מר ואהלות רנז

שהרי לא כתוב בשטר וראינו שמתאונן על מיתתו וא"כ נדון דידן לא הוי אלא כסתם מתנת חולה שנתן מהיום ולאחר מיתה ואם עמד אינו יכול לחזור בו

שוב ראיתי להר"ן ז"ל בפרק מי שמת דף רל"ד וז"ל הא דאמרינן דדברי ש"מ ככתובין ולא בעי קנין היינו היכא דלא כתוב בשטר מהיום אבל אי כתוב בו מהיום ולאחר מיתה בעי קנין דכל שמחיים הקנה לו לא קנה בדבור ולא אמרינן דסמנא דחיים קאמר וכו' וא"כ קנה המקבל מתנה אם מת הנותן ואם עמד יוכל לחזור בו וזה ברור בעיני המפ' וכן הסכימו עליו עכ"ל עש"ב ור"ל דדוקא בבריא שנתן במהיום ולאחר מיתה משמעות דבריו שגופא מהיום ופירי לאחר מיתה ואינו יכול לחזור בו אם כיון שקנו מידו ע"ז אבל בש"מ כה"ג יכול לחזור בו ע"ש וכ"כ רבינו ירוחם. הביאו בב"י בסי' ר"ן ע"ש. ולא ראיתי מי שחולק בזה וג"כ הכנה"ג בסימן רכ"ז הביא דברי הר"ן הללו ולא הביא על דבריו שום חולק וא"כ מה שהבאנו ראיה לעיל מדברי הריטב"א ע"כ דאינה ראיה כלל דמוכרח דכל כוונת הריטב"א לאשמעינן דלא נימא דכיון דכל כוונתו שלא יזכה המקבל כי אם אחר מיתה א"כ הו"ל כסתם מתנת ש"מ ודאי יש בה קנין גרע כוחה משום שמא לא נתכוון להקנותו אלא בקנין ואין קנין לאחר מיתה והמתנה בטלה אפי' אם לא עמד הנותן לזה אמר דהא ליתא דכל שאמר מעכשיו ולאחר מיתה מחיים הקנה לו ובעי קנין דבחיים לא מהני בדבור ולא אמרינן דסימנא דחיים קאמר ולא בעי קנין וכמש"ל בשם הר"ן ואדרבה כל כוונת הריטב"א הוא דאתי לאשמעי' כמ"ש הר"ן ז"ל ולא נימא הכא דאין קנין לאחר. מיתה והמתנה בטלה אלא מתנתו קיימת מעכשיו ור"ל דאם מת מתנתו קיימת כדין כל מתנת ש"מ אבל אה"נ דאפי' הריטב"א מודה דאם עמד חוזר כדין כל מתנת ש"מ ובהא לא איירי הריטב"א זהו כוונת הריטב"א בלי ספק דאי כוונתו דמתנתו קיימת מעכשיו ואם עומד אינו חוזר היכי כתב הר"ן בפשיטות להפך ולא הזכיר דברי הריטב"א שחולק בזה כמנהגו בכל המקומות שמביא דברי הריטב"א אלא ודאי כמ"ש וכ"כ בתשו' אבקת רוכל למרן ז"ל בסי' ק"ד דגם במתנת ש"מ דאם היא במהיום ולאחר מיתה צריכה קנין ע"ש. אך יש לדקדק בדבריו במ"ש אם מתנה זו היא מקצת נכסיו צריכה קנין וכו' דמשמע הא אם היתה מתנה בכל נכסיו אינה צריכה קנין וקשה דאפי' היתה בכל נכסיו בעי קנין כיון שהכא רוצה להקנות לו מהיום כי גופא מהיום צריך קנין וכמו שסיים לבסוף ויש ליישב כוונתו דה"ק אם מתנה זו היא מקצת נכסיו ר"ל דחשבינן לה כמקצת מנכסיו במה שאמר גופא מהיום ושייר פירי לאחר מיתה אבל אה"נ דאיירי במתנה זו בכל נכסיו במהיום ולאחר מיתה

ואיך שיהיה בנ"ד אפי' הר"ן מודה דהויא מתנת בריא ואינו יכול לחזור אם עמד דהא קאמר להדיא מתנה גמורה דלא למהדר מנה לעלם והויא ממש כמתנת בריא שנתן במהיום ולאחר מיתה שפסק מרן בה דגופא קני מהיום ופירי לאחר מיתה ואשמעי' דיש מתנת בריא כדין מתנת ש"מ דאינו קונה אלא לאחר מיתה ה"נ בבריא אינו קונה הפירי אלא לאחר מית' ומכ"ש לפי מה שהעיד לפני משרת המצווה הנז' שלאחר יום או יומים אחר שעשה שטר הצוואה היה שמח ואומר שלי"ת שהקדשתי כל נכסי לת"ח בגופא מהיום ופירי לאחר מיתה שכל עוד שאני חי ניזון מהפירי ואפ"ה דספור בעלמא משתעי קמי משרתו הויא עדות וכמ"ש הרב מחנה אפרים בה' זכיה ומתנה סימן א' ע"ש. וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ח מהלכות זכיה דאין צריך הש"מ לו' אתם עדי אלא כל השומע דבריו הוי עד שאין אדם משטה בשעת מיתה עכ"ל. הרי שהעיד שכוונתו של המצווה לעשות כמתנת בריא מהיום גופא ופירי לאחר מיתה באופן דנ"ד הוי כמתנת בריא במהיום ולאחר מיתה דגופא קני מהיום ואינו יכול לחזור בו ופירי לאחר מיתה

ומעתה זכינו לדין דהשתא אין לפסול ולבטל הצוואה הזאת הכתובה בשטר וחתומה בשני עדים ת"ח משום שע"א נמצא שקרוב להיורש משום דבעת שהעיד וחתם בשטר ועדיין יוסף חי ונותן אין עדותו על היורש ואינו נוגע עתה להיורש כי כל עדותו על הנותן ועל המקבל מתנה שמעיד שהקנהו מהיום גופא ואינו יכול עוד לחזור בו הגע עצמך שקם החולה מחוליו ורוצה להכחיש למקבל מתנה שלא נתן לו כלום ועומד העד ומכחישו ומחייבו העד הזה ועד האחר אשר עמו הא ודאי שמחייבים אותו לנותן . ומזכין למקבל ומי הכניס היורש בכאן דלאו עליו קא מעיד דאטו אם נתן אדם מתנה מחיים לחבירו ונמצא העד קרוב למי שהיא עתיד לירש נפסול שטר מתנה זו בשביל שעתיד לירש היורש שהוא קרובו הא ודאי לא ניתנו דברי' הללו ליאמר וכ"ת סוף סוף כיון שמת הש"מ ונפלו כל נכסיו לפני יורשיו ובחזקתייהו קיימי ובכח השטר הזה אשר ביד מקבלי המתנה הוא דפקע כוחם של היורשים והרי השטר הזה פסול לגבי היורש שהוא קרובו הא ל"ק כלל וכלל דהכא בשעה שחתמו העדים בעוד יוסף המצווה חי הם הוו כשרים דכל עדותם אותה שעה בין המקבל והנותן ואיהו על היורש ומעת שחתמו בשטר הוי כמי שנחקר' עדותם בב"ד דהכי קי"ל דעדים החתומים על השטר הוי כמי שנחקרה עדותם בב"ד דמי וכמ"ש כ הב"י בסי' מ"ו ע"ש וא"נ לאו עכשיו הם מעידים על היורש אלא השטר לראיה בעלמא לגלות הדבר לכ"ד כיצד היה ומעיקרא בכה"ג לא הוי נפולו הנכסים קמי היורשים שכבר קדם וזכה המקבל מתנה ולא דמי לנדון מהר"ם מפדווא בסימן נ"ו דהתם במתנת ש"מ איירי דאם עמד חוזר דהשתא הוי כל העדות על היורש עש"ב לא כן בנ"ד דהוי מתנת בריא דאם עמד אינו חוזר וכדכתי': וכ"ת אכתי לגבי פירי שלא הקנם לו אלא לאחר מיתה נפלו קמי יתמי וא"כ לגבי פירי הרי העד מעיד להפקיע כח היורש ואיך יוכל להעיד