עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryמר ואהלות

מר ואהלות רנו

Mor Va-Ahalot 256 · מר ואהלות · free full Hebrew text

Open in the reader →

עוד שלא נגע אינו נדבק בו החולי ושפיר יוכל לשמור עצמו וכיון דהחולי משמיא ולא גירי דידיה דמשכיר שפיר יוכל המשכיר לו' הא ביתא קמך ושב ושמור את עצמך באיזה אופן שיהיה כנלע"ד ברור

נאום אבי"ע ס"ט

שאלה ל"א

מעשה שהיה באר"ץ יע"א שיצא שטר צוואה של ש"מ וז"ל ואחר ההוצאות וכו' שאר נכסי שימצאו לי תחת כל השמים בין קרקעו' בין מטלטלין בין חפצים בין מעות בעין בין חובות בין בשטר בין בע"פ הכל הוו עלי סהדי שמעתה ומעכשיו הרי הם קדש לה' לת"ח שבאר"ץ ות"ח הנז' יקראו בכל השנה בכל הישיבות לעילוי נשמתי ועוד אמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני במעכשיו על צד היותר טוב ומועיל בין לצורך הקנאה בין ליפוי כח שבעולם וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ויפוי כח ותנו ביד הת"ח שבאר"ץ איך אני נותן להם מתנה גמורה מעכשיו ולאחר מיתה ברצון נפשי ובדעת שלימה וחפיצה בלי שום אונס וכו' ואני מתחייב חיוב גמור מעכשיו ולאחר מיתה למתנה הנז' וכולם נתתי אותם בקנין המועיל לכל דבר ודבר הקרקע והמטלטלי' הקניתי אותם להם בק"ס ואגב ד' אמות קרקע שנתתי להם במתנה גמור' נתתי להם כל המטלטלין וכל המעות והחובות וכך אני אומר קנו לכם אינהו וכל שעבודייהו וכדי שיזכו הת"ח שבאר"ץ בכל מה שאקנה או ארויח אחרי זאת עד יום פקודתי בין קרקע בין מטלטלין בין מעות בין חובות אני מתחייב בחיוב גמור ומשעבד נכסי מעכשיו ולאחר מיתה הכל יהיה לת"ח שבאר"ץ במתנה גמורה ובמעכשיו ולאחר מיתה באופן שבכל לשון של זכות ויפוי כח בין בלשון הקנאה בין בלשון חיוב בין בלשון הקדש בין בלשון מתנה באיזה אופן וצד של זכות המועיל לזכות הת"ח שבאר"ץ בכולם הקדשתי והקניתי ונתתי להת"ח שבאר"ץ מתנה גמור' וכו' ומפורסמת לכל מתנה לעלמין מתנה בלי שום שיור ותנאי כלל כתבוהא וכו' דלא ליהוי כמתנה טמירתא דלא כאסמכתא וכו' ואני מקבל עלי סברת הפוסק המקיים מתנה זו כמש' מפי הגבורה אפי' יחיד נגד רבים וכנגד מרן הקדוש ב"י ורצוני שתהא מתנה זו קיימת לעולם ותהיה יד המקבל המתנה על העליונה ויד המערער על התחתונ' ויען שאיך שאנן סהדי מן הת"ח שלוקחים קצבה בישיבה הנה כי כן מודים אנחנו שאיך סלקנו עצמנו מהנאת מתנה זו מכל וכל וגלינו דעתינו למקדיש שמתנה זו לשאר הת"ח חוץ ממנו אנחנו וקנינא מידו של הנותן בקגו"ש וש"ח וכו' ובדקנו אותו כדין על הן הן וכו' ודעתו צלולה ונכונה ומיושבת והיה זה וכו' ושריר וקיים ונמצא שאחד מהעדים החתומים בצוואה זו קרוב להיורש של המצוה וגם יש מהת"ח שהם קרובים לעד הנז' וא"כ ראוי לידע אם יש במתנה זאת ממש או נתבטלה מחמת העד הקרוב ליורש חתום בה וגם צריך לידע אי מתנה זו הויא כמתנת ש"מ דאי עמד חוזר ועל הכל יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה

תשובה לכאורה נראה מתחלת לשון השטר שהוא מצוה מחמת מיתה ובמצוה מחמת מיתה קי"ל דאף אם שייר ובקנין אם עמד חוזר דכל כוונתו שלא לזכות המקבל מתנה כי אם לאחר מיתה וכיון שכן ממילא שטר צוואה זו בטלה כיון שע"א קרוב ליורש ואפי' שיש עד א' בנ"ד בע"פ מ"מ אינו מצטרף עם עד האחר החתום בשטר וכמו שמבואר בח"מ סימן ל"ו ע"ש שסתם מרן בשלחן ערוך כמאן דסבירא ליה דהדבר תלוי בנתכוון להעיד ואינו צריך שיעיד בב"ד

האמנם כד מעייננן שפיר נראה בנ"ד דהויא מתנת בריא ואם עמד אינו חוזר שהרי בתחלת השטר ובסופו כתוב מעכשיו ולאחר מיתה כמה פעמים וגם כתוב מהיום ולאחר מיתה שפירושא גופא מהיום ופירי לאחר מיתה וכן כתוב מתנה גמורה וכו' דלא למהדר מנה לעלם דמכל זה מוכח דהויא מתנת בריא ואם עמד אינו חוזר וכמ"ש הריטב"א ז"ל הביאו בב"י בסי' ר"ן וז"ל דמתוך הצוואה אני דן שהיא כמתנ' מהיום ולאחר מיתה שהרי קנו מידו בקנין במעכשיו וכו' ואפי' שכתוב בתחלתו שצוה מחמת מית' ושנתן מתנותיו לאחר מיתה אין השם ההוא מוצאו מידי עכשיו הכתוב בסופו ואנו מצריכין שניהם והם מתנה מהיום ולאחר מיתה ואינו דומה וכו' הא כל שפי' מעכשיו מתנתו קיימת וזה פשוט עכ"ל והרואה יראה דנ"ד עדיף מנדון הריטב"א שהרי כתוב להדיא מהיום ולאחר מיתה וגם כתוב להדיא מתנה גמורה דלא למהדר מנה לעלם וקנו מידו על זה ואם כן מ"ש מרן בש"ע בסימן ר"ן ס"ט וכן אם כתב כל נכסיו ומפרש שנותן הכל מעכשיו ומקני לו מחיים הרי היא כמתנ' בריא או שקנו מיד הנותן קנה הכל ואינו יכול לחזור בו עכ"ל א"כ כ"ש בנ"ד ששייר שנתן גופו מהיום ופירי לאחר מיתה שהרי כתב לו מהיום ולאחר מיתה שעל כורחין שה"פ גופא מהיום ופירי לאחר מיתה וקנו מידו על זה דאם עמד אינו חוזר ולית ליה כי אם פירי ואע"ג שכתב הש"ע שם דהמצווה מחמת מיתה אפי' כתב בכל מיני ההקנאות יכול לחזור בו הרי כתב סיים. מור"ם שם מיהו אם פירש להדיא שנותן במתנת בריא מעכשיו וקנו מידו קנה ועוד דכ"ש בנ"ד מעיקרא לא הוי מצוה מחמת מיתה שהרי כתב שם מרן אבל אם פירש מחמת מיתה וכו' אלא אפי' לא פי' אלא מדבריו שהוא נותן מחמת מיתה כגון שמתאונן על מיתתו עכ"ל ובנ"ד מלבד שלא פירש שהוא נותן מחמת מיתה אלא אפי' נראה מדבריו ליכא