מר ואהלות כה

ב' סככים וכמו שכן דקדק מדבריו הגאון בעל מגן דוד ע"ש או דבריו אינם מוכרחים

תשובה קודם שנבא לפרק נגמר הדין אציע פניך המשנה והגמ' שם דף ט'העוש' סוכתו תחת האילן וכו' אמר רבא ל"ש אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו וכו' כשרה וכו' מאי הוי הא קא מצטרף וכו' אמר רב פפא בשחבטן וכו' מאי למימרא וכו' ופרש"י חבטן השפילן וערבן ואינם נראין בעין וכו' דמדאורייתא אורייתא כל מילי בטלי ברובא וכדתנן אם היה הסכוך רבה מהם כשרה עש"ב וכתבו התו' בד"ה הא קא מצטרף וכו' ואם הסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי שצלתה מרובה וכו' לא מסתבר שתפסל וכו' כיון דאם שתלת וכו' והא דלא משני כגון דבלאו פסול צלתה מרובה משום דא"כ מאי למימרא דהשתא נמי וכו' קא פריך מאי למימרא וכו' עכ"ל: ולכאורה דבריהם תמוהים במ"ש משום דא"כ מאי למימרא וכו' דהא כתב הרא"ש ז"ל בשם ריב"א דאף בכה"ג פסולה וכתב הטעם משום שהרי הצל מן האילן ולא מן הסוכ' שאם נטל סכך הסוכה אכתי איכא מצל האילן וכו' עש"ב. וא"כ איכא חדושא רבא בהאי שנוייא ואתי לאשמעינן לאפוקי ס' ריב"א ודעמיה ואין סברא לו' דכן ס"ל להתו' שסברא פשוטה היא שכשרה ולא צריך התנא לאו' ולא חשו כלל לס' ריב"א ולריב"א הדבר בהפך דאדרבה פסולה בכה"ג והוי מחלוקת מקצה לקצה וע"ק דלישנא דהעושה סוכתו דקתני מתני' משמע שעשה סוכה כהלכתה דהיינו צלתה מרובה וכמ"ש הר"ן ז"ל ע"ש: ועל זה בא רבא לחלק ואמר ל"ש וכו' ומקשי מאי הוי וכו'. ועוד דלכאורה אין דבריהם מובנים במה שסיימו דהשתא נמי קא פריך מאי למימרא דמי לא ראה גמרא ערוכה לפניו ומה הוצרכו לחזק קושייתם בזה וכמעט שהם דברים תפלין מבלי מלח ועל כן הנ"ל בכוונת דבריהם שחדא מתרצת חברתה כי בודאי הגמור אסוקי אדעתייהו ס' ריב"א דפוסל בכה"ג והם לא ס"ל כותיה בהאי דינא וא"כ אלו ישנו הכי הו"ל לתלמודא להקשות מאי למימר' ולישני מהו דתימא דהסברא כס' ריב"א קמל"ן דלא כריב"א וא"כ מנ"מ בהאי תי' דהא כבר פריך ומשני כה"ג בתלמודא והיינו דסיימו בדבריהם דהשתא נמי פריך מאי למימרא והוצרך לשנויי וא"כ גם לפי דברינו צריך להקשות מאי למימרא ולשנויי לאפוקי ריב"א וא"כ שני התי' שוים וחד מנייהו נקט בתלמודא וה"ה אידך כנלע"ד ליישב דברי התו' איך שיהיה מוכח מדברי התו' דלא התירו כשצלתה מרובה וכו' אלא דוקא כשהאילן חמתו מרובה מצלתו דאם איתא דמכשירין כשצלתה מרובה וכו' אף אם האילן מרובה צלתו מחמתו א"כ למה הוצרכו לו' הא דלא שני הכי משום דא"כ מצי למימרא הא בלא"ה ליכא לשנויי הכי בהכרח משום דא"כ אפי' באילן שצלתו מרובה כשרה בכה"ג שצלתה מרובה ואיך אמר הכא ל"ש וכו' אלא ודאי נראה בפשי' לדעת התו' דאפי' אם היתה צלתה מרובה וכו' אם האילן צלתו מרובה וכו' פסולה וכן מבואר בטור להדייא דאם האילן צלתו מרובה וכו' בכל ענין פסול' אפי' אם הסוכה צלתה מרוב' מחמתה וכן דעת הרמב"ן ז"ל וכמעט דליכא מאן דפליג בזה

ומהתימא מהרב לח"מ שכתב לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דא דאפילו אם האילן צלתו מרובה מחמתו אם הסוכה צל תה מרוב' מחמתה כשרה דאיך ייחס סברא זו להרי"ף והרמב"ם מחמת דקדוק קל שדקדק בדברי הרמב"ם ויעשה פלוגתא חדשה בין הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטו' והרמב"ן והרי הרא"ש והטור והרמב"ן כתבו בפשי' דאם ם האילן צלתו מרובה וכו' דפסולה הסוכה בכל ענין אף אם היא צלתה מרובה מחמתה ולא הזכירו אפי' ברמז דהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל הכי כמנהגם בכל מקום ובפרט שהם עמודי ההוראה ובפרט הרמב"ן בספר המלחמות כמה טרחות טורח ליישב דברי ההלכות ודוחה דברי המאור ואיך הכא פוסק בפשיטות דפסולה ולא חש לדברי הרי"ף והרמב"ם גם מרן בש"ע פסק כהטור והרא"ש דפסלי בכל ענין ולא אסיק אדעתיה דהרי"ף והרמב"ם פליגי עליה דהרא"ש ומכשרי ומכ"ש לפי מנהגו דבמקום דשוו יחד הרי"ף והרמב"ם פוסק כוותייהו נגד הרא"ש והתו' ואיך הכא פסיק ותני דפסולה ולא חש להביא דעת הרי"ף והרמב"ם אלא ודאי דמזה מוכח דכולהו מודו דאפי' להרי"ף והרמב"ם פסולה אם האילן צלתו מרובה וליכא מאן דפליג בזה דלא כהרב לח"מ ז"ל ומה שהקשה דאמאי לא הוזכר בדברי רבי' דכשהאילן צלתו מרובה וכו' אעפ"י שהסכך וצלתו מרובה וחבטן פסול י"ל דס"ל לרבי' דהא דקאמר במתני' העושה סוכתו תחת האילן משמע אפי' עשה סוכה כהלכתה דהיינו צלתה מרובה וכו' וכדכתבינן לעיל משם הר"ן ז"ל וכיון דקתני נמי כאלו עשאה בתוך הבית ש"מ דאיירי באילן שצלתו מרובה מחמתו וכי היכי דאם עשה סוכה כהלכתה דהיינו צלתה מרובה וגם הבית צלתו מרובה ואפ"ה פסולה ה"נ אם עושה אותה תחת האילן אפי' הפרידן ולא ערבן עם סכך הכשר פסולה מתרי טעמי חדא משום מחובר וחדא משום שני סככים ואפי' היכא דליכא משום ב' סככים וכגון דליכא עשרה בין האילן לסוכה אפ"ה פסולה משום מחובר ואם עשאה בבית בכה"ג דליכא ב' סככים אפ"ה פסולה משום תעשה ולא מן העשוי דהא סתמא קתני פסולין דאילן ודבית והני אמוראי דפליגי בגמ' לא פליגי אלא כמה יהא בין סוכה לסוכה ולא קאמרי' נמי וכמה יהא בין סוכה לאילן משום דהני בכל גוונא קתני פסולי דידהו דבפחות מעשרה נמי פסול באילן משום מחובר ובבית משום תעשה ולא מן העשוי וכמ"ש להדיא הגאון מהרש"א בדף יו"ד בתו' בד"ה פורס עליה סדין וכו' עש"ב וא"כ זהו שסתם הרמב"ם וכתב העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית דאיירי בסוכה כהלכתה ובאילן שרוב צלתו דומיא דבית וכי היכי דבבית איך שיהיה פסולה ה"נ באילן אפי' הפרידן מהסכך הכשר והשתא הוי שפיר הרמב"ם כהרא"ש והטור והרמב"ן וליכא פלוגתא בינייהו כלל דלא כהלח"מ ז"ל זולתי לר"ת דאם הסוכה קדמה לאילן והסוכה צלתה מרובה וכו' אז אפי' האילן צלתה מרובה כשרה ופליגי הרא"ש והטור עליו וס"ל דלא שנה קדם האילן ול"ש קדמה הסוכה ע"ש באורך ומעתה יתבאר לך שמ"ש הש"ע שי"א שאם האילן וכו' לאו למימרא דדין זה תלוי בפלוגתא אלא מ"ש וי"א וכו' לאפוקי ממ"ש אח"ך