מר ואהלות רסב

המקבל מתנה במסירה זו והוי כאלו אמר זכה להדייא ונתרצה התובע שמעון ומשך אדעתא דהכי שבתי וראיתי שסבר' זו במחלוקת היא שנויה גבי עבד דאמרינן ביה תן כזכי דמי ואינו יכול לחזור בו שהרא"ש והר"ן גם ר"ת והרשב"א בחי' פ"ק דגטין ס"ל דהא בהא תליא כיון שאינו יכול לחזור בו ממילא יצא העבד לחרות בה שעת' וזכה בעצמו ואפי' אם מת האדון קודם שיגיע הגט שחרור לידו אמנם הרי"ף בפ"ק דגטין והרמב"ם בפ"ו מה' עבדים ס"ל דאף שאינו יכול לחזור בו אפ"ה לא יצא העבד לחרות עד שיגיע הגט לידו ואם מת האדון לא יתנו לאחר מיתה וא"כ אנן דקי"ל כס' הרי"ף והרמב"ם ז"ל ה"נ בנ"ד י"ל דאף שלא יוכל לחזור בו הנתבע בנתינ' זו מפשר' שקבל על עצמו לתת מתנה זו לבנו אפ"ה לא זכה בנו במתנה זו עד שתגיע לידו ואם כן יכול התובע שמעון לחזור ממתנ' זו לבנו בשביל תביעתו אלא שיזכה הוא בה לעצמו

אמנם ראיתי להר' לח"מ שהקש' על ספק הרמב"ם ז"ל כיון דס"ל דתן כזכי אפי' במתנה למה בזכי אפי' לא יגיע הגט לידו משוחרר ובהן בעינן שיגיע הגט לידו ותי' דאף ע"ג דתן הוי כזכי לענין שלא יוכל לחזור בו אבל מדאפקיה בלשון נתינה רצה לומר עד שיגיע הגט לידו הוי גט אע"ג דזכות הוא לו א"כ איפה בנ"ד דלא אמר לשון תן להדיא אלא מן הסתם דדיינינן ליה כזכי י"ל דאפי' הרי"ף והרמב"ם מודו שכוונתו במסירתו מתנה זו ליד התובע שיזכה בה בנו מעכשיו אפילו קודם שתגיע לידו

עוד יראה לחלק באופן אחר בנ"ד מההיא דהעבד דשאני התם ה"ט דאמרינן דעתיה בהכי שלא יזכה בעצמו עד שיגיע הגט לידו משום דיש לו נפקותא בזה שלא ליתנו לאחר מיתה אבל הכא בנדון דידן לא שייך ה"ט דאפילו מת הנתבע קודם שתגיע המתנה ליד בנו של שמעון עדיין הפשרה במקומה עומדת שכבר זכה שמעון במתנה זו לבנו לפרעון תביעתו וכיון דלית ליה נפקותא והנאה לנתבע בזה בודאי אמרינן שדעתו שבמסירה זו יזכה בה בנו מעכשיו ותסתלק תביעתו ממנו לגמרי ואית ליה הנאה בזה שאינו יכול לחזור בו התובע ולבטל זכיית בנו כדי בו לחזור בו מפשרה לדין: שוב ראיתי שדברי הרמב"ם ז"ל צריכין אצלי | תלמוד שהרי בפ"ד מה' זכיה בתחלה פסק שאם א"ל לשליח זכה במאה זוז לשמעון או תן מאה זוז לשמעון אינו יכול לחזור בו אבל אם. א"ל הולך יכול לחזור בו שיגיע המאה ליד שמעון וסיים וכתב הלך לו במאה זוז שנשתלחה עמו להוליכם לשמעון ובקש שמעון ולא מצאו יחזור לראובן וכו' ואם מת ראובן בחיי שמעון יתן המאה לשמעון או ליורשיו שמצוה לקיים דברי המת. וכתב ע"ז הרב המגיד וז"ל פשוט הוא שדבריו דוקא כשאמר ראובן ללוי הולך יראה להדיא דס"ל להרמב"ם גבי מתנה דתן כזכי שאם מת הנותן זכה המקבל מן הדין כמו זכה ולא משו' מלד"ה וכן נמי אם מת המקבל בחיי נותן נמי זכו בה יורשיו של המקבל ואם כן צריכין אנו להבין דעתו של הרמב"ם דמנ"ל האי חלוקא ומה חילוקא איכא בין תן דמתנה לתן דעבד ותו קשיא לי דמדברי הרמב"ם גבי עבד יראה דהאומר תנו ומת לא יתנו לאחר מיתה ואפי' משום מצוה לקיים דברי המת לא מחייבינן ליורשים אלא דוקא באומ' שחררו פסק הרמב"ם שם דכופין היורשים לשחררו ויראה דס"ל כס' ר' דאית ליה בהירושלמי ופליג על רבנן דאית להו דהאומר תנו כאומר שחררו. ועיין בהר"ן ז"ל שהביא האי פלוגתא דר' ורבנן של הירושלמי הנז' ואלו גבי מתנה ס"ל דאפילו אומר הולך לפ' ומת יתנו לאחר מיתה משום מלד"ה

ולכאורה עלה בדעתי ליישב דעת הרמב"ם ולומר דס"ל שדוקא גבי עבד שגופו קנוי להאדון אינו קונה גופו בלישנא דתן עד' שיגיע הגט לידו אבל לגבי מתנה כיון שאנו אומרים שאין יכול לחזור בו ממילא זכה המקבל מתנה אף שלא הגיעה לידו אבל עדיין קשה דאמאי גבי עבד אפי' בלשון תנו לא אמרינן ביה מלד"ה וגבי מתנה אפי' לשון הולך אמרינן ביה מלד"ה ותו קשיא לי על דעת הרמב"ם בדינא דמתנה שהרי עקר הכרחו של הרי"ף דקאי כס' הרמב"ם גבי' עבד בהאי חילוקא ממאי דתנן התם אח"כ בספ"ק דגטין שהאומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה ושזה דייק הרי"ף ז"ל דלחזרה הוא דזכין לו לעבד אבל מיפק לחירות לא נפיק עד דמטא גיטא לידיה א"כ יראה דלסברת הרי"ף והרמב"ם מתני' דאומר תנו מיירי במוסר מיד ליד. ופליגי על רש"י ור"ת והרא"ש עי"ע. וא"כ סיפא דמתני' דמסיים ותני תנו מנה לפ' ומת יתנו לאחר מיתה איירי בהכי נמי שמוסר ליד השליח המנה ואפ"ה פריך על זה תלמודא והא לא משך ובמה קנה המקבל מתנא ומחמת קושיא זו אוקי לה רב זביד בבריא ובמעמד שלשתן ורב פפא אוקי לה בש"מ שדבריו ככתובין ומסורין דמו והשתא לפי סברת הרמב"ם דתן כזכי במתנה לגמרי שאינו יכול לחזור בו ואף לאחר המיתה זכה המקבל מן הדין א"כ מאי קא פריך תלמודא והא לא משך והוצרך לשנויי והא מתניתין איירי במסר ליה השליח ואמר הכי דומיא דריש' גבי עבד. לסברת הרמב"ם ומה שנלע"ד ליישב בדוחק ולומר דס"ל להרמב"ם דרישא דתנו דתנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי איירי בתרתי בין כשמוסר מיד ליד השליח בה שעתא בין כשמראה לו להשליח וציוה ליתנו ושליח לא נטלו אלא לאחר מיתה וכמו שפי' הר"ן בשם ר"ת שמפרש המתני' בהכי שאינו מוסר מיד ליד אמנם לסב' הרמב"ם י"ל שהוא מפרש מתני' איירי בתרי גווני ואם כן סיפא דקתני מנה לפ' ומת יתנו לאחר מיתה איירי נמי בתרי גווני בין כשמוסר מיד ליד בה שעתא בין כשמראה לשליח בלבד ומנהו ליתן לו ועל זאת החלוקה לבד הוא דפריך בגמרא והא לא משך והוצרך לשנויי אבל על חלוקת כשמסר