מר ואהלות רנה

פסק בפשיטות אפי' בדבר שאינו ראוי ליחלק לגבי בכורה הבכור נוטל פי שנים בריוח וא"כ כ"ש שכירות בתים דחלקו הוא שמרויח וראוי לחלק אבל מה שעומד לנגדי הוא מה שראיתי בתשוב' כ"י למהר"ם ן' חביב שכת' וז"ל דנהי דלגבי כתובת אשה ומזונות שגוב' משכירות הבתים מ"מ אין נוטל בהם פי שנים דלגבי הבכור שכירות הבתים ראוי מקרי עכ"ל. אבל באמת שדבריו תמוהים מאד לע"ד חדא דהא ודאי הבתים ראויים ליחלק מקרו ד"מ שהיה בחצר ג' או ארבעה בתים וזה הבכור עולה לחלקו ב' או ג' בתים כפי הקראריט ויוכל לברור חלקו וא"כ שכר חלקו הוא נוטל כדין ב' שהטילו לכיס זה מאה וזה מאתים דנוטל כל א' לפי מעותיו וכדפסק מרן ז"ל ואפי' את"ל דהבתים אינם ראוים ליחלק מקרו מ"מ הרי כתב מהר"י אדרבי להדיא משם המרדכי וז"ל ולא דמי לשור לחרישה משום דהתם אדעתא דהכי נשתתפו אבל לגבי בכור דליכא ה"ט כל א' נוטל כפי חלקו וגם במרדכי בפרק מי שהיה נשוי תירץ שאני בכור דמן השמים הקנו לו ויש לדמותו להא דאמרינן לקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו זה נוטל לפי מעותיו וכו' לפי שלא נשתתפו מתחלה לרצונם הרי לך אפי' שור לחריש' דקי"ל בעלמא דחולקין בשוה מ"מ בבכור ופשוט אמרינן דכל אחד נוטל לפי מעותיו עכ"ל עש"ב. וא"כ קש' מה יענה מהר"ם ן' חביב בדברי המרדכי הללו וגם מזה קש' על מהרשד"ם שהשוה דין בכור ופשוט לדין שותפין דעלמא ולא ראה דברי המרדכי הללו שנתן עדיפות בבכור ופשוט משותפין דעלמא. ולע"ד אלו ראה מהר"ם בן חביב תשוב' זו של מהר"י אדרבי בשם המרדכי לא היה פוסק דשכירות הבתים ראוי מקרו ובכה"ג אין הפשוט יוכל לו' קי"ל כמהר"ם ן' חביב ז"ל כנלע"ד ברור: נאום אבי"ע ס"ט

שאלה ל'

ראובן ששכר בית משמעון ונתן לו השכירו' ו בתורת מוקדם ובתוך הזמן היה מגפ' בעיר ובני שמעון הוכו במגפה לתפ"ץ והוכרח ראובן לברוח כי הוא חולי המדבק ותובע השכירות שנתן בתורת מוקדם ושמעון השיב הא ביתא קמך ומזלך גרם ומה אעש' לך

תשובה ראיתי לאחד מרבני הישיב' שפסק הדין שחייב המשכיר להחזיר לו המעות מה שלא דר בהם וחיליה דהפוסק הזה ממה שפסק מרן בש"ע בסי' שי"ב דאם אמר לו בית זה ונפל שחייב להחזיר לו הדמים וה"נ דכוותה שלא היה יכול לדור בו פן תדבקהו קהו הרעה כי לא יוכל לשמור עצמו ובני ביתו ואין אדם דר עם נחש וכו' עכ"ל

ואני אומר. אחרי המחי"ר שאין דמיונו עולה : יפה ולא דמי האי אונסא לנפל הבית דהתם שאני דהוא. אמר לו בית זה והא נפל ובהיכן ידור ולא שייך לומר לו הרי שלך לפניך דכיון דהוא חרב ואינו יוכל לומר לו הא ביתא קמך דחלף הלך לו ולא שכר אלא בית וא. ואדעתא דהכי נתן מעותיו שידור בבית ולא בשדה אבל הכא שהבית קיים ואריא דאונס רביע עלי' בהא ודאי יוכל לומר לו הא ביתא קמך ומזלך גרם ואע"ג שכת' בתשו' הר' משפט צדק ח"ב סימן ל"א בנדון שלו שהכית קיים אלא דיש אונס עליו שהדין עם השוכר י"ל דלא זכה לשוכר אלא שלא לחייבו ליתן השכירות. בזמן שלא דר בו אפילו ששכרו לזמן ובא האונס בתוך הזמן דמיירי שעדין לא נתן השכירות אבל כשנתן השוכר בתורת מוקדם בהא לא איירי הר' ושפיר מודה דאינו יכול להוציא מיד המשכיר דהא אפילו בנפל מוכרח דס"ל הכי דהא איהו מבעלי הסברא של הקי"ל והרי בדין נפל איכא כמה פוסקים דס"ל דמ"ש בגמרא כיון דנפל אזדא ליה היינו דמזלו גרס ויוכל המוחזק לו' קי"ל כרש"י וריב"א אלא דהרב איירי בעדיין לא פרע השכירות אבל אם כבר נתן בתורת מוקדם אינו יכול לחזור במה שנתן. שוב ראיתי שחי' זה שחלקנו כבר ילד על ספר הרב פני משה ז"ל ח"ב סי' ל"ב ע"ש. והנה מתוך דברי הרב מ"ץ נראה לכאור' דלא ס"ל כהאי חלוקא שהרי בסימן ל"ב כתב וז"ל וא"כ יראה בנ"ד כמו אם היה נופל וכו' ע"ש והשתא מאי מייתי ראיה מההיא דנפל לנ"ד שהבית קיים ויש לדחות דלא הביא ראיה אלא לנדון דידיה דהוי לאוקמי ממונא ויליף לנדון שלו במכ"ש. ועי"ל דאטו משום שלא פי' חילוק זה נימא דפליג דיתכן שלא בא לדעתו לחלק חי' זה. וכיון דהוי ס' בדעתו ובהר' פני משה מבואר האי חלוק' אין מניחים הודאי בעבור הספק ואת"ל דפליג המוחזק אומר קי"ל כהרב פני משה ז"ל. וגם ראיתי למהר"י בן עזרא שכתב להדייא כחיל' הרב פני משה ואף על גב שכתב אח"ך לדחות חי' זה מ"מ הרי סיים וכתב ועם היות וכו'. ודוקא היכא דזוזי קיימי קיימי עכ"ל. הרי תנא דמסייעא לן דאין להוציא מיד המוחזק ואף ע"ג שהרב המבי"ט בחלק א' סימן מ' משמע דע"כ לא ס"ל כחי' הרב פני משה וס"ל דחייב המשכיר להחזיר המעות ודחה דברי הפו' שפסק הפך דידיה עש"ב שהאריך בראיות ע"ש הרואה יראה דיש לדחות כל ראיותיו איך. שיהיה בנ"ד יוכל המוחזק לומר קי"ל כהרב פני משה וכהר"ם ן' עזרא וכו' הפוסק שהביא המבי"ט דאינו חייב להחזיר השכירות שלקח

ועוד אני אומר בנ"ד לכ"ע אינו חיי' להחזיר ולא דמי לההיא דלקחוהו התורגמים דא"א בשום פנים לדור בו דאין מניחים אותו אבל הכא אפשר לדור בביתו ולשמור עצמו מזה ליגע בחולה ובמלבושיו דלדעת כל הרופאים כל