מר ואהלות רפא

בדבר הלכה. משנה שאינה צריכה. וה' אלהים אמת ינחנו בדרך אמת וזאת תשובתי. מה שתעלה מצודתי. ואען ואומר עיקרן של דברים ושורשם פתוח בפרק המקבל דק"ד ע"ב אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה השתא דאמרת אי בעי למשתי בה שיכרא שפיר רבא אמר להני קרו לה עיסקא דאם מת לא יעשה מטל' אצל בניו ולא למשתי שכרא וכו' וכתב רש"י שם וז"ל דטעמא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח משום דמעיקרא לא עלייהו סמך דלאו למגבי מנייהו. אוזיף ליה שהרי בידו להוציאן אבל הני אין בידו להוציאן וסמך עלייהו עכ"ל ופסק הרי"ף שם כרבא וכתב וז"ל הלכך אי איכא סהדי דמהני מטלטלי הם מחמת ההוא עיסקא נינהו שקיל להו מלוה בלא שבועה ואי איכא עליה ש"ח או כתובת אשה ולית נכסי למיתן להו לית להו מהני מטלטלי כלום אלא שקיל להו מרייהו לחודיה דדיליה נינהו דלא יהיב ליה אלא לאעסוקי בהו לחוד וכיון דמת הדרא עיסקא למרא עכ"ל וכ"כ הטור י"ד סימן קע"ז עש"ב

והנה כל זה בעיסקא דאמרינן דלהכי קרו לה עיסקא כדי שלא יעשה מטלטלין אצל בניו אבל שותפות שהניח כל אחד קרן בפ"ע צ"ל אם נעשית מטלטלים וגובה ב"ח או לא ומדברי הסוגיא ורש"י ז"ל שהבאנו מוכח להדיא דדינם שוה שהרי היא טעמא דאין נעשה מטלטלין אצל בניו דטעמא דמטלטלי דקיימי לא משתעבדי לב"ח משום דבשעה שהלוהו לאו למגבי מאלו המטלטלין הלוהו דאלו בידו להוציאן אבל עיסקא אין בידו להוציאה ומ"ה סמך עלייהו וגובה ואין אשה וב"ח גובי' כלום וכמו שכתב רש"י כן להדיא וא"כ הה"נ לשותפות כיון דאין בידו להוציאן ממעות השותפות ד"נ סמך עלייהו ואינם נעשים מטלטלים אצל בניו ואין אשה וב"ח גובים ממעות השותפות. וכן ראיתי בתשובת מהריב"ל ח"א סימן נ"ו שכתב וז"ל מילתא דפשיטא הוא דאין מועיל תפיסת האשה בממון השותפו' וכמו שכתב האלפסי בפ' המקבל וכו' ואין לחלק בין עיסקא לשותפו' וכו' עכ"ל וטעמו כמו שכתבתי וכן נראה מדברי המבי"ט ח"א סי' קמ"ט דמוכח דשותפות דיניה כעיסקא לענין זה עש"ב

וראיתי להרב כנה"ג ח"מ ח"א סימן ק"ח הגהת הטור אות נ"ה כתב וז"ל כתוב בתשובות דשייכי להלכות שותפים ודין נשים אם נשתנית הפרקמטיא וכו' וכת' מהר"א גאליקו בתשובה וכו' ואפי' שבתשובה הנז' כתוב שגובה המחצית היינו בעיסקא אבל בשותפות אינו גובה כלום וכו' עכ"ל. ולכאורה דבריו תמוהים דאמאי בשותפות אינו גובה כלו' דמשמע מע אפי' ממעות השותפות ואי אפשר לומר דס"ל דאין דין העיסקא כדין השותפות. ובשותפות נעשית מטלטלים אצל בניו ואין מטלטלי דיתמי משתעבדי עבדי לב"ח דזה ליתא חדא מהא דכתיבנא לעיל דעיסקא ושותפות דינם שוה ועוד דאפילו הם מטלטלי דיתמי הא האידנא גובין ואפילו ממטלטלי דיתמי וכמבואר בטור ח"מ סימן ק"ח וי"ל בזה ודו"ק

אמנם יש לחלק ולומר דהא דאמרינן דאם איתא להאי עיסקא או שותפו' בעין או דברים הבאים מכוחם דנוטלם בעל העסק בלא שבו' ואין אשה וב"ח גובים מהם היינו דוקא כשעדיין הם סחורות או דבר אחר בתוך העיסקא אבל היכא שלקח המתעסק והוציא הוצאות בתוך ביתו ועשה מטלטלים לאשתו ובניו י"ל דאין זה בכלל העסק והוי כמו שזקפם עליו במלוה וא"כ אין בעל העסק נוטל מהם כלו' לדינא דגמ' דהוו להו מטלטלי דיתמי והאשה גם כן גובה כתובתה מהם

וראיתי קצת סייעתא לזה ממה שכת' המבי"ט ס"א סימן קמ"ט שכת' וז"ל ולענין מה שהוא בידה ששלח לה בעלה מממון השותפו' למזונות ופרנסה נראה דכיון שזקפו עליו במלוה כמו שדרך השותפים ליקח להוצאות ביתם ואח"כ באים לחשבון הרי יצאו מכלל השותפות ותגבה כתובתה מהם עכ"ל. הרי מכיון שלקח והוציא במטלטלי ביתו הוי כזקפן עליו במלוה ויצאו מכלל השותפות וגובה אשה כתובתה מהם וא"כ בנ"ד אשר הובא בשאלה כיון שלקח מן השתופ' ועשה מטלטלי בית הוי כזקפן עליו במלוה וגובה אשה כתובתה מהם ואין לבעל העסק מהם כלום

איברא כד דייקת שפיר אין מדברי המבי"ט ז"ל ראיה לנדון דידן דהרי כתב המבי"ט ז"ל שכן דרך השותפים ליקח למזונות ביתם וכו' א"כ דוקא היכא שלקח כדרך השותפים אבל בנדון דידן שלקח יותר מן הדרך שהרי לקח קרן שלו וגם מקרן חבירו א"כ לאו כל כמיניה לומר שזקפן עליו במלוה

וראיה לזו ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' שותפים המתעסק שנתן מתנה לאחרים מן הפסק והביא בעל הממון ראיה שהם מן העסק מוציאין אותם מידו עכ"ל וא"כ הכא נמי בנדון דידן קרוב לזה שלקח מן העסק ונתן לאשתו אבל אכתי יש לומר בנדון דידן והוא דכיון דכתוב בשטר השותפות דהניח ראובן זה המתעסק קרן שלשה אלפים א"כ י"ל דאלו המטלטלים ים שעשה הם מן הקרן שיש לו ושאר הוצאות שהוציא אחר כך מן האמצע ועל קרן בעלה יש לה שעבוד

אבל אכתי איכא להסתפק דהא כ' הרמב"ם הביאו הטור סימן קע"ו ופסקו מרן ז"ל וז"ל השותפים שהתנו ביניהם שיעמדו בשות' זמן קצוב וכו' ואין אחד מהם יכול ליטול לא מן הריוח ולא מן הקרן וכתב בסי' הנז' וז"ל ואם לקח השותף מן הקרן וחלק בלא דעת חבירו והרויח או הפסיד הכל לאמצע כאילו לא חלקו וי"א שכל ההפסד שלו דחבירו לא יערער עליו על החלוקא ולא נהירא שלא חלק אלא על דעת שהחלוקה היתה כדין וכיון שלא היתה כדין יכול