מר ואהלות רמט

אי קי"ל כשמואל דהוי תנאה שפיר אבל הרא"ש לא פסק כשמואל אלא כרב

וראיתי להט"ז ח"מ סימן קצ"ז שכתב וז"ל וצ"ע דהא הטור באה"ע פסק בשם אביו הרא"ש כר' דס"ל דהוי ספיקא א"כ למה פסק כאן דמהני עומדת באגם והיינו כר"י דס"ל משיכתא אריכתא היא וכו' ועל הרא"ש ל"ק במ"ש בפרק האש' שנפלו דין משוך פר' מעכשיו וגו' דלכאור' אתיא כר"י די"ל דשאני התם דאמר לא תקני וכו' דבזה כ"ע מודו דלא הוי חזר' דל"פ אלא באומר מעכשיו ולאחר ל' יום וכ"כ המרדכי וכו' עכ"ל ולא ידעתי מה יענ' בלשון הרא"ש שהבאנו דמבואר להדיא דמהני מעכשיו ולאחר ל' יום כמ"ש הטור בסי' קצ"ז הפך מה שפסק באה"ע כר' וההיא שהביא מפרק האשה שנפלו אינם דברי הרא"ש אלא הם דברי הגהות אשרי ויתכן דהם ס"ל כפסק ר"ח שפסק כר"י דהוי שיורא וא"כ אדרב' תמיהתו לאו על הטור אלא על הרא"ש והנרא' לע"ד ליישב על פי מ"ש הש"ך בס"ס קצ"ה עמ"ש מרן ז"ל וז"ל אבל אם אמר לו ע"מ שתקנ' לי מעכשיו. ולאחר ל' יום קנה וכו' וז"ל בפריש' וכו' ודבריו תמוהים דהא ע"מ הקונ' קאמר לה וכן הוא בפוסקים וכו' וע"מ דנקט הטור סידרא דלישנא וכו' דכל סודר וכו' וגם דעת התו' בקדושין וכו' עכ"ל עש"ב וכוונתו מבוארת דסתם קנין סודר אומר הקונה ע"מ אבל במקנ' לא כת' הטור דבעי שיאמר ללוקח קנ' בע"מ למחר ל' יום אלא לא קאמר הטור אלא שיאמר לו קנה מעכשיו ולאחר ל' יום ואלו אליבא דרבי יוחנן דס"ל דהוי שיורא לא מהני האי לישנא דכתב הפטור אלא חוץ מדברי הקונ' צריך שיאמר לו המקנ' לקונ' קנה בע"מ ולאחר ל' יום דהיא עדיפא ממעכשיו לחודה ויותר טוב שיאמר לו קנה במעכשיו בע"מ לאחר ל' יום אבל כפי לשון הטור והש"ע סגי בשיאמר לו מעכשיו ולאחר ל' יום וזה הוי ממש כלישנא דהרא"ש ז"ל והיינו כשמואל דקי"ל כוותי' ולכאו' דבריו תמוהים דהיכי כתב בדעת הטור דקי"ל כוותי' דשמואל והרי מבואר בטור אה"ע ובלישנא דהרא"ש בפ' האומר שפסקו להדייא כרב דהוי ספיקא אי תנאה הוי אי חזר' הוי ועוד איך קאמר דקי"ל כוותי' דשמואל דע"כ ל"פ הפוסקי' הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אלא אי הלכתא כרב או כר"י אבל לכ"ע לית הלכתא כשמואל וכמ"ש גם הט"ז על הב"י ז"ל ומור"ם ז"ל אכן. בודאי הגמור דלא נעלם כל זה מכת"ר של הש"ך ז"ל אלא דס"ל דודאי לגבי גטין דהוא אסור' קי"ל כר' לגבי שמואל כידוע דהלכתא כרב באיסורי ומכח כלל זה יוצא לנו הדין בד"מ הלכת' כשמואל דקי"ל כוותי' בדיני ואף על גב דלא קי"ל כרב ושמואל לגבי רבי יוחנן שאני הכא דאתותב ר' יוחנן בהאי סברא דס"ל דהוי שיורא

איברא מה שעומד לנגדנו לכאורה מ"ש הלח"מ בפ"ב מהלכות מכירה וז"ל וכיון דעקר פלוגתייהו דרב ושמואל באסורא אף על גב דהשתא מסקינן בממון בתר הפקר אזלינן וכמ"ש הר"ן ז"ל וכו' עש"ב ומה יענ' הש"ך בזה וי"ל דס"ל להש"ך דהכא לא הוי עקר פלוגתייהו באיסורא בלחוד אלא דעקר פלוגתייהו בהאי לישנא דמעכשיו ולאחר ל' יום דלמר הוי תנאה ולמר הוי שיורא ולמר הוי ספיקא מש"ה פליגי באם בא אחר וקדש' ואף ע"ג דקבעי פלוגתייהו בענין. קדושין מ"מ עקר פלוגתייהו בלישנא דמעכשיו ולאחר שלשים יום דהוי כולל בין לענין אסורא בין לענין ממונא מש"ה בענין אסורא פסקינן כרב ובממונא כשמואל ועוד דהר"ן התם בנדרים לאו על ה"ט בלחוד קא סמך לפסוק כשמואל אלא מטעמי אחריני שכתב שם דכנראה דאינו מוסכם כלל זה ועיין להרמב"ם בפרק ו' מהלכות נ"מ ובפ"ח ובהגהות מיימוניות דנראה דלא ס"ל כלל זה שכתב הר"ן ז"ל. ומעתה אני תמה עמ"ש הדריש' בסי' קצ"ה וז"ל ופסקו שם בהאומר הרי"ף והרא"ש דהלכתא כר"י דהוי שיורא ושוב הקש' מדברי הרא"ש אהדדי ותי' דהתם ה"ק הרא"ש דמלתא דפשיטא וכו' עכ"ל עש"ב דהא הרא"ש בפ' האומר פסק להדיא כרב ולא כר"י ועוד דתקון שכת' הרא"ש שם לא מהני לא אליבא דר' ולא אליבא דר"י אלא אליבא דשמואל דוקא דלית הלכתא כוותי' לדידי' ומה לי לתקן במאי דלית הלכתא כוותי' דהא הלכתא אי כרב אי כר"י ולפי מ"ש א"ש דלעולם הרא"ש פסק בהאו' כרב אבל בממונא פסק כשמואל וכפשט לישנא דהרא"ש ודברי הרב צריכין תלמוד ואולי דיש ליישב כוונתו בדוחק דמשום שראה להרא"ש שכתב בשם ר"ח דהלכתא כר"י משום דהכי קי"ל כר"י לגבי רב ושמואל ואח"כ סיים דמסתבר הכא פסק רב אלפס שפסק כר' וכו' דמשמע דוקא הכא גבי. קדושין לית הלכתא כר"י אבל אה"נ בעלמ' כגון לגבי ממונא הדרינן לכללין דקי"ל כר"י א"נ כמ"ש המרדכי בפרק האומר דלא נחלקו רב ושמואל ור"י אלא בקנין כסף דאפי' לא א"ל מעכשיו מהני לאחר ל' יום אבל בקנין משיכה או שטר כ"ע מודו לר"י דהוי שיורא אבל אין זה הכרח דפשט' דלישנא דהרא"ש משמע כדכתיבנא וגם הרמב"ם נראה דס"ל דהכא בממונא קי"ל דהוי תנאה כשמואל וכן מבואר בדברי הרב המגיד והלח"מ והר' משנה למלך דכולהו הבינו מדברי הרמב"ם בפ"ב מה' מכיר' דס"ל דהוי תנאה ולא שיורא עש"ב. ומה שהניח הר' מ"ל בצ"ע על הרמב"ם שלא השוה מדותיו עפ"י מ"ש משם הש"ך וכן לדעת הרא"ש לק"מ ודוק ואע"ג שכת' מרן בכ"מ שם על דברי הר' המגיד וז"ל ולא ידעתי למה כתב כן דהא בגמ' משמע דדוקא עומדת באגם ע"ש דמבואר מזה דס"ל למרן בדעת הרמב"ם שהלכ' כר"י דהוי שיורא ומש"ה אגם דוקא כבר כתב הרב קמ"ר ז"ל דודאי מודה מרן הכ"מ דדעת הרמב"ם לפסוק דהוי תנאה וכמו שמבואר בדבריו אלא דכוונת מרן להקשות על דברי הר' המגיד כמ"ש ואורחא דמלתא נקט התם בגמ' הגם דמפרק הכות' מוכח להדיא דאגם דוקא ואם כן ר"י דס"ל דהוי שיורא ע"כ אגם דוקא נקט בפרק האשה שנפלו וכמ"ש התו' לדעת ר"י אבל אה"ני דמודה מרן בדעת