מר ואהלות כו

וי"א וכו' ור"ל דכשהאילן חמתו מרובה וכו' והסוכה צלתה מרובה וכו' בזה הוא דפליגי התו' והרא"ש בשם ריב"א אבל היכא דהאילן מרובה צלתו וכו' וקדם לסוכה כ"ע ל"פ דאפי' הסוכה צלתה מרובה וכו' פסול' ומהשתא נפשט ספק הראשון ומ"ש הר' לח"מ דרבי מפרש דמאי קאמר בגמרא ל"ש אלא באילן שצלתו וכו' איירי בסוכה שחמתה מרובה וכו' ע"ש וקשה דא"כ למאי הלכת' אמרו במתני' סוכתו תחת האילן וכו' הא בלא אילן המחובר בלא"ה פסולה כיון שחמתה מרובה מצלתה ושמא י"ל דקמל"ן מתני' משום דלא נימא דע"י צרוף האילן שמשלים צלתה דהויא כשרה ודוקא כשעושה האילן סכך לגמרי הוא דפסול אבל כדי להשלים כשר קמל"ן דאפ"ה פסולה

עוד כתבו התו' להביא ראיה לדבריהם שכתבו דאם הסוכה צלתה מרובה לא מסתבר שתפסל וכו' ממתני' דהמקרה סוכתו בשפודין וכו' דכיון דכי שתלת וכו' עכ"ל מבואר מדבריהם דהא דמכשירין לקמן הוא מטעמא דכיון דכי שתלת לפסול סגי בכשר וא"כ קשיא לי במ"ש התו' לקמן בד"ה והא אפשר לצמצם וכו' ומיהו קשה להאי גירסא דאינו דומה שיתבטל וכו' ומכח זה בחרו בגי' ר"ת דגריס והא א"א לצמצם עש"ב דלמה לא ניחא להו בגי' רש"י ויפרשו במעדיף שמרבה בפסל וה"ט דכשרה דכיון דכי שתלת וכו' כדכתבו הכא ולזה יש ליישב בפשיטות דלאו מכח טעם זה לבד ניחא להו בגי' ר"ת אלא מטעם אחר האמור שם בתו' משום דא"כ פריך לגי' רש"י דלא כהלכתא וכו' ע"ש דאע"ג די"ל דאף למ"ד פרוץ כעומד מותר מודה הכא דבעי' טפי פורתא דהא סכך פסול מקרי כפרוץ מדפריך מנה לרב הונא וא"כ ודאי בעינן טפי פורתא דהא אמרינן בגמ' דזוזא מלעיל וכו' וא"כ הויא חמתה מרובה וכו' ולא אמרינן פרוץ כעומד מותר אלא דוקא לענין מחיצות שבת דהכי אגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובא אבל בענין סוכה התורה הקפידה שלא תהא חמתה מרובה וכו' וכ"ת אם כן אמאי פריך לרב הונא והא אפשר לצמצם דהא אפילו לרב פפא קשה כבר תי' הרב המגיד דמצי למימר וליטעמיך אמנם מ"מ ודאי התו' לא בחרו בזה משום דס"ל דדוחק לו' הכי ולכך שינו הגי' ובחרו בגי' ומ"מ ל"ק על רש"י ז"ל דהוא ס"ל כמו שתי' הרב המגיד אליבא דהרמב"ם

ומה שהקשו עליו עוד דאין דומה שיתבטל סכך דבעינן שאינו ניכר וכמ"ש רש"י נלע"ד ליישב ולחלק ולו' דלא כתב רש"י דבעינן חבטן ואינו ניכר אלא דוקא כשמעורבים ביחד דהשתא תשש כח הכשר ולכך בעי רובא בשאינן ניכרין אבל הכא דזה עומד בפני עצמו וזה עומד בפ"ע ואיכא כשר יותר מהפסול ודאי דבטל ברוב אע"ג דמנכר כיון דרוב הכשר עומד בפני עצמו וחשיב ומבטל למיעוט הפסול וכן חילק הר"ן למה שהקש' הוא בעצמו קושיי' אחריתי ע"ש ומ"מ בעקר דברי הרב המגיד יש לדקדק במ"ש דסכך פסול כפרוץ נחשב וכו' וכיון שכן בעינן טפי פורתא וכו' עש"ב דהן אמת דבעינן טפי פורתא אבל דוקא כי ההיא דלקמן בסוכה דאוירא וצלתה שוין מלמעלה והרי לפנינו למטה אוירה יותר אבל סכך פסול וסכך כשר שלא נראה בפנינו למטה איזה מהם יותר אדרבה אית לן למימר בסכך פסול שסכך תחלה לא סכך אלא המועט שהרי אוירה נראה יותר מלמטה וא"כ כי סכך בתר הכי הסכוך כשר כל אותו אויר שהיה נראה למטה סככו והרי סכך הרוב בכשר אעפ"י שסכך פסול חשוב כפרוץ לענין הכשרה דסוכה כשרה לפי שאין הפסול רבה אבל באויר א"א לו' כן וכמ"ש וה"ט דרב פפא דמותר דהכי אגמריה רחמנא למשה לא תפסול רובא ולא תפרוץ רובא וליכא הכא פסול מרובה

ומיהו קשה על זה דא"כ מאי פריך לרב הונא ממתני' דאם יש ריוח ביניהם כמותן דכשרה דלא דמי דהתם לענין שבת אגמריה רחמנא למשה גדור רובא אבל בסוכה דבצל תלוייה מלתא וכיון דסכך הפסול קדם הרי נראה אויר יותר מלמטה וכיון שסכך האויר בכשר הרי סכך הרוב וי"ל דמשמע ליה מתני' דקתני המקרה סוכתו אורחא דמלתא הכי הוא וה"ה אם עביד אפכא דהיינו דסכך הכשר תחל' ואח"כ בפסול דכשרה דאי לאו הכי א"כ ליפלוג וליתני במד"א כשתחלה סכך בפסול אבל אפכא פסולה דבעינן הצל מרובה וליכא אלא ודאי דאף ככה"ג כשרה וקשה על האוסר ופוסל בכה"ג ולזה תירץ דמתני' בנכנס ויוצא וא"כ הוי הצל מלמטה שוין ובידוע שסכך בכשר יותר וכמ"ש הרן ז"ל דלדעת רב פפא אפי' שוין מלמעלה כשרה לפי שאין הפסול רבה על הכשר ולרב הונא בעי שיהיו שוין מלמטה ומכאן קשה על הגאון מהרש"א במ"ש על פירש"י בד"ה מצי למימרא וכו' בדף ט' ע"ב יע"ש. וא"כ ודאי דעת הרמב"ם כדעת התו' שגריס והא א"א לצמצם וכמ"ש הכ"מ שם

והנה הסמ"ג העתיק לשון הרמב"ם כמנהגו וסיים וכתב אבל בערובין פסקינן הלכתא כרב פפא עכ"ל: ולכאורה משמע מדבריו דאע"ג דלרב הונא כפרוץ נחשב מ"מ לית הלכתא כוותיה דהא בערובין פסקינן הלכתא כרב פפא ויש לדחות דאפשר דס"ל דהלכתא כרב הונא ומ"ש אמנם בערובין נ"ל דלא תימא דהלכתא כוותיה אף לענין מחיצות שבת אלא דוקא בסוכה משום דעקר מצות סוכה תלוייה בצל ובעינן רובא של צלתה מחמתה וא"כ דעת הרמב"ם נמי הכי דאף ע"ג דאפסיקא הלכת' כרב פפא בערובין הכא בסוכה ס"ל להרמב"ם לדעת תלמודא דהלכתא כרב הונא וכן דעת רש"י והשתא ג"כ ל"ק מה שהקשו התו' עליו דפריך דלא כהלכתא דלפ"ז פריך שפיר אליבא דהלכתא

אמנם אכתי יש להסתפק במ"ש הרמב"ם ז"ל אם היה הכשר מרובה על הפסול כשרה דמאיזה טעמא קא מכשר לה אי מטעמא דבטל המיעוט ברוב או דילמא טעמא דכיון דכי שקלת ליה לפסול איכא צלתה מרובה מחמתה והנה לדעת הרב המגיד דהוא מפרש בדעת רבי' דחבטן דקאמר תלמודא היינו הפרידן אם כן הכא אית לן למימר מטעמא דבטל ברוב ולא בעינן שאינו ניכר דאדרבה אם אינו ניכר כבר כתב הרמב"ם דפסולה

אמנם לדעת הרב מרן כ"מ דס"ל כדעת רבי' דפי' חבטן היינו קצצן אפשר לו' דס"ל לרבי' דה"ט דכשרה הוא משום דכיון דכי שקלת ליה לפסול אכתי צלתה מרובה מחמתה דלא מצינן למימר