מר ואהלות רנ

הרמב"ם דאגם דנקט הרמב"ם ע"כ לאו דוקא ובזה ישב תמיהת הרב מ"ל מעל הכ"מ עיין שם ולדעתי דלכאור' דיש להביא ראי' על זה שהרי מרן בב"י בסי' קצ"א שהבאנו לעיל שהביא משם התו' ולא הביא שום מחלוקת בזה נראה דס"ל דגם הרמב"ם הכי ס"ל. כהרא"ש ג"כ היכי ס"ל וגם מור"ם פסק' ולא הביאה בלשון וי"א כמנהגו וא"כ ע"כ דמה שהקש' על דברי הרב המגיד היינו כמ"ש הרב קמ"ר ואם כן לפי זה קם דינא כמש"ל דאפילו נקרע השטר בתוך ל' יום קנה וכמו שפסק מור"ם ז"ל דהכי נרא' ג"כ דעת מר"ן ז"ל זהו הנרא' לכאור'

אמנם אחר העיון נרא' דדעת מרן בכמה מקומות לא ס"ל כדעת מור"ם ומה שתמ' הכ"מ על דברי המגיד מהגמרא ע"כ דגם לענין דינא משיג עליו דלא כמ"ש הרב קמ"ר ואדרב' דבריו תמוהים בזה ואגם דנקט הרמב"ם דוקא והוא ממ"ש הב"י בסי' קצ"ט על דברי הטור שפסק דאם אמר מעכשיו קנה באגם כתב. וז"ל. וכתב הרא"ש דהלכ' כלישנא קמא מ"מ משמע דיש לחלק בין אגם לרה"ר וכו' ואם כן דוקא עומדת באגם אבל ברה"ר לא וכ"ן מדברי התו' וכ"כ בהגהות אשרי וכו' ויש לתמוה על המגיד שכתב על דברי הרמב"ם וכו' ולא ידעתי מנ"ל וכו' אבל ברה"ר לא וכן יש לתמוה עמ"ש הנ"י וכו' עכ"ל

הרי מבואר להדיא שדעת מרן לענין דינא לדעת הרא"ש והרמב"ם דדוקא נקט אגם משום דהלכתא כר"י דהוי שיורא וכן דעת הסמ"ע והב"ח וכן הבינו בדעת מרן ע"ש. וכן מבואר עוד מדברי מרן בב"י בסי' קצ"ה שכתב וז"ל. וכתבו התו' בקדושין וכו' וכך הם דברי רבינו וכן. הב"ח והסמ"ע כתבו שם הכי דמעכשיו הוי שיורא כר"י לדעת הטור והרא"ש וכן מוכח עוד מדברי מרן בכ"מ בפרק ט' דהלכות גרושין שכתב על דברי הרמב"ם וז"ל ובעין בדלא וכו' וכיון דחזינן דאגם חשוב כרשותו מנה יליף וכו' עכ"ל

ומעתה ע"כ מ"ש מרן בס"ס קצ"א בשם . התוספות ליה לא סבירא ליה הכי וסמך עצמו עמ"ש בסימן קצ"ה שמשם יתבאר דהרמב"ם והרא"ש פליגי בזה וקצר במקום שהיה לו להאריך

וא"כ עלה בידנו לפום דינא דאנן בתריה ך דמרן גרירנן דאם נשרף השטר או נאבד תוך ל' יום לא קנה ואדרב' על מור"ם יש לתמוה שכתב דין זה בסתם כאלו מרן ג"כ מודה בו והא ליתא כדכתיבנא ובסי' קצ"ז שהביא הש"ע לשון הרמב"ם שם היה לו להגיה ולומר וי"א וה"ה ברה"ר לאפוקי ס' מרן ואע"ג שהש"ך שם כתב על דברי הש"ע דאגם לאו דוקא כדאיתא בפוסקים וכו' אלא ודאי כמ"ש המגיד ודאי דלא כמרן ז"ל ואדרבה כוונתו להסכים לדבדי הרב המגיד ולדחות מ"ש מרן ז"ל בכ"מ ומ"ש עוד הש"ך דמ"ש הב"י על המגיד לק"מ כדאית' בהר"ן בהכותב כוונתו מבוארת ששם כתב הר"ן להדיא דאי ההיא דר"נ במעכשיו א"כ אגם. לאו דוקא אלא אפי' ברה"ר וטעמא משום דגופא קני מהיום ופירי לאחר זמן וסוגיא דהכותב לדעת הר"ן בלא מעכשיו מש"ה אגם דוקא אבל מ"מ קשה קושיית מרן דשפיר ידע דברי הר"ן אבל ס"ל דרבינו לא יתורץ בהכי דהא איהו פסק דבלא. מעכשיו אפי' באגם לא קנה כמבואר שם בהלכות מכירה וא"כ ע"כ ההיא דהכותב דמשמע דוקא אגם במעכשיו ואם כן ע"כ לא סבירא ליה ההיא שכתב הר"ן ז"ל ואם כן הדרה קושיא לדוכתה לדעת רבי'

וראיתי להר' כנה"ג סי' קצ"ז שכתב על דברי מהרש"ף ז"ל דלא מייתי ראיה מהר"ן ז"ל אלא במאי דפירש דמלתי' דר"נ בלא מעכשיו דאי במעכשיו אפי' ברה"ר ולפ"ז נוכל לו' דגם הש"ך הכי כוונתו. להביא ראיה מהר"ן ז"ל האמנם פשט לשונו משמע שבא לתרץ קושית הב"י מפרק הכותב מדברי הר"ן ז"ל וי"ל דס"ל להש"ך דלעולם ההיא דר"נ בדלא אמר מעכשיו אבל אנן לא קי"ל הכי אלא כר"י דבלא מעכשיו לא קנה אפי' באגם וכדמוכח בפרק המפקיד דקאמר א"נ דקיימא באגם ובהא דאית ליה ג"כ לר"י דהוי שיורא ולא קני אלא באגם דוקא לא קי"ל כוותיה אלא קי"ל דאפילו ברשה"ר. קנה מטעמא דקי"ל גופא קני מהיום ופירי לאחר שלשים יום כדמוכח בפרק יש נוחלין וכמ"ש הר"ן ז"ל וזה אתי כשמואל דס"ל דמעכשיו ולאחר ל' יום ך הוי תנאה

ומזה מתורץ ג"כ מה שהקשינו לעיל על הש"ך שכתב דקי"ל כוותיה דשמואל אע"ג דפלוגתייהו לענין אסורא ובתה העקר אזלינן כמ"ש הלח"מ משם הר"ן ז"ל מ"מ הכא בדיני ממונות סוגיא דעלמא כוותי' אזלא ההוא דיש נוחלין שכת' הר"ן ז"ל דהיא הלכתא א"נ י"ל דלדעת הר"ן דההיא דיש נוחלין הלכתא ומנה יליף להאומר לחבירו מעכשיו ולאחר שלשים יום דהכוונה מהיום הקנה לו הגוף ופירא לאחר ל' יום דבזה ליכא פלוגתא כלל אלא דכ"ע מודו דהוי תנאה דבגטין וקדושין איכא למימר דספיקא הוי כרב או שיורא כר"י אבל הכא בממונא כל האומר לשון זה לא הוי לשון מסופק אלא ה"ק גופא מהיום וכו' וכן כתב הריטב"א בחדושיו לכתובות בשם הרמב"ן ז"ל וכ"כ הלח"מ בפ"ט מהלכות גרושין וכ"ן מדברא. המגיד: בפרק ב' מהלכות מכירה שהרי כתב דאגם דנקט בגמ' בפרק האשה לאו דוקא אלא אורחא דמלתא וה"ה רה"ר ולכאורה דבריו תמוהים דהא התם אדרבי יוחנן קיימינן ולר"י הוי שיורא ועל כורחין אגם דוקא וכמו שתמה עליו הכ"מ שם אלא מוכרחי' אנו לו' דס"ל להרב המגיד דהכא בממונא כ"ע מודו דלא הוי שיורא בגוף הקנין אלא כולהו מודו דהוי משמעות הלשון גופא מהיום וכו' ועפ"ז מתיישב נמי מה שהקש' המרדכי בפרק האומר וז"ל ואם כן היינו פלוגתא דרב ושמואל ע"ש ודוק: