מר ואהלות רנב

ויאמר אגם כיון דבאגם הדין משתנ' דקנה ולא שייך בזה לו' אורחא דמלתא ועדיפא מנה כתבו התו' בריש קדושין דמשום איידי לא יתפוס התנא שקר בדבריו

ברם מה שיש לעמוד בדברי הר"ן הוא דמהכא משמע דס"ל דבלא מעכשיו דקנ' אפי' באגם ואלו ממ"ש בסוף פרק השותפין בנדרים משמע דס"ל דלא קנה באגם שהרי כתב שם וז"ל ור"נ דקא' וכו' עד דלא קנה עומדת באגם . ועוד שדבריו תמוהים מצד עצמן דר"נ לא הוזכר התם אלא ר"י ואדרב' ר"נ הוזכר בהכותב דקנה באגם ולא הוזכר שם מעכשיו וכדכתב הר"ן שם שוב עיינתי וראיתי דלא יש סתירה דשם בנדרים סיים בסוף לשונו הרשב"א ז"ל ואפשר דעל הכל חוזר מילת הרשב"א ומ"ש דהא איהו גופיה וכו' ר"ל כיון דמימרא דהכותב ההיא דר"נ וההיא דפ' האשה שנפלו ההיא דר"י בחד לישנא נאמרו אין לחלק ביניהם כלל והוי כאלו הוא גופיה אמרה וכדכתב הר' כנה"ג ח"מ סי' קצ"ז ומה שיישב הרב שם חדושי הרשב"א שהביא הר"ן משמו. בפרק הכותב עם תשובותיו בזה מתיישב גם כן מה שכתב הר"ן משמו בפרק השותפין עם תשובותיו

אמנם המעין היטב בדברי הרשב"א שהביא הר"ן בפרק הכותב משמו יראה שפיר דקשה לזווגם עם תשובותיו שחזר בו מחידושיו לפסקיו אע"ג דבחד לישנא אתאמרו אין דוחק כ"כ שנאמר דר"נ דפרק הכותב איירי בלא מעכשיו ור"י דפרק האשה איירי במעכשיו דמצינו בכה"ג הרבה בתלמוד וכ"כ הרמב"ן והר"ן הובאו דבריהם בשטה מקובצת בפ' הכותב דף ק"ד ע"ש. וא"כ. יותר טוב היה לו להרשב"א לומר לפי שטתו דר"נ איירי בלא מעכשיו ואגם דוקא ואתי כהלכת' ולא יאמר דר"נ איירי במעכשיו אבל בלא מעכשיו אינו קונה באגם וכדכתב הר"ן משמו בפרק השותפין ואם כן הא עדיפא דאתי ר"נ כהלכתא לגמרי אלא הנכון דחזר בו הרשב"א מחידושיו לפסקיו

עוד כתב הר"ן ז"ל בפרק הכותב ולא ירדתי לדעת הרמב"ם וכו' וכתב עליו הרב מכתב לאליהו כבר כתב הרב המגיד טעם נכון לדברי הרמב"ם דגבי פרה וכו' עכ"ל. נראה לי ודאי דלא נעלם מעיני הר"ן ז"ל חלוק זה וכבר איהו בעצמו כתבו בפ' האומר בקדושין גבי לא בא אחר וקדשה וכו'

אמנם כל תמיהת הר"ן על הרמב"ם ז"ל הוא דלפי שיטתו הא דקנה בפר' הוא במעכשיו איך פשיט מנה רב חסדא לענין גט דהויא מגורשת כיון דאין עניינו של זה כזה דגבי גט אפי' במעכשיו וגבי פרה דוקא במעכשיו אמנם אף על זה פקח עינו הר' המגיד עכ"ל. והנה מ"ש וכ"כ התוספות בפרק האשה וכו' דבריו תמוהים דהיכי מדמה הא למה שחילקו התו' בין משיכה לקנין כסף לההיא דגט דהתם בקנין כסף אפי' נתאכלו המעות מהני אבל הכא אי אבד הגט לא מהני וגם לא מהני ברה"ר מש"ה ודאי קנין כסף לא דמי למשיכה כלל וכי היכי דמהני לשטר באגם ה"נ במשיכה וה"נ בגט ממש מה תאמר כלתה משיכתו הא' ה"נ בגט או בשטר כלתה נתינתו הא' ועוד היכי כתב אבל בקדושי' שטר א"כ נקרע וכו' ומשיכה דפר' ודאי ליתיה בעיניה בסוף ל' דמשמע שדומה לשטר שנקרע א"כ היכי קאמר הר"ן דגט ופרה שוין דזה קני באגם מחמת נתינה הראשונה וגם עכשיו שהוא המקום הראוי לקניה וגם פרה במשיכ' הכי הוי והיכי משוה הר"ן לדינא גט ופרה כיון דרב המרחק ביניהם אלא ודאי דס"ל להר"ן שמשיכה דפרה וגט שהוא בעין שוה דאע"ג דמשיכה ליתא ביום ל' גם בגט נתינה ביום ל' ליתא דנתינה בגט במקום משיכה דפרה ונהי דתרוויהו ליתנהו בעולם היינו דאין מועילים לגמרי אפילו ברה"ר אבל באגם דהוא מקום הראוי לקניה קצת מועיל עם הנתינה הא' ומזה תמה הר"ן על הרמב"ם שחילק בין גט למשיכה דפרה ומה שחילק הרב המגיד הוא מגומגם וכמ"ש הכ"מ שם וכנראה דאעלים עיניה הרב מכתב לאליאו מדברי הכ"מ שנראה שהבין קושית הר"ן כדכתיבנא. גם מ"ש אמנם תמיהת הר"ן היא וכו' עש"ב נלע"ד דאם זו היא תמיהת. הר"ן אינה תמיהא שכבר איהו גופיה כתב דההיא דר"נ גם כן בדלא א"ל מעכשיו והביא לנו משם הרשב"א שכתב דנהי דרמי ב"ח ור"ח סברי דהא. דר"נ בדלא אמר מעכשיו אנן לא קי"ל הכי דהא אסיקנא בפרק האשה שנפלו וכו' הילכך כדי דתיקום הא דר"נ כהלכתא מוקמינן לה בדאמר מעכשיו ולא כס' רמי ב"ח ור"ח עכ"ל אע"ג דהרשב"א לא ס"ל הכי כבר דחה הר"ן שם דבריו ומזה מוכח ג"כ דאין כוונת הר"ן כמ"ש הרב מכתב לאליהו וא"כ שפיר פשיט אליבא דרמי ב"ח ור"ח שהבינו ההיא דר"נ בלא מעכשיו דצידי רה"ר כאגם דמי אע"ג דמצי תלמודא למדחי פשיטותייהו דר"נ לא איירי אלא במעכשיו לא חש למדחי בהכי דבלא"ה קי"ל דצידי רה"ר כאגם דמו ולא כרה"ר וכמ"ש התו' והרא"ש ובחידושי ר"ב בפ' הכותב עש"ב ולאו על פשיטותי' קא סמיכנא ועוד דס"ס אע"ג דלדידן ליכא פשיטותא הא מיהא לרמי ב"ח ור"א שפיר איכא פשיטותא דצידי רה"ר לאו כרה"ר וניהי דאנן לא קי"ל דר"נ הכי ס"ל אלא דוקא במעכשיו מ"מ במאי דס"ל לרמי ב"ח ור"ח דצידי רה"ר לאו כרה"ר בהא הלכתא כוותייהו דבזה לא דחינן עיקר דינייהו ומאי דקאמר תלמודא אדרבה אינה מגורשת מדרב ושמואל דחייה בעלמא היא דהא קי"ל בעלמא דצידי רה"ר לאו כרה"ר

ומזה יש לתמוה על תמיהת מהרש"ך ח"ב סימן קפ"ו שכתב וז"ל אמנם בדברי הרמב"ם יש לתמוה דאיך כת' דאם הניחתו בצידי רה"ר דהיא מגורשת וכו' עכ"ל ואם כוונתו לתמוה על פסק הרמב"ם שפסק שצידי רה"ר לאו כרה"ר לק"מ כלל דכבר פשיטא לן דין זה ממקום אחר וכמ"ש הרא"ש בפ' הכותב ובתו' שם וכמ"ש בשם הראשונים ג"כ דלכל התירוצים שתי' שם בשטה