אלא דוקא כל ימי חייו של מר אביך מ"מ הא נמי לא כתבתי שאחלוק בחזקה הנז' גם עם באי כחו ואם תשאלהו ללוי א"כ למה חלקת עם יהודה זה קרוב לשנה מאחר שאתה יודע שלא נתחייבת כ"א לשמעון ולא ליאודה בנו לא היה בפיו מענה והן עתה יהודה ועוד לקרא אם יש ממש בדברי לוי או לא ויבוא שכמ"ה

תשובה איתא בפ' מי שאחזו דף ע"ד תניא ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה אין זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם רשב"נ אומר נותנת לאביו או לאחיו או לא' מן הקרובים ע"כ לא פליגי אלא דמר סבר לי ולא ליורשי ומ"ס לי ואפילו ליורשי ע"כ בגמ' ודקדק מהראנ"ח ז"ל בח"א סימן ס"ו וז"ל י"ל אמאי איצטריך לומר נותנת לאביו או לאחיו או לא' מן הקרובים לא הו"לל אלא נותנת ליורשים סתם לכן נר' לומר דתלמודא דידן סבר דע"כ לא פליגי ת"ק ורשב"א אלא אם נותנת לאביו או לאחיו אבל אם נותנת לבנו כ"ע מודו דלי ואפילו לבני משמע דברא כרעא דאבוהי והיי' דנקט ת"ק נתנה אינה זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם משמע דשלא במקום בן מיירי אבל אי איכא בן יהבה לבן אבל אי ליכא בן נתנה אין זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם ורשב"ג פליג אהא ואמר דלאו דוקא בן אלא נותנת לאביו או לאחיו או לא' מן הקרובים דלי ואפילו ליורשי משמע כדס"ל ת"ק לגבי בן אבל לגבי שאר יורשים לי ולא ליורשי וכו' זה נ"ל חילוק נכון בסוגיא איני מוצא בו שום חסרון אלא שלא פי' הגדולים ולפ"ז יוצא לי דהבן לכ"ע לי ואפילו ליורשי משמע ולפ"ז אפשר לומר כן בבן הבן גם כן דבני בנים הרי הם כבנים ע"ש וראיתי למהרי"א בספר שארית יעקב פרשת בהעלותך שהקשה על דברי מהראנ"ח וז"ל ואנכי תולעת דבריו נפלאו ממני דאיך כתב שזה ענין נכון איני מוצא בו שום חסרון ולא זכר שר הסוגיא דבפרק המפקיד אהא דאמרינן ש"ח שחייב שבועה שלא פשע אם אמר אני משלם ואיני נשבע אם נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לנפקד ופרכינן דהיאך הקנו לו הבעלים הך כפילא והא אין אדם מקנה דשלב"ל ופרקי' נעשה כאומר לו לכשתנגב פרתי ותרצה לשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו ועלה איבעיא לן התם אםמת הנפקד ולא אמר הריני משלם ושלמו בנים מהו שיקנו הכפל מי אמרינן מצי א"ל כי אקנאי כפילא לאבוכון דעביד לי נייחא דנפשאי לדידכו לא ל"ש ולא אפשיטא ופסק הרמב"ם פ"ח מהלכות שאלה דאם תפס המפקיד אין מוציאין מידו הבנים ולפי דעת מהראנ"ח דלשון לך. אינו מיעוט לבנים דברא כרעא דאבוהי מאי מספקא ליה להש"ס דילמא מצי א"ל כי אקנאי כפילא לאבוכון לדידכו לא אלא ע"כ משמע ליה להש"ס דאף על גב דברא כרעא דאבוהי מ"מ כל דאיכא למיתלי ולומר שמא לאבוהון דעביד ליה נייחא דנפשיה אקני ליה לדידהו לא אקני אמרינן ולא זכו בו ואם תפס המפקיד לא מפקינן מיניה עכ"ל ולי הדל נ"ל דלא חילק מהראנ"ח דבבן אמרינן לי ואפילו לבנו משמע משום דברא כרעא דאבוהי אלא כההיא דגיטין דנתן לה גט ע"מ שתתן ר' זוז ואמדינן דדעת האב לגבי בנו שהוא כמותו והוא כאחד מאיבריו ודאי שדעתו שתתן המעות בין לו ובין לבנו לפי שרוצה שיזכה בנו במקומו וכך אמרינן דעת האב שרוצה בזה ודבר זה אנו רואים בחוש הריאות שאם אדם יורש אותו בנו אין לך שמחה גדולה מזו ואילו יירשנו אחר ואפילו אחיו אין צרה כיוצא בה וה"ה בן הבן שהוא כמו בנו אבל ההיא דהמפקיד רוצה להקנות להם הכפל לבעלים אז אמרינן כי יש מקום לומר שלא הקנה להם הכפל אלא לאביהם שעשה לו נח"ר בשמירתו אבל לגבי הבן שלא עשה הוא שמירה לבעלים לא הקנו לו הכפל או דילמא ל"ש ר"ל שנמוד דעת המפקיד שאף לבנים מקנה כפילא בשביל אביהם שעשה לו נח"ר בשמירתו אבל ודאי היכא דהאב הוא המקנה כההיא דגיטין שא"ל הכי זה גיטיך ע"מ שתתני ר' זוז אז אמרינן שגם. לגבי בנו רוצה הוא שתתן ותהא מגורשת ואם כנים אנחנו בזה סרה מהר ג"כ תלונתו בספר קהלת יעקב בדף קמ"ח שכתב וז"ל. ואני תמיה עמ"ש מהראנ"ח והוא חילוק נכון אלא שלא פי' הגדולי' ואדרבא הפך מזה משמע מדבריהם דמרן ז"ל בסימן ר"נ מחו' י"ד כתב בשם הרשב"א דהאומר שרה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי ר' זוז ומת בניו של המקבל נותנים לו לאחר מותו שלא היתה ההקפדה שיתן הוא אלא שינתנו ע"כ ולפי דברי מהראנ"ח התם בבניו ממש היה הנדון ומאי אירייא שלא היתה ההקפדה ותיפוק ליה דאפילו את"ל דלשון תתן הקפדה מ"מ ברא כרעא דאבוהי הוא וגם הקשה עליו מההיא שכתב מרן משם חזה התנופה שם מחודש' י"ד שאם כתב בשטר שישתמש שמעון ואשתו בחצר מעתה ועד עולם אם מת שמעון לא זכו בניו בדירה דלשון שמעון ואשתו הוי מיעוט בניהם אחריהם ולא זכו בניו בדירה הוי תיובתיה דהא לא זכו בניו בדירה קאמר עכ"ל: