מר ואהלות כז

מטעמא דבטל ברוב דהא בעינן שלא יהיו ניכרין כדכתב רש"י או אפשר דבין לדעת המגיד ובין לדעת מרן בכ"מ טעם רבי' משום דבטל ברו' ואדרב' אם זה לעצמו וזה לעצמו וניכר אמרינן דבטל ברוב דלא אמרינן דאם ניכר לא בטל אלא דוקא לדעת רש"י שמפרש חבטן ערבן. וצריך שלא יהיו ניכרים ועוד אפשר לו' דאפי' לרש"י אם זה לעצמו וזה לעצמו והכשר מרובה מבטל למועט ולא כתב רש"י דבעינן שלא יהיו ניכרים משום דכיון דערבן דהשתא תשש כח הכשר לכך בעינן שלא יהיו ניכרים

והנה הרב לח"מ הביא סיוע לדברי הרב המגיד שהבין לדעת הרמב"ם שפי' חבטן היינו הפרידן ממ"ש בגמרא על מתני' דהמקרה סוכתו בשפודין וכו' אבל לרבי' ניחא וכו' ע"ש. משמע מדבריו דס"ל דדעת רבי' דטעמא הוי משום שבטל ברוב ולכאורה קשה דאת"ל דס"ל לרבי' פי' חבטן קצצן ל"ק מה שהקשו התו' על רש"י דדוקא לרש"י קשה משום שפי' חבטן עירבן ואינם ניכרים אבל לא כן לרבי' שהוא מפרש חבטן קצצן אפשר דס"ל הכא מטעמא דכיון דכי שתלת ליה לפסול אכתי איכא צל מרובה או דס"ל דלא בעינן עירבן ואינם ניכרים וא"כ מה יש הוכחא דרבי' מפרש חבטן הפרידן יותר מקצצן אי ממה שהקשו התו' ל"ק לדעת רבי' ואפשר שכיונתו לו' שפשט הגמ' נראה שהוא מפרש חבטן הפרידן ומעיקרא ליתא לקושיית התו' לדידיה וניחא טפי יותר ממה שנפרש חבטן קצצן וכ"ש השפילן

וראיתי להרב בעל מרכבת המשנ' שהקש' קש' דברי ריא"ז אהדדי דלגבי עושה סוכתו תחת האילן פסק כהרמב"ם דאפי' מעורבין ואינם ניכרים לא בטלי ברוב וגבי הדלה עליה את הגפן פסק להפך כדעת הטור וצ"ע והנראה ליישב דלגבי עוש' סוכתו תחת האילן כיון דהאילן למעל' ע"ג הסוכ' אף על גב דערבן לא בטיל לא כן התם דהמחובר מטה מש"ה בטיל ועי"ל דגבי העושה סוכתו תחת האילן לא כתב זה אלא משם מר זקנו ואע"ג דמסתמא משמע דס"ל כוותיה מ"מ הכא דקא חזינן דלא כתב הכי להדיא סמך עצמו אמ"ש במתני' דהדלה שלא נראה לו דברי מר זקנו

וראיתי להרא"ם על הסמ"ג שכתב בדף רס"ח ע"ב וז"ל והר"ן כתב דהיכא דחבטן ועירבן ואיכא רובא סכך כשר ואין האילן צלתו מרובה כשר' שלא כדברי הרמב"ם מפני שהוא סובר שהרמב"ם מפרש חבטן כפרש"י ונרא' שלא ראה פי' המשנה וכו' עכ"ל ודבריו אלו נעלמו ממני ולא יכולתי להולמם דאיך יתכן שהרמב"ם ופרש חבטן כפרש"י וא ואדרב' מבואר בדברי הרמב"ם דאם השפילן ועירבן לא מהני ואינם בטלים ברוב ומש"ה הוכרח הרמב"ם לפרש חבטן קצצן וא"כ כל טעמא דפי' חבטן קציצן כדי לאשמעי' דלא כפרש"י שפי' חבטן השפילם וערבן וא"כ מ"ש הר"ן כפרש"י דאם השפילם וערבן בענין שאינם ניכרים כשרה וזה ודאי דלא כהרמב"ם דפוסל בענין כזה של פרש"י ומש"ה ברח מפי' והוכרח לפרש קצצן וא"כ אדרב' משום שראה הר"ן פי' הרמב"ם בחבטן מלשון קציצה כדמשמע מלשון החבור ופי' המשנ' ולפיכך פסלי בהשפילם וערבן מש"ה שפיר כתב הר"ן וזה שלא כדברי הרמב"ם ור"ל שפוסל בכה"ג ומש"ה פירש חבטן קצצן באופן שלא יכולתי להלום דברי הרא"ם במ"ש מפני שהוא סובר שהרמב"ם מפרש כפרש"י ולא ראה פי' המשנה ואדרבא מלשון הר"ן משמע להפך וצ"ע וראיתי להרב בעל הלבוש שכתב בסימן תרל"ב וז"ל אבל בסוכה קטנה וכו' שבטל הוא אצל הסכך הכשר כדין וכו' אבל קשיא לי דלא אמרי' הכי אלא בשאינו ניכר וכאן מכירן ואפשר שגם זו הל"מ א"כ מן התור' אפי' מכיר האיסור בטל ברוב ובסוכה של מצוה אוקמיה אדאורייתא עכ"ל ודבריו תמוהים דהא רש"י פי' כשחבטן ואינם ניכרים וכ"כ התוס' והסמ"ג דבעינן ניכרים אפי" בדאוריית' אלא נ"ל דלהתו' ה"ט כיון שצלתה מרובה מש"ה כשירה ולדעת רש"י כבר הקשו התו' עליו במה שפי' במעדיף קושיית הלבוש וכבר ישבנו אותה לעיל ע"ש

איברא דעדיין יש להסתפק אליבא דרש"י ודעמיה שפי' חבטן היינו השפילן וערבן ואינם נכרים אם היה האילן צלתו מרובה מחמתו והשפילן וערבן והיה סכך הכשר רבה מהם מהו דינו אליבא דרש"י דלכאו' מן הסוגייא מוכח דפסול דהא קאמר ל"ש אלא באילן שצלתו מרובה וכו' אבל חמתו מרובה מצלתו כשרה ומקשי מאי הוי קא מצטרף וכו' ומשני בשחבטן משמע דבכה"ג דוקא כשרה אבל אם האילן צלתו מרובה וכו' אף כשחבטן לא מהני ובאמת כפי טעם שכתב רש"י דמדאורייתא כל מלי בטיל ברובא וכדתנן במתני' אם היה הסכוך רבה מהם כשרה עכ"ל לפי ה"ט אפי' אם האילן צלתו מרובה מחמתו כשרה כיון דבטל ברוב ועוד היכי תני סתמא במתני' דהעוש' סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית דמשמ' דהיכא דהוי האילן צלתו וכו' מלתא פסיקתא דפסול והא אם חבטן וערבן ואינם ניכרים והסכך הכשר רבה עליהם בטלי ברובא אליבא דרש"י והנראה לע"ד בפשיטות לו' דודאי אליבא דרש"י אם היה הסכוך הכשר רבה מהם אפי' שהיה האילן צלתו מרובה וכו' דכשר ומאי דמשמע ממתני' ומהגמ' דכשהאילן צלתו מרובה דפסול משום דמסתמ' כשהאילן צלתו מרובה מחמתו הסכך פסול רבה על הסכך הכשר וכמ"ש הרא"ם על הסמ"ג ליישב מה שהקש' רש"י על המפרש חבטה תלישה ע"ש בדף רס"ח ע"ב נמצא לפ"ז אליבא דרש"י דאם השפילם וכו' כשרה אפי' אם האילן צלתו מרובה וכו' והסכך הכשר רבה עליהם דבטלי ברוב ולהרמב"ם לא בטיל ברוב כל עוד שהוא מחובר כמו כל דבר החשוב דלא בטל ברוב ואפילו הוי האילן חמתו מרובה וכו' והנה הרב הגהות מימון כת' על דברי הרמב"ם וז"ל וצ"ע וכו' עש"ב ובאמת שכבר קדמו בזה רש"י ז"ל בשמעתין שהקשה על המפרש חבטן קצצן דא"כ מאי או שקצצן דמשמע דרישא בלא קצצן עש"ב. והרא"ם על הסמ"ג תי' דרישא איירי בקצצן אבל לא נענען ומאי דקאמר או שקצצן היינו שקצצן ונענען ע"ש והביא לשונו מרן בכ"מ ע"ש ואני אומר דקושיית רש"י קשיא אלימתא היא דאם איתא דרישא איירי בקצצן בלא נענוע וסיפא איירי בקצצן ונענען לא הו"ל להתנא לו' או שקצצן הו"ל למימר או שנענען ואיך הניח התנא העקר ותפס הטפל אלא ודאי מוכח בבירור דרישא איירי