מר ואהלות רמח

ולרב צמח גאון אף דשתק התובע לא מהני שתיקה אלא א"כ מחל בפי' גם מ"ש ועוד ראיה דלפי דבריו דרב צמח וכו' פליג עם הריטב"א א"כ כ"ש דלבה"ג דס"ל דאפילו מחל בפי' לא מהני פליג על הריטב"א הנה לפי הבנתו בדברי המפרשים דס"ל בדעת הריטב"א דבתובע אפי' קבל גזרתם בשטר לא מהני אלא דוקא בקנין אדרב' השת' יש מקום לו' דלא פליג בה"ג עם הריטב"א דכמו דס"ל לבה"ג דאפי' מחל בפי' אחר הפשר' לא מהני ה"נ בשטר דמ"ל שטר ומה לי מחל בפני הדיינים בפי' ולא פליגי אבל לפי מה שפרשתי בכוונת המפרשים דס"ל בדעת הריטב"א דדוקא בנתבע בעי שטרא אבל בתובע אפילו בקבל גזרתם בשתיקה ומכ"ש אם מחל בפי' אחר ששמע הפשר' דמהני אם כן בה"ג דס"ל דלא מהני פליג עם הריטב"א ז"ל אבל היכא דמחל בשטר או קבל הנתבע גזרתם ועשה שטר הודאה בזה כ"ע מודו להריטב"א וליכא מאן דפליג בזה באופן דכל דברי הכנה"ג שכתב כאן אינם ברורי' ומובני' וצריכין אצלי תלמוד

ואיך שיהיה שאם שמע התובע מה שגזרו עליו למחול ושתק לדעת הסמ"ע בדעת הש"ע דיכול לחזור בו וכן ממה שהביא בב"י פלוגתא דרבוותא דלמר דהתובע אינו צריך קנין ולמר אפי' התובע המוחל צריך קנין ובש"ע סתם וכתב דפשר' צריכ' קנין ולא עלה על דעתו לחלק בין תובע לנתבע ש"מ דס"ל כמ"ד דאפי' שתק על המחיל' שגזרו עליו יכול לחזור בו אבל אם מחל בפי' אחר ששמע הפשר' אליבא דהסמ"ע בדעת מרן הש"ע דס"ל כס' בה"ג דלא מהני ולדעת הד"מ דבכי האי גוונא שמחל בפי' לכ"ע אינו יכול לחזור בו אם כן ודאי הנתבע שהוא מוחיק בממונו יוכל לו' קי"ל כהרב ד"מ דהיכא דמחל בפי' אחר הפשר' דאינו יכול לחזור בו אליבא דכ"ע ואף דהריב"ל ס"ל דלדעת בה"ג אפי' מחל בפי' לא מהני הנתבע מצי למימר קי"ל כמ"ד דאפילו בה"ג מודה היכא דמחל בפי' דמהני ומזה לא איירי מרן ז"ל ומ"ש הר' כנה"ג דהמוחזק יוכל לו' קי"ל כהריב"ל שס"ל בדעת בה"ג דאפי' מחל בפי' לא מהני מחילה לכאור' דבריו תמוהים דהרי הנתבע הוא המוחזק ואדרבא הוא היכול לו' קי"ל דבה"ג מודה דאם מחל בפי' מהני ויעמוד בשלו ואי כוונת הרב דלאחר שמחל לנתבע חזר ותפס מהנתבע שיעור מה שמחל דיכול לחזור ולומר קי"ל כהריב"ל דס"ל אליבא דבה"ג דאפילו מחל בפי' לא מהני הא ליתא דהא כבר הר' כנה"ג בעצמו בחלק א' סימן כ"ה אות ל"ג משם הר"ש יונה כת' אבל אם מי שזכה בטענת קי"ל ל להיותו תפוס מעיקרא לכ"ע אם חזר ותפס הב' מוציאין ממנו עש"ב. וה"נ בנדון דידן שזכה הנתבע במה שהיה בידו מעקרא בטענת קי"ל אם חזר ותפס מהנתבע מוציאין מידו ואולי משום שהתם כתב כן בלשון ואפשר אבל לפי האמת לדעת המבי"ט שהביא שם לא שנא והיותר נכון להגיה בדברי הכנה"ג וכצ"ל דהמוחזק דהיינו הנתבע יוכל לומ' קי"ל דלא כהריב"ל שדעת בה"ג שאפי' מחל בפי' לא מהני אלא שדעת בה"ג שאם מחל בפי' מהני וכדעת הר' דרכי משה ז"ל

נאום הצעיר אברהם בכמהר"ר יצחק ענתיבי זלה"ה ס"ט

שאלה כ"ז

מי שמכר שדה לחבירו בשטר וא"ל קנה לך מעכשיו ולאחר ל' יום ונקרע השטר או אבד תוך הזמן אי בעינן שיהיה השטר קיים בסוף שלשים יום וכן אם קנה מטלטלין במשיכ' במעכשיו ולאחר שלשים יום ונמצאו ביום ל"א בר"ה מהו

תשובה לכאור' נרא' דאין מקום לשאלה זו כי כבר הדבר מבואר בב"י בסי' קצ"א מחור' ד' וז"ל והיכא שקנ' בשטר וכו' אי אמר קנה מעכשיו ולאחר ל' יום אפי' נקרע השטר קנה וכ"כ התו' עכ"ל. וטעמא מבואר בתו' כיון שהגיעו ל' יום כבר הוא קנוי למפרע קנין גמור והוי כמי שקונ' לו מעתה על תנאי נעשה התנאי נתקיים הקנין אליבא דשמואל עש"ב ומאחר שלא הביא מרן שום חולק בזה וגם מור"ם ז"ל הביא כן בסתם בשם התו' ולא כתבו בשם י"א או וי"א כנרא' דדין זה מוסכם וגם מרן מודה בו וכן מבואר בדברי הרא"ש בפרק השותפין גבי מעשה דההוא גברא דהוה בידי' וכו' עש"ב דס"ל דהוי תנא' דלרבי יוחנן דס"ל דהוי שיורא כיון דגמר הקנין ביום ל"א וההיא שעתא כבר הדר סודרא למארי' וכמ"ש התו' להדיא אליבא דר"י ע"ש אלא ודאי דלא ס"ל להרא"ש כר"י

האמנם קשיא לי דהא הרא"ש פסק להדיא בפרק האומר בקדושין כר' דס"ל דכל שאומר בלשון זה הוי ספיקא אי תנאה הוי אי חזר' הוי וכן פסק הרי"ף ודח' שם הרא"ש ס' ר"ח שפסק כר"י דהוי שיורא משום דבכוליה תלמודא מספקא לן אי תנאה הוי אי חזר' הוי כר' וא"כ מה מועיל אליבא דהרא"ש כשיאמר לו מעכשיו ולאחר ל' יום דבשלמא להתוספות שהקשו בפ' האומר אליבא דר"י היאך אנו קונין אליבא דידיה שום דבר לאחר זמן כגון שדוכין שדוכין וכו' איכא למימר שפיר הא דלא הקשו אליבא דרב דאיכא להסתפק בחזר' מאי מהני מעכשיו משום די"ל בפשיטות דיש תקון אליבא דר' וכגון שיאמר מעכשיו לבסוף וכמ"ש התו' בפ' האשה שנפלו אלא להרא"ש שס"ל כר' דעכ"ז כת' בפרק השותפין כהאי לישנא שצריך שיאמר מעכשיו ולאחר ל' יום קש' דאכתי מאי מהני ובשלמא