מר ואהלות רנח

על היורש להפקיע זכותו כיון שהוא קרוב לו ואיך זכה המקבל בפירי לאחר מיתה בעדות זו של הקרוב ליורש הא נמי ל"ק כלל דהא כבר כתב מרן בסימן ר"ט דהיכא דנתן גופא מהיום ופירי לאחר מיתה ושייר פירי לעצמו דאין ליורשיו כלום בפירי אלא א"כ פירש לי וליורשי וכ' שם הסמ"ע בשם הטור דטעמא דכיון דאין לו אלא משום דאמרינן בעין יפה שייר לעצמו לא מהני אלא לו ולא ליורשיו וכתב הירושלמי הביאו בתשובות רב בצלאל ז"ל סי' ט"ו וז"ל אמר ר' אי לא במתנה כיון שאמר מהיום מתנה גמור' ולאיזה דבר כתב ולאחר מיתה לשייר לו הפירות עכ"ל. ואם כן בודאי כיון דהוי מתנה גמורה מחיים במתנת בריא לא הוי העד שחתם אותה שעה שייך להיורש דממילא דכיון דשייר לעצמו הפירות ממילא אינו מורישם ליורשיו דכל עדות של העד אינה אלא להמקבל מתנה שלא נתן לו אלא גופא ושייר הפירי לעצמו. וכיון דשייכי לעצמו ממילא פקע היורש מזכות הפירי מכח הדין דקי"ל לי ולא ליורשי שוב דקדקתי וראיתי שאין אנו צריכים לכל זה בנ"ד דהן לו הוי צוואת ש"מ וכל כוונתו לזכות למקבל לאחר מיתה עם שאינו אמת מ"מ בשעה שנתכוון העד להעיד עליו שנתן נכסיו לאחר היה עדיין חי המצוה וכל עדותו היה בין המקבל מתנה והנותן ואותה. שעה היה כשר ובשעה שחתם השטר היה כשר דאותה שעה אינו מעיד על היורש והא שכתב מרן דאם נמצא עד קרוב בצוואה דהויא פסולה ובטלה היינו שהיה קרוב העד למקבל מתנה או לנותן או ליורש וכגון שחתם העד בצוואה זו אחר שמת הש"מ המצווה שכבר אותה שעה בשעה שחתם כבר נפלו הנכסים קמי היורשים וכגון שכתוב בשטר הצוואה ונלב"ע מגו מרעיה וכן ההיא דמהר"ם מפדווא בסימן נ"ו וכ"כ בנ"י להדייא דאין דרך לכתו' שטר הצוואה אלא לאחר שנלב"ע הנותן ע"ש וא"כ בנ"ד שכתב וחתם בעודנו יוסף חי המצווה וכל עדותו הוא על המקבל והנותן ולא על היורש הו"ל ממש כתחלתו בכשרות ואף על גב דהשתא שמת נפלו הנכסים לפני היורש ובכח עדות זו אנו מוציאין ממנו והו"ל תחלתו בכשרות וסופו אינו בכשרות הרי כתב מרן בסימן ל"ג דאם העיד קודם שנעשה חתנו ואח"כ נעשה חתנו פסול ובסימן מ"ו כתב וז"ל חתם בשטר קודם שנעשה חתנו הוא אינו יכול להעיד על כתב ידו אלא אחרים מעידין עליו כתב ידו ונ"ד חתם בשטר וההיא דסימן ל"ג איירי בעדות ע"פ וכ"כ הרב כנה"ג בתשוב' בעי חיי ח"א סי' כ"ה וז"ל וכאן שהיה בהפך שהיה רחוק לאב וקרוב לפניו ובשע' הנדר נכסי קמי יתמי רמו ופסול דהוא ליה יודע לו עדות קודם שהיה חתנו ונעשה חתנו דפסול עכ"ל

הרי שכתב ובשעת הנדר ומש"ה פסול אבל : כאן בנ"ד שחתם בשעה שהיה כשר אף ע"ג שאח"כ שבעדות זו אנו מפקיעין כח היורש כיון דאחרים באין ומעידין על חתימתו של זה שחתם בכשרות הו"ל כאלו שנים כשרים מעידין על היורש דכל עדים החתומים בשטר כאלו נחקרה עדותם בב"ד וא"כ בנ"ד הוי כמי שנחקרה עדותם בעוד הנותן חי שעדיין א אינו נוגע הענין להיורש אלא העדות בין הנותן והמקבל באופן דמצד זה דהעד קרוב ליורש לא נפסל שטר מתנה זה מכל הני טעמי דכתיבנא. . אמנם מצד דנמצאו העדים קרובים לקצת מהת"ח שהם ממקבלי המתנה לכאור' הוי השטר הזה בטל וכמו שפסק מרן בסי' נ"א וז"ל הכותב נכסיו לב' בני אדם בעדות אחת והעדים קרובים לא' ממקבלי המתנה ורחוקים לא' הרי השטר בטל מפני שהם נידון א' אלא אם כן נסתלק אותו שהעדים קרובים לו וכו' ע"ש

וא"כ בנ"ד ג"כ צריך שיסתלקו הת"ח הקרובי' להעדים ואז תתקיים המתנה בשאר ת"ח של אר"ץ וכן עשו והלכו וסלקו עצמם ממתנה זו והנרא' לע"ד לכאורה בנ"ד דאין צריכי' הת"ח הקרובים לעדים להסתלק שהרי סיים מור"ם שם וכתב ובעדות ע"פ בכה"ג כשרים להעיד לזה שאינו קרובו ואם כן גם בנדון דידן יעידו בע"פ לשאר הת"ח שאינם קרובים שלהם האמנם יש לדחות דבנ"ד לא מצו העדים להעיד ע"פ לשאר הת"ח דבשלמא בנדון מרן שם שכת' נכסיו לראובן ושמעון ופרט שמותם שפיר יוכלו להעיד בע"פ לאחד מהם שאינו קרובים אבל הכא בנ"ד שכתב נכסיו בסתם להת"ח שבאר"ץ ולא פרט את שמותם איך יעידו ע"פ שנתן לפ' ופ' הת"ח דוקא והלא לא פרט את שמותם אלא סתם קאמר לת"ח שבאר"ץ

שוב ראיתי דאין אנו צריכין לכל זה לא להסתלק ולא להעיד ע"פ לשאר הת"ח יען שבשטר המתנה כתוב לת"ח שבאר"ץ ולא כתוב לכל ת"ח שבאר"ץ ואם כן י"ל דמסתמא דעת העדים כשחתמו בשטר זה כוונתם על הת"ח שאינם קרובים להם וכמ"ש הרשב"א ז"ל ח"ב סימן רל"ו להדיא הביא דבריו הר' כנה"ג חלק ב' סימן נ"א וז"ל ודוקא כשמבואר הפיסול להדיא בשטר אבל שטר שכתוב בו בסתם וכו' דחזקה דאין העדים חותמים בשטר פסול עש"ב

הרי מבואר יוצא בנ"ד שאף על גב שהת"ח שחתמו יש להם קרובים מהת"ח לא נפסל השטר לגבי שאר הת"ח שאינם קרובים באופן דשטר מתנה זה שריר וקיים ולא עדת ביה ריח פסול כלל

כ"ד החו' פצ"י חדש אייר קצ"ח

נאום הצעיר אברהם בכמהר"ר יצחק ענתיבי זלה"ה ס"ט