מר ואהלות רסה

שקדם וגבה מעות אפי' מעצמו זכה לעצמו ובלוה ולוה ואח"כ קנה אפי' תפס מטלטלין בלא דעת הלוה זכה לעצמו ע"ש בב"י שדין זה הוא מוסכם לדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרמב"ן והרשב"א עיין בהש"ך ס"ק י"ד

שוב ראיתי שבא הדבר מבואר להדיא בתשו' הרשב"א ח"א סי' אלף ורכ"ז שכ' להדיא דה"ט דאמרינן גבי קדושין שאם נתן לה סלע בתחלה לשם פרעון וחזר ואמר לה לשם קדושין שיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי לשם פרעון והיא. ראיה השניה שהביא הרשב"א בחלק ב' לדינו ונביא אותה לקמן בס"ד וז"ל לפי שאפילו לא אמר לה לפרעון ומסר לה סלע בפקדון או להוליכו אצל אחד וקבלתו היא דרך שתיקה אפ"ה יכולה היא לומר שלא לדעתך קבלתיו אלא לדעת פרעוני והוא שהגיע זמנה של מלוה ולא עוד אלא אם קדמה ותפסה מעצמה משלו קדמה וזכתה עכ"ל. ועפ"ז תמיהא לי עמ"ש הרדב"ז ח"א סימן קצ"ח שבתחלה הביא סברת הרמ"ה שהביא הטור בסימן קכ"ה שאם רוצה השליח להחזיק במעות בשביל החוב שיש לו אצל המלוה או המפקיד אינו יכול דכיון דא"ל הולך כמאן דא"ל זכי דמי או הולך ע"מ שתתנו לפ' דמי ואי מקיים תנאיה זכי ואי לא לא זכי וכאלו לא יצא מיד הלוה או הנפקד ואחר כך הביא הר' תשובה זו של הרשב"א בשם יש מי שכתב בקוצר וסיים וכתב דודאי הרמ"ה פליג אהאי דינא דהרשב"א דכד דייקת שפיר תשכח דכ"ש הוא וכו' וזה טעם ברור וכו' ואותה תשובה איני יודע מי שנאה ומהך דמציאה אין ראיה כלל לדעתי וכו' עד סוף לשונו עש"ב. וקצרה דעתי להבין דבריו דהאי ק"ו אית לה פרכא דשאני התם שאם נתבטלה השליחות וחזר בממון להיות אצלו בפקדון ברשות המשלח אינו יכול לתפוס מעצמו ממון המשלח בשביל חוב שיש לו אצל המלוה שהמשלח אינו חייב לו כלום ואפי' אין לו נכסים אחרים למלוה והחוב ברור דוקא כח ב"ד יפה שמוציאין מזה ונותנים לזה מדר"נ אבל הוא אין לו כח מעצמו לתפוס ממון אחרים בשביל חוב שיש לו אצל המלוה של המשלח משא"כ בנדון הרשב"א שאף שנעשה פקדון אצלו יכול לתפוס שלא מדעת המשלח ולזכות בו בשביל חוב שיש לו אצלו ומה שסיים וכתב שהרשות בידו ליתנו לכל מה שירצה מבעלי חובותיו היינו דוקא אלו היה תפוס בממונו המשלח אבל עכשיו שהשליח הוא תפוס יכול לזכות בה לעצמו אף בלי דעתו וכמו שנתבאר לעיל משם הראשונים ומכללם הרשב"א דאיהו מאריה דהאי דינא שכת' הכי להדיא בתשו' ואף שכתב הב"ח הביא דבריו הש"ך ז"ל בס"ק כ"ג דלסבר' הרמ"ה נ"מ אם היה חייב המלוה גם לאחרים דכיון דלא זכה בהן השליח וכאלו לא יצא מיד הלוה או הנפקד א"כ כל בעלי חובות חולקים בשוה היינו היכא שרוצה לתפסם בשביל חוב המלוה כיון שלא זכה בהם המלוה שחזרו אצלו פקדון גם השליח לא יזכה בהם אבל היכא שהוא תפסם בשביל שיש לו חוב שיש. לו אצל המשלח גופיה זכה בהם ואין בשעה שלקחם לעשות שליחותו של ראובן אינו יכול שאר ב"ח של המשלח יכולים לחלוק עמו כיון שכבר קדם וגבה לעצמו ודו"ק

ושוב ראיתי שבא הדבר מבואר להדיא בתשו' מהרי"א סימן ש"ך שהבין בפשיטות דלדעת הרמ"ה ז"ל נתבטל השליחות והוי פקדון אצלו יכול לתופסו בשביל חוב שיש לו אצל המשלח וקא יליף לה מהאי דינא דהרשב"א ז"ל באופן דפשיטא ליה דהרמ"ה מודה לדין הרשב"א יעש"ב

אמנם ראיתי לו להרדב"ז שסיים וכתב וז"ל ולה"ט נמי אין טעין שמעון שקודם שבאו המעות לידו וכו' או שיש עדים וכו' מהטעם שכתבנו עכ"ל. ולכאור' יראה ש שכוונת חילוק הרב ז"ל דהיכא שטוען שאני כוונתו היתה בשעת לקיחה לזכות לעצמי אף שהוא קבל בשתיק' מה שתפס תפס אבל היכא שמודה שכוונתו היתה אח"כ להחזיק בהם ולזכות לעצמו מן הטעם שכתב לעיל לפי סברת הרמ"ה דהוי אצלו כפקדון וכן יראה קצת מתחלת דבריו באותה תשובה שכתב ואם יטעון שמעון שקודם שבאו לידו המעות לא קבלם אלא לעצמו לבד ולא להיתומה אעפ"י שבשעת הקבלה קבל סתם ישבע על זה או יקבל חרם סתם כי בשעה שקבלם לא קבלם אלא לעצמו ועפ"ז אפשר למצוא ישוב למה שהקשינו עליו דס"ל להרב ז"ל דה"ד היכא שבשעה שתפס כוונתו היתה לתפוס בפרעון חובו הוי תפיסה אף שלא מדעת הלוה אבל היכא שבשעה שקבל אותם כוונתו היתה. לעשות שליחותו של. ראובן ועכשיו רוצה לחזור בו ולתפסם בעבור חוב של המשלח חוזרים אצלו המעות בפקדון ואינו יכול לתופסם עכשיו בדבור בעלמא כיון שאינו עושה עכשיו תפיסה בידים לשם פרעון שכבר הוא תפוס ועומד הוי כפקדון והוי כאלו לא יצא מיד ראובן וכאלו הם מונחים ביד ב"ד וכמ"ש שם הרב ז"ל ובאמת שאף לפ"ז עדיין יש להקשות עליו דמנ"ל הא דכיון שהוא תפוס ועומד אף דהוי אצלו כפקדון יכול לתפסם בדבורא בעלמא ולומר הריני זוכה בהם לעצמי בפרעון חובו ותו קשיא לי עליו טובא א"כ היתה כוונתו בחלוקו גם הרשב"א מודה להאי דינא דאינו יכול לזכות לעצמו וכמו שהביא ראיה ממ"ש בגמ' על מתניתין דמציאה אי אמרי' גבי מציאה חן כזה שאומר דאמר תחילה כלומר כשטוען המגביה לא לזכות בה לעצמך כמו שאמרת נטלתיה אלא נטלתיה תחלה לזכות לעצמי וכ"כ להדיא מהרי"א בסימן ש"ך לסב' הרשב"א דמיד שמודה שכיון לזכות למלוה אינו יכול עכשיו לחזור ולעכבם בעבור חוב המשלח שכבר זכה המלוה ואין לדחוק ולומר שלפי שהרב ז"ל מצא האי תשוב' בקוצר בשם ויש מי שכתב דילפי האי דינא ממתני' גופה דאמרינן ראה את המציאה ואמר לחבירו תנה לי ונטלה ואמר זכיתי בה זכה בה ולא ממה שפירשו עלה בגמ' דאמר תחילה הבין דכוונת. יש מי שכתב שאף עכשיו יכול לחזור ולזכות לעצמו כמו דמשמע מפשטא דמתני' גבי מציאה דלא אמר תחלה דאיך הרב ז"ל דכל רז לא אניס ליה לא