מר ואהלות רסו

הקשה על סברא זו דבהדיא אמרו בגמ' אי אמרינן תנה לי כזכי לי. דמי דאמר תחילה ולס' ר"י דמשמע ליה דאמר עכשיו הריני זוכה בה ס"ל גבי מציאה תנה לי לאו כזכי לי וכמ"ש בגמר' להדיא ואם כן גבי חוב דהולך ותן כזכי דמי בודאי שצריך שיטעון שמתחלה לקחתי לעצמי וזכיתי אבל עכשיו אינו יכול לחזור בו שכבר זכה המלוה בממון ואמאי הוצרך הרב להקשות על סברא זו מס' הרמ"ה וגברא אגברא קא רמי ולא הקש' עליו מהתלמוד ערוך דאינו יכול עכשיו לחזור בו ולבטל זכיית חבירו המלוה שכבר זכה בהם ולתפשם בחוב שיש לו אצל המשלח שכבר זכה בהם חבירו כמו גבי מציאה דאי אמרינן תן כזכי דמי או דאמר זכה לי אינו יכול עכשיו לחזור ולזכות לעצמו שכבר זכה חבירו ומחמת זה עלה בדעתי לפרש כוונה אחרת בחילוק הרב שהחילוק הוא בין היכא שטוען ואומר שלהדיא אמרתי בשע' לקיח' מן השליח אמרתי בשעת לקיחה מן השליח שלעצמי אני לוקח וגובה לעצמי בין היכא שקבל בסתם על. דעת לעשות שליחותו של ראובן ולא פי' דעתו להדיא שאינו יכול עכשיו לומר שדעתי היתה להחזיק לעצמי בפרעון חובי מן הטעם שכתב לעיל דכיון דנתבטלה השליחות הוי כאלו המעות לא יצאו מיד הלוה והם אצלו בפקדון ואינו יכול לזכות לעצמ' אמנם יקשה עליו מה שהקשינו לעיל דכיון שהוא טוען שדעתו. היתה בשעת לקיחה לגבות לעצמו אמאי לא זכה אף שנתבטלה השליחות ואין דעתו של המלוה לגבות לו יכול הוא לגבות לעצמו בתפיסה ולקיחה זו אף שלא מדעת המלוה דהוי תפיסה וגביה וכמ"ש הרשב"א להדיא בסי' אלף ורכ"ז שיכול לו' לעצמי נתכוונתי לגבות בלקיחה זו ויליף לה במכ"ש היכא שתפס שלא מדעת המלוה דהוי תפיסה וגבייה באופן שדברי הרדב"ז לכל הפירושים קשיא לי בגווייהו וצריכין אצלי תלמוד

נחזור להאי דינא דהרשב"א שלכאור' עדיין יראה שהוא במחלוקת שנוי שהרי הרב קא יליף לה להאי דינא מדינא דמציא' ובהאי דינא דמציאה ראינו להטור שפסק בסימן רס"ט וז"ל ראה את המציאה ואמר לחבירו זכי לי כיון שהגביה לצרכו אף עפ"י שלא הגיעה המציאה לידו הרואה קנאה ואין המגביה נאמן לו' לצרכי הגבהתי עכ"ל. וא"כ יראה דהטור פליג אדינא דהרשב"א וס"ל שאם אמר זכי בחוב זה לפ' או הולך דהוי כזכי בב"ח וקיבלו בשתיקה אינו נאמן לומר לעצמי זכיתי שהרי עקר דינו של הרשב"א קא יליף ליה מהאי דינא דמציאה והן אמת שלכאורה נראה שלס' הטור היא צריכה תלמוד שהרי מצינו להדיא שאמרו בגמרא למאן דס"ל תנה לי לאו כזכי לי גבי מציאה דאמר תחלה ונאמן לומר לעצמי הגבהתי וא"כ אף לס' ר"י דאית ליה תנה לי לאו כזכי לי ויכול לחזור בו אפי' עכשיו מ"מ י"ל דמודה הוא דאפי' אומר זכי לי אם טען הגבהתי תחלה לעצמי נאמן דשתיקה לאו כהודאה וה"ט דלא אוקי מתניתין בהכי משום דס"ל דקושטא דמלתא ודינא הכי הוא דתן לאו כזכי ויכול לחזור בו אפי' עכשיו וכמ"ש הרשב"א בחי' הביאו בשטה מקובצת עוד תור' דבעי לתרוצי מתני' אפי' למ"ד דמתניתין בדלא אמר תחלה וכן פרש"י ז"ל על סברת ר"י. משום דמשמע ליה בדאמר עכשיו אני זוכה בה גם הריטב"א והרמב"ן ז"ל פי' הכי יע"ש בשטה מקובצת הנז' ומנ"ל להטור דפליג. ר"י על האי סברא דאמרינן לעיל בפשיטות דאפי' תנה לי כזכי לי שתיקה לאו כהודאה ויכול לטעון תחלה זכיתי לעצמי

שוב ראיתי שנתעורר בזה הש"ך ז"ל בס"ק וז"ל אע"ג דבש"ס מעיקרא הוה ס"ל דתן כזכי והוה ס"ל דבתן נאמן מכל מקו' לענין נאמנות אף מעקרא ס"ל להש"ס דזכי לי עדיף דאינו נאמן לומר לי כוונתי דמסתמא עשה כדעת חבירו רק היכא שכיון באמת לצורך חבירו הם שוים עכ"ל. ובאמת תי' זה הוא דוחק להטור להמציא האי חילוקא כיון דתנה לי כזכי לי תרוייהו חד דינא אית להו אמנם יראה לע"ד ליישב במה שמצאתי בשי' מקובצת להר"ב ז"ל שהביא משם ר"ח שפיר' וז"ל דאמר תחלה פי' קודם שיגביהנה אמר לעצמי אני מגביהה כדי שאזכה בה אני עכ"ל. הרי דר"ח ס"ל להדיא דאף לפי קס"ד שתנה לי כזכי לי אינו נאמן לומר אם לקחה בשתיקה שכוונתי היתה לעצמי לזכות בה משום דשתיקה כהודאה. אלא כשטוען שבפי' אמרתי קודם שאגביה אותה שלעצמי אני מגביה ולא על פי דבורו הגביה סתם אם כן איפה בסברא זו של ר"ח וכפירושו קאי הטור ז"ל

ואיך שיהיה עלה בידנו לפ"ז דר"ח והטור פליגי אהאי דינא דהרשב"א ז"ל דקא יליף ליה ממציאה לפי שטתו ופירושו ז"ל גם הרמ"ה הובא בשיטה מקובצת כתב וז"ל א"ל זכי לי לא מצי האיך למזכי בה לנפשיה מיהו אי מקמי דאגבהה אמר לא ניחא לי למזכי בה בדילך אלא לנפשאי אי זכי בה טענתה טענה דהא אפיק נפשיה משליחותיה יראה דקאי בשיטת ר"ח והטור ז"ל ואף דאנן לא נפקא לן לענין דינ' בזה דאנן בתריה דמרן גרירנן שפסק כהרשב"א ז"ל מ"מ לכאורה יראה דבמקומות שנוהגי' לו' קי"ל אם עבר הרואה את המציאה ותפס מרשות המגביה וכן אם עבר המלוה שנשתלחו המעות לו ותפס מרשות השליח יכולים לומר קי"ל כר"ח והטור והרמ"ה וכסברת הרמב"ם ז"ל וסייעתיה דאית ליה דתפיסת ספק בפלוגתא דרבוותא הויא תפיסה וכמו שנבאר לקמן בס"ד

אמנם אחר העיון יראה דהא ליתא דאם כן לפ"ז קשה על מרן ז"ל שפסק להאי דינא דהרשב"א בסימן נ"ח איך לא פירש להדיא גבי מציאה בסימן רס"ט דאם אמר זכי לי יכול לטעון ולומר לצרכי הגבהתי תחלה ולאפוקי מס' הטור ויותר יגדל התימא על מור"ם ז"ל בסימן פ"ג שפסק להאי דינא דהרשב"א ואלו גבי מציאה בסימן רס"ט פסק להאי דילא דהטור בסתם ולא פסק כהרשב"א דפליג על הטור במציאה וס"ל